שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    "מכה קשה הוכינו בידי הים": אחרי טביעת דקר

    תוך ימים ספורים בתחילת 1968, הפכו הדיווחים הסותרים והמידע השבור למציאות טרגית. כתם השמן, הערכת חוזה העתידות ההולנדי והתקרית הדיפלומטית מול הטורקים לא שינו את השורה התחתונה - הצוללת שעשתה דרכה מבריטניה לחיפה נעלמה ועליה 69 אנשי צוות. "אין לי תשובה לומר מה קרה", הודה דיין. "עשינו עד כה כל שהיה אפשרי", הצהיר אשכול. כך התמודדה הצמרת המדינית-ביטחונית של ישראל עם האסון

    כתם השמן העלום, הטורפדו וחוזה העתידות, הוויכוח הדיפלומטי עם טורקיה והתשדורות שהעלו את חשד מפקד חיל הים - 45 שנים לאחר טביעתה של הצוללת אח"י דקר על 69 אנשי צוותה, חושף הבוקר (יום א') ארכיון המדינה שורת מסמכים ובהם מברקים דיפלומטיים ופרוטוקולים של ישיבות ממשלה וועדת חוץ וביטחון, שהתקיימו בעיצומו של המשבר. מהמסמכים משתקף בעיקר חוסר אונים של מקבלי ההחלטות מול איתני הטבע וכן תסכול מחוסר היכולת לדעת מה עלה בגורל הצוללת שיצאה מנמל פורטסמות' לחיפה ולא הגיעה ליעדה.

     

    עוד בערוץ החדשות של ynet:

    100 יום לבחירות באיראן: קרב הירושה בעיצומו

    בעל כורחן: בכל יום מחותנות 39 אלף ילדות בעולם

     

    המסמכים שפורסמו (PDF):

    "מקור בריטי: צוללת ישראלית נעלמה"

    "לפרסם מיד מקום הקשר האחרון"

    "בררו עם יוון על כתם השמן"

    תשובת היוונים: "אין כל כתם"

    "המטוסים חזרו לבסיסיהם ללא תוצאות"

    "חוזה הולנדי איתר את הצוללת"

    ישיבת ועדת חוץ וביטחון

    "הטורקים אינם רוצים שאוניותינו ומטוסינו יחפשו בחופיהם"

    "ייתכן והטורקים נעלבו"

     

    ב-26 בינואר 1968 התקבל דיווח בהול במשרד החוץ בירושלים משגרירות ישראל בוושינגטון: "הרדיו והטלוויזיה כאן מוסרים ממקור בריטי שצוללת ישראלית נעלמה צפונית לאלכסנדריה, ושנערך כעת חיפוש בינלאומי אחריה. נאמר שבצוללת 60 איש". דיווח נוסף מבירת ארצות הברית ביקש לחדד את הנקודה שבה התקיים הקשר האחרון עם הצוללת, מאחר שהידיעות בכלי התקשורת רמזו על פגיעה בצוללת, שנראתה כביכול בקרבת החוף המצרי.

     

    החיפושים אחר הצוללת דקר    (צילום: ארכיון המדינה)

    החיפושים אחר הצוללת דקר    (צילום: ארכיון המדינה)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    טקס אזכרה לחללי הצוללת    (צילום: ארכיון המדינה)

    טקס אזכרה לחללי הצוללת    (צילום: ארכיון המדינה)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    אנדרטת הזיכרון לחללי הצוללת (צילום: רוני שיצר, "ידיעות אחרונות") (צילום: רוני שיצר,
    אנדרטת הזיכרון לחללי הצוללת(צילום: רוני שיצר, "ידיעות אחרונות")

     

     (צילום: לע"מ) (צילום: לע
    (צילום: לע"מ)

    28.1.1968 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    28.1.1968(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     

    במברק ממשרד החוץ בירושלים לשגרירות באתונה, שנשלח ב-27 בינואר, התבקשה הנציגות הישראלית ביוון לבדוק עם גורמים רשמיים מה מקור כתם השמן שנצפה על ידי חיל האוויר הישראלי במסגרת החיפושים אחר הצוללת, לא רחוק מאונייה יוונית. "בדקו אם האונייה היא שגרמה לכתם השמן, אם ראתה את הכתם ומה עשתה בנידון. אם לא ראתה ולא עשתה דבר בנידון אנו מבקשים שמשרד הצי יורה לה להפליג מיד למקום לבדוק ולדווח. לידיעתכם, מדובר בחיפושים אחר צוללת חיל הים דקר שהמגע עמה נותק לפני יומיים", נכתב.

