קהילה ואמונה

ארין פולנסקי פתחה את הדלת לבושה במכנסיים. ב-38 שנותיה ושלושת ילדיה, היא נראית צעירה מגילה, דקת גיזרה ונערית. ארין נולדה במונטריאול אך גדלה בטורונטו כעשור, עד שחזרו למונטריאול, שם סיימה את לימודי היהדות באוניברסיטה. "הייתי התלמידה הראשונה שסיימה שם לימודי תואר במגמה זו. כמעט אף אחד לא התעניין בלימודים אלה. הייתה מגמה, אבל היא לא פעלה". לאחר תום לימודיה נסעה לישראל, ללמוד בישיבה בירושלים. "הלימודים כללו עברית, תלמוד, מדרש, משנה, דקדוק ועוד. כשסיימתי, קיבלתי עבודה במיניאפוליס כעוזרת רבי בבית כנסת". ארין חזרה שוב לטורונטו והחלה לעבוד כרבנית בבית כנסת "טמפל סיני" במשך שבע שנים. "היום אני משרתת את קהילת 'נשמה' ועורכת קבלות שבת במרכז הקהילתי שבתורנהיל וודס. יש לנו בית ספר הפועל בימי ראשון בתפוסה של 80 תלמידים וצוות של חמש מורות, המלמדות שיעורי מסורת יהודית, קריאה וכתיבה".

מכל המקצועות, מדוע בחרת להיות רבנית?

"היה לי מרצה מיוחד, איש נפלא, אותו אני מעריצה ומעריכה עד היום. הוא לימד אותנו יהדות בצורה נפלאה וסוחפת. איש מיוחד לא רק בצורת הלימוד שלו, אלא גם בדאגה לצרכיהם של הסטודנטים. זה הוא שעודד אותי לנסוע לישיבה בישראל כדי להתמחות ביהדות, ומאז השאיפה הזו להיות רבנית לא עזבה אותי".

ארין מדברת על ההבדלים בזרמים הראשיים ביהדות. "היהדות הרפורמית היא זרם יהודי דתי, מודרני וגמיש יותר מהזרם האורתודוקסי. הרפורמים מאמינים שהתורה, החוקים והמצוות הבסיסיים צריכים להתאים לרוח התקופה. מבחינת הדת זוהי אותה דת, אותם חוקים ואותם מצוות. האורתודוקסים מאמינים שהתורה הוכתבה למשה ע"י אלוהים, ושהאלוהים ישב עם הרבנים והכתיב להם איך לפרש את החוקים. לעומתם, הרפורמים מאמינים שהתורה נכתבה לאורך תקופה ארוכה יותר, ואותם אנשים שפירשו את החוקים קיבלו מן הארה אלוהית שעזרה להם לפרש את התורה. בסופו של דבר, התורה קדושה לשני הזרמים, רק הפירושים שונים. לדוגמא, כתוב בתורה 'לא תדליקו אש בכל מושבותיכם', הכוונה שאסור להדליק אש בשבת, וכדומה. ואכן, לפני אלפי שנים הבישול, האפיה והתאורה היו כרוכים בעבודה קשה מאד. היה צריך להביא מים מהנהר או הבאר, לקושש עצים, להדליק אותם, לצוד ולהכין מאכלים. כל הפעיליות האלו גזלו המון זמן ואנרגיה. היום לוחצים על כפתור וחצי שעה לאחר מכן האוכל מוכן. או, 'ששת ימים תעבדו וביום השביעי תנוחו'. בסגנון החיים העכשווי, יום שבת זה היום היחיד בו אפשר לעשות פעילויות עם המשפחה והילדים. אז מה כל כך נורא בלנסוע ולבלות יום של כיף עם המשפחה? גם זה סוג של מנוחה".

כיצד מתייחסת הקהילה האורתודוקסית לרבנים ולרבניות הרפורמים?

