שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    החדש של ג'סטין טימברלייק: בשביל זה חזרת?
    לא ברור מה ג'סטין טימברלייק או המפיק טימבאלנד חשבו לעצמם כשניגשו לעבוד על האלבום הזה: עם צלילים מוזרים, שיר וחצי שיכולים לדבר אל הקהל הרחב ואחרים בני שמונה דקות - "The 20/20 Experience" הוא לא יותר מ"Bad Experience"

    לפעמים נדמה שאנחנו מעריכים קצת יותר מדי את עניין הזמן. הזמן מרפא, הזמן משכיח, הזמן מבגר. כך אומרים. אם הזמן עושה כל כך טוב לגוף ולנשמה, לא ברור לאן נעלם ג'סטין טימברלייק על ציר הזמן. כלומר, ברור שהוא עבר להשקיע בקריירת המשחק שלו, ועשה זאת בהצלחה מרובה, אבל ההתבגרות המוזיקלית שלו לא באמת הגיעה.

     

    Justin Timberlake - Suit and Tie

     

    שש שנים וחצי חלפו מאז הוציא הכוכב הגדול את אלבומו האחרון "FutureSex / LoveSounds". הזמר שכבר שכח שהיה כוכב להקת בנים בעברו, והפך למיוחאדג' (והמיוסר משהו) שבבניה של תעשיית המוזיקה האמריקנית - התכוון להוציא בעוד שבוע את אלבומו השלישי. אבל לעולם האינטרנט חוקים משלו, וכמו שקורה בכל מקרה של אלבום גדול הוא הודלף לרשת, ואמש גם עלה להאזנה ב-iTunes.

     

    רק עלה וכבר מעייף. כמו שאמרנו בפתח הדברים, לא ברור לאן נעלם טימברלייק מוזיקלית או מה הוא התכוון להביע באלבום החדש והמייגע שלו, "The 20/20 Experience". גם לא ברור מה חשב לעצמו המפיק טימבאלנד כשניגש לעבודה כאן. האזנה נעימה, זה לא.

     

    מרכז האלבום הוא שירים בני שש עד שבע דקות בממוצע, שנעים על הציר שבין אר אנ' בי ווקאלי, להיפ הופ, ולג'אז אלקטרוני הזוי. אם לא חיבבתם את "Suit and Tie", הסינגל הראשון מהאלבום, עוד פחות תחבבו את "Pusher Love Girl" הפותח, ועוד פחות מזה את השירים שבאים לאחר מכן.

     

    במקביל, מציג טימברלייק יכולות ווקאליות מעולות, כפי שהיו לו כשהיה בן 16, ונשמרו עד היום. זה קורה ב"Tunnel Vision", אגב, עוד שיר בינוני למדי, אבל כזה שמוציא החוצה סוף סוף, אחרי בערך חצי שעה של בירבורים, את יכולות השירה הגדולות שלו.

     

    באיזשהו שלב, וזה חמור אפילו יותר מאלבום רע, השירים מתחילים להישמע כאילו כבר שמעתם אותם קודם לכן, וזה לא פוסק גם אחרי שתיים-שלוש האזנות. שירים כמו "That Girl" ו"Strawberry Bubblegum" (לא, באמת?) לא משתפרים גם בהאזנות הבאות.

     

    שתי נקודות להתנחם בהן בכל זאת יש באלבום הזה. האחת היא "Let The Groove Get In" שמגיע משום מקום, לקראת סוף האלבום ומביא עולם תוכן אחר לחלוטין מכל מה ששמעתם קודם. הוא אמנם מיישר קו עם מוזרויותיו של ג'סטין לאורך האלבום כולו, אבל מביא גם איזה ביט גרובי אמיתי שכשם השיר - נכנס לגוף, עד כדי כך שלא נותר אלא לחכות לרמיקסים שיגיעו לבטח בזמן הקרוב.

     

    חצי נחמה

    נקודת האור השנייה היה "Mirrors", השיר הטוב ביותר באלבום שכבר כתבנו לכם עליו לא מזמן, ומזכיר את ימיו המוזיקליים הגדולים של טימברלייק, או במילים אחרות, את "Cry Me a River". גם ההפקה המוזיקלית מאוד מזכירה את הלהיט הענק ההוא, וגם השירה שלו כאן מצטיינת. יפה מאוד.

     

    Justin Timberlake - Mirrors. לפחות שיר אחד טוב יש באלבום הזה

     

    ובכל זאת, משום מה גם שיר זה נמשך שמונה דקות. על מה ולמה? על תזמור קונצרטי-אלקטרוני, קצת בסגנון "Bitter Sweet Symphony" והרבה מעצבן.

    ממש לא ברור בשביל מה היינו צריכים את כל הדבר הזה. בשקט אפשר היה לוותר שם על 3-4 דקות.

     

    אם הספקתם לשכוח, האלבום נחתם בעוד שיר מחורבן, "Blue Ocean Floor", שמחזיר אותנו לתחילת האלבום, ממש בלופ, אל השירים המשמימים והמוזרים שטימבאלנד וג'סטין הפיקו. לפחות הם השכילו לבחור ב"Mirrors" כסינגל, אבל איך אומרים אצלנו? שלא יעבדו עליכם. אין בו כדי ללמוד דבר על האלבום המיותר הזה. "The 20/20 Experience"? יותר כמו "Bad Experience", או ליתר דיוק בזבוז זמן מוזיקלי.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הטבות למנויים
    הטבות למנויים
    מומלצים