     

    התשובה מיוון לא סייעה רבות. "האונייה לא ראתה את הכתם ולא פלטה חומרים שיכלו לגרום לכתם", נאמר במברק. "חיל האוויר היווני שלח שני מטוסים ואלו סרקו האזור במשך כמה שעות וחזרו לבסיסיהם ללא תוצאות". חיל האוויר האמריקני, נכתב, שלח גם הוא מטוסים לתור את האזור, ללא הצלחה.

     

    "נפגעה מטורפדו", קבע חוזה עתידות

    חוסר האונים המערכתי בהשגת מידע אמין ומבוסס לווה בדיווחים אינספור שהתקבלו בישראל ועסקו בגורלה של הצוללת. בניסיון לפזר את הערפל, זכו גם הדיווחים ההזויים ביותר לאוזן קשבת. ב-28 בינואר דיווחה שגרירות ישראל בהאג למשרד הביטחון כי "משטרת האג הפנתה אלינו חוזה עתידות הולנדי, שלדבריה הוכיח עצמו באיתור צוללות אבודות בעבר. טוען כי איתר את 'דקר' קצת ימינה לקו האורך השלושים באמצע הדרך בין אלכסנדריה לחוף הטורקי מערבה לקפריסין. מוסיף שהיא מונחת על צִדה על קרקע הים לאחר שנפגעה מטורפדו או מעין זה. הדברים בשם אומרם".

     

    מהמצולות: הפרוטוקולים על הדקר נחשפים    (צילום: ניצן דרור, אסי כהן)

    מהמצולות: הפרוטוקולים על הדקר נחשפים    (צילום: ניצן דרור, אסי כהן)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    שרי הממשלה, שהתכנסו לישיבה מיוחדת באותו יום, האזינו לדיווחים ממפקד חיל הים, אלוף שלמה אראל. השר יוסף בורג, שניהל את הישיבה בהיעדרו של ראש הממשלה לוי אשכול, ביקש לברר מיד שאלה מרכזית - האם דקר הוטבעה. "האם ישנן אוניות רוסיות בסביבה שיכולות לפעול על ידי פצצות עומק?", שאל. "יש אוניות רוסיות באזור", השיב אראל. "אין לנו מעקב מדויק, אנחנו לא יודעים כמה ואיפה. טכנית, ישנה אפשרות שהן היו שם. מזג האוויר בהחלט מקשה על החיפושים, ייתכן שאובדן הצוללת קשור בזה". 

     

    אראל דחה "רמזים", כהגדרתו, של כלי התקשורת, שטענו כי הצוללת הייתה ישנה ושטביעתה נבעה מתקלה. "הדקר אמנם אינה חדשה אבל הושקעו בה עבודה רבה וכסף רב לחידושים ולשיפוצים", הסביר מפקד החיל. "היא עמדה בסטנדרטים הגבוהים של האדמירליות הבריטית. הצוות ברובו או בחלקו הגדול צוללנים ותיקים וטובים מאוד, מפקד הצוללת הוא איש מנוסה מאוד". תוכנית ההפלגה, הוסיף, הייתה להגיע לישראל בצלילה. "אני מתכוון מהים התיכון. הכוונה הייתה לעבור את כולו בצלילה הן מטעמי אימונים והן על מנת להסתיר, עד כמה שאפשר, את התנועות שלה".

     

    שלמה אראל בטקס הזיכרון לחללים (צילום: משה מילנר, לע"מ) (צילום: משה מילנר, לע
    שלמה אראל בטקס הזיכרון לחללים(צילום: משה מילנר, לע"מ)
     

    הקשר האחרון עם הצוללת, סיפר לשרים, "היה ב-24 בחודש בשעה 6:00. יש לנו מפה של התנועה המשוערת שלה מאז יום חמישי. למעשה, זה היה הקשר השגרתי והתקין האחרון. כעבור שמונה שעות לא הגיע קשר וכבר ב-25 בחודש הפעלנו חיפושים. ביום חמישי בשעה 12:25 הגיע מברק התקשרות שנפסק באמצע. זו הייתה התקשורת שהרגיעה אותנו במידה מסוימת, כי המברק החל בתהליך הרגיל. 'דקר' קראה לנו, ענינו לה, שאלה איך שומעים אותה. אמרנו שהיא נשמעת היטב, שאלה אם יש מברקים עבורה. הודענו שיש מברק עבורה וברגע זה נפסק הקשר".