"אישית, אני לא מחפשת הכרה מהחברה הדתית, והאמת שדעתם האישית עלי כרבנית בכלל לא חשובה. יש לי הרבה כבוד לרבנים האורתודוקסים אבל הם לא הרבנים שלי ואני לא הרבנית שלהם. אנחנו מכבדים איש את רעהו ומאמינים באותו אלוהים ובאותה תורה. אני מתחזקת מהמשפט 'איש איש באמונתו יחיה'. כעיקרון, הם משרתים את חתך האוכלוסיה שלהם ואני את שלי. אף פעם לא נתקלתי במבטים עויינים או שמעתי התבטאות בוטה כלפי. אנחנו לא מכריחים אף אחד להצטרף אלינו. הכל נעשה ברוח טובה ומתוך רצון חופשי לחלוטין. אנשים המגיעים לשמוע הרצאות ודרשות חופשיים להחליט את המשך דרכם. יהיו כאלה שיקבלו בהבנה את הדרך הרפורמית, אבל יהיו גם כאלה שהפירושים שלנו יזעזעו להם את אמות הסיפין, וזה בהחלט מובן. אני מקפידה להסביר לכל שומע שכולנו יהודים, כולנו מאמינים באותו אלוהים, באותה תורה ומסורת. עובדה שהרבה יהודים ממשיכים לקיים מצוות מבלי להתעמק בשאלה מדוע צריך לקיים מצוות אלה והם בכלל דתיים, שמתחתנים בצורה דתית, עושים ברית, בר מצווה, חוגגים את החגים, לא אוכלים חמץ בפסח ועוד".

"העבודה שלי היא בדיוק כמו עבודתו של רב אורתודוקסי", מספרת ארין. "יש לי אישור ממשלתי להשיא זוגות ולערוך חופות, לנהל טכסי בר/בת מצווה, טכסי הלוויות, גיור בצורה רפורמית, ואני אפילו משיאה זוגות של לסביות והומואים. הרבה אנשים מרימים גבה בהפתעה, אבל בתורה יש משפט האומר 'דינא דמלכותא דינא', כלומר, החוק של המדינה הוא החוק הקובע. מדינת קנדה מכירה הכרה מוחלטת בזוגות אלה, אז אין שום סיבה שהרפורמיות לא תכיר בהם. מצידי זו ברכה להשיא אותם. לעומת זאת, אני לעולם לא אשיא זוגות מעורבים, כמו יהודיה ונוצרי, או יהודי ובת דת אחרת. נכון שהרפורמיות מטיפה לגמישות, אך עדיין לא נותנת לגיטימציה לנישואי תערובת, אלא אם אחד הצדדים עובר גיור רפורמי".

את ארין מעציבה העובדה שיש יהודים שמתהלכים בהרגשת אשמה על הדרך החילונית בה בחרו לחיות. "אולי הם לא אורתודוקסים שחובשים כיפה וציצית, אבל מבלי משים הם ממשיכים לקיים מצוות וחוקים עליהם גדלו: הם הולכים לבית הכנסת, שמים כיפה על הראש, מתחתנים בצורה דתית, קוברים הלכתית, אוכלים כשר, צמים, חוגגים חגים ועוד. אז לכל אלה שמרגישים כאילו משהו לא בסדר בההתנהלות הדתית שלהם, עדיף שיעשו מה שהם חושבים לנכון ולא יהיו נתונים ללחץ של זרם זה או אחר. לא משנה מה יעשו, יהודים יישארו תמיד יהודים".

קראתי שגם בישראל החלה הכרה ברבנים ורבניות רפורמיות, וגם משלמים להם על עבודתם.

"זה לא מדוייק. הרבנית מירי גולד מקיבוץ גזר תבעה את הממשלה כדי שיכירו במשרת הרב החלקית שלה וכדי שתוכל לקבל שכר. המאבק הזה ארך כ-10 שנים. לבסוף הכירו בתפקידה, אבל היתנו את תשלום השכר במשרה מלאה. אז הנה הפרדוקס, מאחר והיא עובדת במשרה חלקית, לפי הפסק דין לא מגיע לה שכר. התיק הזה עדיין נמצא בטיפול. אני מקבלת שכר על עבודתי ולא משנה מה השעות שאני משקיעה. כמובן שהתשלום בהתאם. למרות זאת, כ-60 אחוזים מכלל התלמידים בישיבות והמדרשות הן נערות שהופכות לרבניות, וכמעט כולן מצליחות להתברג כאן בעבודה קהילתית".

ארין מבקשת להעביר מסר לקהילה היהודית והישראלית. "אני מזמינה את אנשי הקהילה להגיע ולשמוע הרצאה, ולא לפחד או להרתע. אנחנו יהודים בדיוק כמו האורתודוכסים, רק ליברלים יותר".