פסטיבל אפוס: אמנות בין הבד למסך

ניסיון לפענח את סרטם ההזוי של הביטלס מ-1967, הצצה מקרוב לחייו של סופר רבי המכר ג'ון אירוינג, מסע בנבכי יצירתו והווייתו של האמן חוני המעגל, סרטים עלילתיים שהאמנות במרכזם כמו "אולי מחר" הבריטי ו"ויולטה" הצ'ילאני ועוד ועוד – שפע הפתעות תרבותיות וצבעוניות, ממתינות לכם, בפסטיבל אפוס הרביעי, שייפתח הערב (ד') במוזיאון תל אביב.

פסטיבל אפוס הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות, שבמסגרתו יוקרנו כחמישים סרטים - רובם דוקומנטריים - ימשך כארבעה ימים (עד ל-2.3) ויכלול גם סדנאות, תערוכות דוגמת הווידאו ארט "יצירה נשית", מפגשים והרצאות בנושאים שונים ותחרות סרטי סטודנטים. כל הסרטים שיוקרנו עוסקים ביוצרים שונים ובתחומי אמנות ותרבות - מוזיקה, קולנוע, תיאטרון, מחול, אמנות פלסטית, ספרות, אופנה, אדריכלות ועוד.

את הפסטיבל ייפתח סרטו של מיקי שטיינר, "יוסי בנאי – אלבום פרידה", שקיבל מענק תמיכה בפסטיבל אפוס הקודם (בשיתוף קרן רבינוביץ' לאמנויות וערוץ 8 בהוט) ומשחזר את רגעי הפרידה של יוסי בנאי מהחיים, באמצעות השירים שכתב לאלבומו האחרון. "בן אדם חי שיר אחד כל חייו. כל פעם המילים הן אחרות", אומר בנאי בסרט. וכך, בחודשים האחרונים לחייו, טרם ידע שהוא חולה, החל לעבוד על אלבום חדש וחיפש מלחינים צעירים שילחינו את שיריו.

הסרט מספר על יוסי בנאי, כפי שהוא משתקף מנקודת מבטם של מוזיקאים צעירים שעבדו עימו, מוזיקאי משפחת בנאי וכאלה שפגשו אותו מעט או לא הכירו אותו באופן אישי, אך שהוא מסמל עבורם את התרבות הישראלית במיטבה ובמלוא הווייתה (הסרט יוקרן גם בערוץ 8 בהוט, ב-3.3.2013).

הנה כמה המלצות לסרטים מעניינים נוספים שתוכלו לצפות בהם בפסטיבל:

העולם על פי אירווינג

סרטו המצוין של אנדרה שפר, מנסה להתחקות אחר תהליך היצירה, שגרת חייו ועולמו הפנימי של ג'ון אירווינג, אחד הסופרים המצליחים בעולם ("העולם על פי גארפ", "מלון ניו-המפשייר", "תקנות בית השיכר") ומשלב בין שיחות עם אירווינג, הצצה לשגרת יומו של סופר במשרה מלאה, הקראת קטעים מספריו וביקור במקומות בהם ביקר בעולם לצרכי תחקיר. האיש העדין והיסודי הזה, שהפך ממתאגרף מקצועי לסופר מצליח, ומתגורר באי פרטי ויפיפה (שסבה של אשתו זכה בו במשחק פוקר!), עוזב אותו לפעמים לצורך תחקירים שהוא עושה בעצמו בעולם, עליהם מבוססים ספריו.

אמן קעקועים בברלין, זונות מרחוב החלונות האדומים באמסטרדם, ועובדי מטבח מהם למד את רזי המקצוע מספרים בסרט על המפגש עמו. הם משמשים תחנות במסע הפיזי והפנימי אל תוך עולמו של האיש המעניין, והכל כך לא מסוכסך עם עצמו הזה, שטוען שלהביט בסופר בזמן עבודתו זה משעמם.

חוני המעגל – אחריי המבול

"הדברים הטובים בחיים הם מלוכלכים", טוען האמן הרב-תחומי חוני המעגל ומקפיד לקיים את משנה זו הלכה למעשה, בכל עשייתו האמנותית לאורך השנים. סרטו המקיף והמעניין של עוזי יהב, שעוסק במותו וביצירתו של חוני, סוקר את עבודותיו במגוון תחומים אמנותיים - תערוכות, סרטים, מופעים ומיצגים, חלקם ביחד עם קבוצת "סמרטוט" שמלווה אותו לאורך השנים, ומציג ביוגרפיה לוטה בערפל, שקוראת תיגר על עצמה, ממש כמו הווייתו של האמן הטוטאלי והמיוחד הזה.