     

    לדבריו, "זה לא נראה לנו מוזר באותו רגע מאחר שזו נראתה כתקלה טכנית, אבל זה היה כבר בעיצומם של החיפושים. ביום שישי בשעה 17:55, כלומר זמן רב לאחר המברק התקין הראשון, וזה כבר היה למעלה משלושים שעות, היא שוב התקשרה באותו קשר. 'דקר' קראה לנו, קיבלה את התשובה, הקשר נראה שגרתי, ללא כל חרדה, וזה כבר נראה לנו מוזר. כי הם יכלו לדעת שלאחר שלא התקשרו כל כך הרבה זמן הפעלנו חיפושים. ובכל זאת, התקשורת הייתה שגרתית וברגע שאמרנו שיש לנו מברקים עבורה - הקשר שוב נפסק. אז זה עורר חשד גם לגבי השדר הקודם והחשד הזה נשאר בלבי עד היום הזה".

     

    מי התחזה לדקר?

    שתי הקריאות הקטועות האחרונות של הצוללת, בקוד בינלאומי, הותירו סימן שאלה גדול והרבה מסתורין. הנוכחים ובכירי החיל חשדו כי הוטבעה על ידי כוח אויב. "מי שמכיר את התדר שעליו אנחנו עובדים ואת שמות הקריאה שהם מוכרים ומפורסמים, יכול היה לעשות זאת", אמר אראל. "ברגע שהיה צריך לעבור לשימוש בקוד הישראלי הקשר נפסק. במקרה זה של ההתקשרות השנייה, יומיים לאחר שהצוללת הייתה בבחינת נעדרת, היה מוזר בעינינו שלא הייתה שום נימה של אמרג'ינסי בקריאה הזו ונתעורר חשד בלבי שאולי מישהו אחר קרא לנו במקום הדקר". 

     

    "לאיזו מטרה?", שאל השר משה כרמל.

     

    "אולי כדי להשהות את החיפושים", השיב מפקד החיל. "להטעות לגבי אזור החיפושים, להרחיב את מרחב האפשרויות של מה שקרה לצוללת. זו השערה שעד עכשיו אין לי הוכחה אליה. אם דקר שיגרה מברק עוד בשישי בערב, זאת אומרת שהיא הייתה שלמה עד אז. על כן, אם קרה משהו זה קרה רק אחרי שישי בערב. או שמישהו אחר שידר במקומה, זו תעלומה". לדבריו, פנה צה"ל לאמריקנים בנושא. "מסרנו להם את החששות שלנו, ושאלנו אותם אם בתקופת זמן זו הרגישו באיזו תעבורה בלתי רגילה באלחוט. הם כמובן לא עונים ואני לא מניח שהאמריקנים יגידו לנו אם הם יודעים משהו. זה יהיה להם מאוד לא נעים להודות שהם יודעים שמישהו התנקש בצוללת ישראלית בלי לומר מה הם עושים בנידון".

     

    "אולי נתקלה בכוחות סובייטים?"

    בשלב הזה, שלל אראל פעולה מצרית מכוונת נגד דקר. "לפי ידיעות שלנו, המצרים לא יצאו מסביבת אלכסנדריה. אני מוציא מכלל אפשרות שהייתה התנכלות מצרית. מזג האוויר היה כזה שכל הימים אי אפשר היה לשוט והצוללת היא כל הזמן בצלילה. לגבי אפשרויות טכניות של פגיעה בצוללת, אפשרות כזו יכולה להיות או לצוללת אחרת או למשחתת סובייטית שפגעה בטורפדו. אם פוגעים בצוללת בטורפדו כאשר היא בצלילה, שום סימן לא נשאר. ישנה אפשרות כלשהי שהיא ללא כוונה מוקדמת נתקלה בכוחות סובייטים והסובייטים אולי חששו שפה יש צוללת שתוקפת אותם, אלו רק השערות".

