לחץ, תנו לו לצאת / טור

אף אחד לא

אף אחד לא יודע כמה

אף אחד לא"

דייויד בלאט פתח באיזורית, צעד נדיר יחסית, במיוחד בנוקיה במשחק בית מכריע, אבל נכון למאמן בעמדה נחותה בעיקר מתחת לסלים. בדיבור בין מאמנים, איזורית נחשבה כהגנה שמרדימה בעיקר את הקבוצה שנוקטת בה, ולא מתאימה לפתיחה בה אתה רוצה להצהיר כוונות ולהלחיץ את היריב העדיף. זה עבד טוב כל זמן שהשלשות נכנסו, וכל זמן שסאדה ריכז בפיזור יחסי את המתנגד. ובעיקר כל זמן ששאראס היה על הספסל.

הכותרות האחרונות על מכבי ת"א:

• מכבי הפסידה לברצלונה, סיכוי קלוש להצלבה
• גם בלאט מפנים שהמצב קשה
• ומליניאק חושב שהצהובים לא באותה רמה של ברצלונה
  

צ'אבי פסקוואל, שידע שהוא עדיף, היה קוּל, לא לקח פסק זמן גם בפיגור 9:2 אחרי שלוש דקות, ולא הוציא את מייקל אחרי שתי עבירות מהירות, כאומר, 'לא נורא, אנחנו עדיפים בכל מקרה'. וצדק, כי יש לו יהלום. שאראס חזר בחג האהבה לביתו הישן ונתן לאקסית שלו בראש. דוקטור לכדורסל, פורח במצבים מבולגנים ומכניס סדר, ואין עליו שום לחץ. זה רק דוחף אותו.

הגג על היקמן והשלשה מיד בצד שני הראה קילר אינסטינקט מהסוג הישן והחסר. למה מכבי לא החזירה אותו? זה כבר נוגע לנושאים רגישים לבלאט - למשל שהוא לא אמריקני, שיש לו אגו שעלול ישבור את המסגרת הקבוצתית, וגם כי שאראס לא ממש רוצה. מה יש לו לחפש בלבאנט? בספרד יש לו את האורגינל.

עוד ב-ynet ספורט:

• מייקל ג'ורדן הרגיז את לברון
• ג'יימס הגיב במשחק ענק, קובי התרסק בדרבי
• ובליגה האירופית: ערב של סנסציות
  

אבל מכבי לא התמידה לשחק כאנדרדוג. יותר מדי תנועות ותרגילים הלכו לג'יימס ופלאניניץ' לאחד על אחד, רחוק מדי מהסל, מול ענקים כטומיץ' וג'אוואי, כשפאסקוואל משחק עם בלאט שחמט במצ'-אפים. ברצלונה מרחפת על המגרש, ולמרות האגרסיביות המלאכותית של מכבי, אף אחד מברצלונה לא ניגש לקו העונשין חוץ מטומיץ' האטריה שהתנדנד בצבע כמו לולב. מלאכותית, כי מכבי ביצעה עבירה ראשונה בדקה התשיעית למשחק. זה לא גישה אמיתית של אנדרדוג. צריך לרוץ, להרביץ, לזנק על כדורים, ובעיקר... ללחוץ!

אוחיון וסמית' לוחצים את נבארו. מעט מדי, מאוחר מדי(צילום: ראובן שוורץ)

"קרוב או רחוק

תלחץ את זה טוב

קח את זה באופן קבוע

הלב הרעב כמה כואב

עכשיו זה נותן לנו כוח"

• האצנית האוסטרלית שכבשה את היוטיוב - עוברת לביקיני / "בועטת"
  

הלחץ, כמו איזורית, הוא הגנה ששמה אחריות על המאמן. אם תקבל שלשה באיזורית, וגם אם תחטוף דאנק בלחץ, המאמן אחראי, כי אין אחריות אישית של שחקנים. לכן הרבה מאמנים חוששים ללכת עם לחץ לאורך זמן. וכמובן שזה מפחיד מול ברצלונה, עם נבארו ושאראס והוארטס. אבל זו הדרך של מכבי לשחק מול קבוצה עדיפה, במיוחד מול הביטחון המופרז של פסקוואל שהציב חמישיה לא מתואמת ברבע האחרון.

מה הוא צריך את כאב הראש של מכבי? שאראס(צילום: ראובן שוורץ)

אבל עם הרגליים של היקמן, לוגאן, יוגב, סמית', חובה להמר על לחץ כאסטרטגיה.

ומה עם הרגליים של מורן רוט? בלאט בעצם הודה שהוא חלש יותר כשלא שיתף את השחקן שהיה שותף משמעותי בשני הניצחונות היחידים שלו. אם מורן לא מתאים לרמה הזו, גם בלאט מודה שמכבי לא מתאימה לרמה הזו. הלחץ הגיע מאוחר מדי ומעט מדי, והצלחתו רק המחישה את הטעות לשמור אותו רק למצבים מיוחדים.

וכך הלחץ האמיתי שנשאר היה הלחץ ביציאות – של אלה שהלכו למגרש החניה לפני הסיום – מעניין כמה מהם שיחזרו את מעשיהם מנס ז'לגיריס ולא למדו לקח. אהבה אמיתית אין בליבם. ועכשיו קשה יותר לשחק את המשחקים הבאים. הרבה מאוד לחץ עם מעט מאוד סיכוי. וכשמכבי לא מגיעה להצלבה יש גם לחץ כלכלי, וקשה לתכנן את העונה הבאה. איזו סמטוחה...

"לחץ, תנו לו לצאת

לחץ, עמוק ורוטט

לחץ, עכשיו זה בועט

לחץ, אני מתמוטט" (בירנבך, פורטיס - "לחץ").