הטריילר של "חוני המעגל - אחריי המבול"

יצירותיו הפרובוקטיביות, השערורייתיות, מלאות ההומור השחור ולעיתים החולניות, עוסקות בדרך כלל במפגש הקשה שבין דת, שואה ומין ומאתגרות את הצופה שנאלץ לפרק ולהרכיב מחדש כל הגדרה, קטגוריה ושטח מוכרים. המתעניינים בפעלו של האמן שמצליח "לשחק כל חייו" כפי שאומר עליו אחד המרואיינים, מוזמנים לחזור ולצפות בהזדמנות זו (שלא במסגרת הפסטיבל), גם בסרט הדוקומנטרי המצוין של חוני מ-2006, "נערי החוף", - סרט בו הוא מתעד ברגישות, אנושיות ועם הרבה מאוד הומור, את קורותיהם של חבריו לחוף הים במשך שלושים שנה.

בחזרה למסע הקסם המסתורי של הביטלס

ב-1967, ערב חג המולד, ישבה האומה הבריטית מול הטלוויזיה על כוס תה וביסקוויט וציפתה בדריכות ל"ספיישל חג המולד" של ה-BBC - מסוג התכניות שאיש לא הרשה לעצמו לפספס, במיוחד לא בשנה שבה הודיעו שהספיישל יהיה סרט מיוחד שהכינו ארבעת המופלאים, הביטלס.  

הטריילר של "בחזרה למסע הקסם המסתורי של הביטלס"

אף אחד לא היה מוכן למסע ההזוי והפרוע שריצד על המסך. מעין אוסף של סצנות מצחיקות שלא באמת מתחברות, בינן שזור חוט עלילה קלוש בדמות אוטובוס שמסיע קבוצת אנשים אקראית עד משונה, בראשם רינגו ודודתו השמנה שצועקת עליו. הצופים, שצפו בסרט ברובם דרך מקלטי טלוויזיה בשחור-לבן (מה שגרם לכל העסק הפסיכדלי לא לעבוד עוד יותר), לא הבינו מה רוצים מהם, נעלבו וכעסו. כדרכן של טראומות לאומיות, מטח הביקורות נמשך שנים רבות אחר כך.

45 שנה אחרי, חוזרים אנשי ה-BBC אל הסרט, ודרך ראיונות עם רינגו, פול, ג'ורג' וחוקרי תרבות שונים, מנסים להבין מה בעצם הוא רצה לומר? איזו נקודה ב"זמן הביטלס" הוא לוכד? ומה היתה בריטניה של שנות ה-60? הסרט יוקרן יחד עם הסרט המקורי מ-1967 "מסע הקסם המסתורי של הביטלס", שמוצג בישראל לראשונה עם תרגום לעברית.

פעם היה כאן גן עדן

אדריכלות, אמנות, היסטוריה וקפיטליזם, נפגשים בסרטו של ג'וזף בירדמן אסטור, אודות הבניין העצום בלב מנהטן, ה"קרנגי הול". מסתבר שמי שבנה את הבניין, אנדרו קרנגי, היה איש עשיר ואוהב אמנות, שביקש להקצות בקומות העליונות חללים שישמשו כסטודיואים לאמנים, אשר יוכלו ליצור ולגור בהם במחיר סביר.

הטריילר של "פעם היה כאן גן עדן"

במהלך השנים חיו שם לתקופות קצרות וארוכות אמנים חשובים ומגוונים דוגמת אייזק שטרן, לאונרד ברנשטיין, מרלון ברנדו ואיזדורה דאנקן, אבל כעת מודיעה "הקורפורציה של קרנגי הול" לדיירים הנוכחיים, שעליהם להתפנות מהבניין (קפיטליזם, אתם יודעים). במאי הסרט, שנאלץ להתפנות מהבניין בעצמו, מתעד את ימיהם האחרונים של הדיירים במקום, קבוצת אמנים צבעוניים מכל הסוגים והגילאים שחולקת עבר משותף וסיפורים מהחיים בגן העדן הקטן הזה.

בנוסף לאלה, תוכלו לצפות בפסטיבל בסרטו של הבמאי רוברט ווילסון אודות האמנית הבינתחומית ופורצת הדרך מרינה אברמוביץ'; ב"הסאונד הוא הקול" שמספר על חייו ויצירתו של המוזיקאי המוערך ג'ון קייג'; ב"דיאנה ורילנד - האשה שהמציאה את הסטייל"; המשחזר את חייה הסוערים והמרתקים של אלילת הסגנון והאופנה המקורית; ב"להיות איב מונטאן" החביב ובעוד סרטי תרבות ואמנות רבים אחרים.

מנגד "איימי וואיינהאוס בקצה העולם" שנשמע מבטיח איכזב. הוא אך דומה יותר לסרט תדמית לפסטיבל "דינגל" בקצה אירלנד. סרט דל שלא החליט מה הוא רוצה להיות או לומר.