     

    29.1.1968 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    29.1.1968(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     

     (צילום: לע"מ) (צילום: לע
    (צילום: לע"מ)

    אנדרטת הזיכרון. "ייתכן והטורקים נעלבו" (צילום: רוני שיצר, "ידיעות אחרונות") (צילום: רוני שיצר,
    אנדרטת הזיכרון. "ייתכן והטורקים נעלבו"(צילום: רוני שיצר, "ידיעות אחרונות")

     

    "האם יש ציוד צלילה לעומקים שכאלה?" נשאל האלוף והשיב בחיוב. "לאמריקנים יש ציוד שכזה, ובו השתמשו כשחיפשו אחר פצצת האטום שטבעה מול חופי פורטוגל בשנת 1955". 

     

    ירושלים פנתה לאנקרה בבקשה רשמית לסרוק חלק מחופה הדרומי של טורקיה, אך נענתה בשלילה. הטורקים השיבו כי הם מוכנים לערוך חיפושים בשטחם, אך הם "אינם רוצים שאוניותינו ומטוסינו יחפשו בחופיהם. הבעתי אכזבה על שהערימו קשיים בנושא של פיקוח נפש", כתב השגריר באנקרה למשרד החוץ בירושלים. עם זאת, הוא הדגיש במברק נוסף כי אין טעם להעלות את הנושא בדרג גבוה, מאחר שאין קרע בין טורקיה לישראל. "מדובר באזור רגיש בין קפריסין לטורקיה, ייתכן ונעלבו על שלא הצענו פעולה משותפת כאילו אין אנו סומכים עליהם. סתם גאווה טורקית הנובעת מיומרה שביכולתם לעשות זאת טוב מאיתנו".

     

    אולי נפלו בשבי?

    ב-6 בפברואר התכנסה ועדת חוץ וביטחון כדי לקבל מסקנות ראשוניות של תחקיר חיל הים בנושא. אלוף-משנה אברהם בוצר דיווח לחברי הוועדה על שלוש אפשרויות לאסון: "האפשרות הראשונה והנראית אולי סבירה ביותר היא שהייתה תקלה קטסטרופלית ושהצוללת צללה בבת אחת, ואם אמנם זה אירע הרי תוך זמן קצר היא ירדה לעומק כזה שהיא נמחצה. העומקים במקום זה מגיעים עד 2 ק"מ ובמקרה הזה אין לנו מה לחפש. אפשרות שנייה היא צירוף של תקלות שגרמו לצוללת שהיא תהיה במצב של חוסר שליטה, אבל עדיין בציפה. הווה אומר שאין היא מסוגלת להפעיל את המנועים או לנוע בהתאם לרצונה. אפשרות שלישית היא מאוד בלתי סבירה, אבל אי אפשר להוריד אותה מן הפרק, היא אפשרות של חבלה. אני חוזר ומציין שזו אפשרות מאוד בלתי סבירה".

     

    7.3.1968 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    7.3.1968(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     

    בוצר נשאל על שני השידורים שהתקבלו לאחר שהקשר המסודר עם הצוללת כבר אבד, ואמר כי "היות והשתמשנו בנוהג בינלאומי ואפשרויות קריאה קבועות, יש אפשרות שתחנה חובבת או כל תחנת חוף השתמשה בשם הקריאה. אפשר גם שהייתה טעות של האלחוטאי ושיבוש של אות אחת יכול להטעות. החל משעה 8:00 לא היה קשר, האלחוטאי והתחנה ניסו להקים קשר, ואדם אשר רוצה לקלוט משהו הרי מטבע הדברים שגם דבר שאיננו ברור הוא רואה אותו כאילו קלט משהו שהוא רוצה לקלוט".

     

    ח"כ אריה בן אליעזר הציע לא לפסול את האפשרות של חבלה פוטנציאלית. "הדעת נותנת שדווקא האפשרות השלישית צריכה להיות מובאת בחשבון. אנחנו נמצאים במצב של מלחמה ומאחורינו האסון של הטבעת אח"י 'אילת'". לטענתו, "דקר" לא הייתה צריכה לצאת לפעילות מבצעית מיד עם יציאתה מנמל פורטסמות'. "כיצד אפשר להבין את שליחתה של הצוללת שהיא חדשה אצלנו ללא ליווי? מדוע צריך היה לעשות תמרונים בדרך הראשונה לחוף המולדת ולא להתחיל בהם לאחר שהצוללת מגיעה הביתה?", שאל. חברי הוועדה גולדה מאיר ושמעון פרס דרשו לדעת מי עשוי לעמוד מאחורי חבלה מכוונת. "מהי הסבירות ואי הסבירות ביחס לאפשרות של חבלה?", שאל פרס. 


     

    אל"מ בוצר טען כי ננקטו אמצעים מוקדמים למניעת חבלה. "כל ציוד וכל אספקה שהגיעה לא הוכנסה לצוללת באריזתה המקורית. דבר זה חייב שמירה ובדיקה על כל העולים ויורדים. נכון שלא היינו מסוגלים לבצע ביקורת במהלך כל עבודות השיפוץ, אבל הייתה ביקורת כאשר הצוללת נמסרה לנו. התחתית נבדקה על ידי צוללנים, עלולה להיות אפשרות של הנחת מטען חומר נפץ עם השהיה מאוד ארוכה, או אפשרות שבעת השיפוץ הייתה תקלה טכנית שתופיע בשלב מאוחר יותר, אבל אני חוזר ומדגיש שזו אפשרות מאוד בלתי סבירה".

     

    "ספק אם נפענח את התעלומה"

    שר הביטחון משה דיין סיפר לנוכחים כי פנה לאמריקנים ולרוסים, דרך שגרירות הולנד, בבקשת עזרה. "הרוסים ביקשו פרטים שונים, נתנו להם את הפרטים ויותר לא שמענו דבר, הפנייה נעשתה בשלב מוקדם", הסביר. אל"מ בוצר דיווח כי צוות הצוללת היה מיומן ומוכן למלחמה.

    "הצוללת עזבה את אנגליה עם צוות ברמה גבוהה ועם אמינות של הציוד והמערכות שלה. הצוללת הייתה כשירה למלחמה. צלילה עבור צוללת היא תנועה ופעולה רגילה כמו טיסה למטוס. בתנאים קשים צוללת תעדיף לצלול ולא לצוף. זה אימון סביר, רגיל. 'דקר' הייתה כשרה ומוכנה לכל פעולה מבצעית ולכן גם לא ראינו צורך בגיבוי. כאשר צוללת שוקעת היא נמעכת, היא עלולה להימעך בשתי צורות קיצוניות. במקרה אחד עלולה להישבר לגמרי ואז גם יצופו על פני המים חלקים שונים, וישנה אפשרות שהיא תיסדק, ייכנסו לתוכה מים ושום דבר לא יצוף. אין לי תשובה לומר מה קרה עם דקר".

     

    חברי הוועדה הציפו טענות שהושמעו אז בכלי התקשורת ועסקו במצב כלי השיט - צוללת ישנה ומשופצת שהוצאה משירות חיל הים הבריטי. "צוללות מסוגה של דקר עדיין משרתות בצי הבריטי", השיב בוצר. "נכון שהן נמצאות בשלב של הוצאה מפעולה אבל לא בגלל שהן אינן טובות, אלא מפני שלצי הבריטי יש טובות מהן והוא מצומצם בכוח אדם ובתקציבים".

     

    פחות מחודש לאחר שנעלמה - ו-31 שנים לפני ששרידיה אותרו  - ניבא בוצר בישיבה כי יהיה קשה מאוד לדעת מה עלה בגורלה של אח"י דקר. "יש לי ספק באשר לאפשרות לפענח את התעלומה, הן מבחינת האפשרות לפעולות חיפוש בים ולמציאתה והן מבחינת האפשרויות הטכניות. השטח הוא גדול, האפשרויות לבצע חיפוש בעומקים כאלה מוגבלות מאוד", העריך. 

     

    "הים התאכזר לנו"

    דיין נשאל באשר למעמדה של הצוללת ולהודעות שקיבלו משפחות חייליה. "הכרזנו על הצוללת ועל צוותה כנעדרים ואנחנו שוקלים למשך כמה זמן. אני מניח שזה עניין של חודש, חודש וחצי. אם עד אותו מועד שייקבע לא ייוודע לנו דבר נוסף, הרי שבאותו תאריך שייקבע מראש נכריז על האונייה וצוותה כאבודים. זה האסון הכבד ביותר שהיה לצה"ל. המדינה, העם והכנסת יצטרכו לקבוע את הדרך הנאותה לציון", השיב.

     

    ב-6.3.68 התכנסה הממשלה לדיון מיוחד, זמן קצר לפני דיווחו של שר הביטחון בכנסת וההודעה הרשמית למשפחות הנספים. ישראל, טען דיין, המתינה עם ההכרזה על הנעדרים כאבודים זמן ממושך ובניגוד למקובל, מתוך התחשבות במשפחות שדרשו בתוקף להמשיך בחיפושים. "הנימוקים שלהם לדחיית ההודעה לא היו מקסימליים", אמר לשרים. "אף אחד מהם לא אמר שהוא סבור שחודש לאחר שלא נתגלה סימן חיים האנשים עודם בחיים. אילו הצוללת נלקחה בשבי, היה מתגלה פרט זה או אחר".

     

    צה"ל, הודיע דיין לשרים, לא ימשיך בחיפושים כי אין בידיו את היכולות המקצועיות לכך. "אין לנו כרגע כל תכנית להמשך חיפושים פיזיים משום שהמסלול שבו הצוללת שטה הוא בעומק של קרוב ל-3 קילומטר וזה הרבה מעבר ליכולת שלנו", הדגיש, בנוסף לציון הצורך לסרוק שטחים עצומים בקרקעית האזור. "הדין וחשבון והמסקנות של מפקד חיל הים אינם ממליצים על המשך החיפושים".

     

    הדיון הטרגי עסק בנוסח הרשמי של ההודעה לכנסת וכן בטקסי האבל הצפויים בעקבות האסון הכבד, והסתיים בדברי ראש הממשלה אשכול
    לשרים שעמדו על רגליהם. "אשר יגורנו וחששנו בא. שארית התקווה ירדה למצולות יחד עם הצוללת 'דקר'. התכנסנו לאשר מתוך כאב - 'דקר' וכל אנשי צוותה אינם. אין איתנו דברי ניחומים מרפאים את הכאב והיגון למשפחות, מכה קשה הוכינו בידי הים שכה התאכזר לנו הפעם. בלבנו ביטחון מוחלט כי מלחינו-יקירינו עשו כל שביכולתם לעשות, ואנו עשינו עד כה כל שהיה אפשרי".

     

    אבודים

    דיין המשיך למשכן הכנסת, ושם הודיע רשמית כי "דקר" ואנשי צוותה נחשבים אבודים. היו"ר קדיש לוז הקריא את שמות הנספים באסון. ממשלת ישראל הכריזה על יום אבל לאומי והדגלים הורדו לחצי התורן. 

     

    כשנה לאחר מכן, אותר סמוך לחופי רצועת עזה אחד ממצופי החירום של הצוללת, תגלית שהוכיחה רשמית כי אח"י דקר טבעה. סיבת הטביעה לא התגלתה. בישיבת השרים לענייני ביטחון, שהתקיימה בתאריך 21.4.1969, דיווח שר הביטחון כי אם אכן זה האזור שבו טבעה הצוללת, "הדבר מהווה סטייה של 10-6 מעלות, מרחק של 40 עד 70 מייל מהנתיב שנקבע לה בדרכה לנמל חיפה". הממצאים וגודל האזור, הסביר דיין לשרים, מצביעים על שטח גדול מאוד לכיסוי. "במצב זה אין אפשרות לערוך חיפושים אחר הצוללת הטבועה".

     

    בעזרת ציוד מתוחכם, שכלל סונאר ורובוט תת-מימי, נמצאה הדקר ביום 27.5.99 בעומק של כשלושה קילומטרים, בדיוק על נתיבה המתוכנן. לאחר ניתוח הממצאים שבוצע ע"י חברת "נאוטיקוס" ומומחי חיל הים ניתן היה לקבוע בוודאות שהצוללת טבעה כתוצאה מתקלה טכנית ולא כתוצאה מפעולה עוינת או התנגשות עם כלי שיט נוסף. הממצאים העלו עוד שהצוללת טבעה כתוצאה מחדירה של מים לחלקה הקדמי בזמן שצללה בעומק של כ-15 מטרים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דובר צה"ל
    הצוללת "דקר"
    צילום: דובר צה"ל
    שלמה אראל
    צילום: משה מילנר, לע"מ
    צילום: לע"מ
    לוי אשכול
    צילום: לע"מ
    משה דיין
    צילום: לע"מ
    מומלצים