שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    התחתנו אבל אין מצב שאקרא לו "בעלי"

    אינני יודעת מה אתכם, אבל אני מתקשה להציג את השותף שלי לחיים במשפט "תכירו, זה הגבר שבועל אותי". נכון, מערכת יחסים כוללת בתוכה גם סקס, אבל באמת שלא חייבים לספר את זה לכל דכפין רגע אחרי שהצגתם את עצמכם

    עוד לא שככה ההתרגשות מטקס הנישואין שערכנו, וכבר היה על בן זוגי ועלי לקבל את ההחלטה הראשונה בדרכנו המשותפת כזוג נשוי. מעבר לדילמות הנפוצות בקרב נשואים טריים כמו לאן לנסוע לירח הדבש או מה לעשות עם האגרטל המכוער שקיבלנו במתנה, היה עלינו להחליט כיצד לקרוא אחד לשני.

     

    עוד בנושא:

    הייתי האישה האחרת של בעלי

    חיפשה באתר את החבר לשעבר ומצאה בעל

     

    אין הכוונה לשמות שבהם נשתמש באינטרקציה בינינו. יאמר לזכותו שהוא לרוב מגיב כשאני קוראת בשמו, ולעיתים הוא מגיב ב"מה?" גם כשאני מדברת אל החתול (הסגולה לחיי זוגיות ארוכים, במקרים כאלה, היא לענות "אמרתי שאני אוהבת אותך" במקום "דיברתי אל החתול").

     

     

    כוונתי היא לשמות שבהם נשתמש כדי לתאר את הקשר בינינו באינטרקציה עם העולם החיצון. אם לפני החתונה הייתי מציגה אותו בתור "בן זוגי", הרי שכינוי זה אינו משקף נאמנה את עומק היחסים והמחויבות שבינינו. מצאתי עצמי מציגה אותו בתיאור "זה בן זוגי. התחתנו לפני שבועיים", שלמרות יתרונו הברור (לא יאפשר לי לשכוח את תאריך הנישואין שלנו), הרי שהוא מסורבל יתר על המידה.

     

    למה לא לקרוא לו בעלי?

    הסיבה שבגינה אני נמנעת מהכינוי "בעלי" היא הקשר ההדוק שלו למושגים "בעילה" ו"בעלות". פעמים רבות שואלים אותי "איך זה מרגיש להיות אישה נשואה?", ואני עונה בהלצה שאני מרגישה אחרת לגמרי, כי מאז ליל הכלולות שלנו אני כבר לא בתולה.

     

    כיום אמנם מדובר בהלצה, אולם היו זמנים בהם נדרש מהאישה להיות בתולה עד יום חתונתה, ועצם פעולת הבעילה היתה הופכת את האיש שלצידה לבעלה. אמת ויציב, מקור הכינוי "בעל" הוא מהפועל "בועל", וכפי שתיאור הבעילה בליל הכלולות נשמע מגוחך, כך גם הכינוי האנכרוניסטי "בעל", שהשתמר בשפה העברית מאז ימי התנ"ך.

     

    אינני יודעת מה אתכם, אבל אני מתקשה להציג את השותף שלי לחיים במשפט "תכירו, זה הגבר שבועל אותי". נכון, מערכת יחסים כוללת בתוכה גם סקס, אבל באמת שלא חייבים לספר את זה לכל דיכפין רגע אחרי שהצגתם את עצמכם.

     

    יש שיאמרו שמדובר בסמנטיקה בלבד, בביטוי שהשתרש ואין לייחס לו משמעות יתרה. הייתי מסכימה לו המקבילה של "בעלי" היתה "בעלתי", אבל לא כך הדבר. האישה לאחר הנישואין נשארת אישה, אלא שמעתה היא האישה שלו, "אשתו". אין עליה לעשות דבר על מנת להיות אישתו, היא פסיבית. על הגבר לבעול אותה בצורה אקטיבית, ובאמצעות מעשה זה הוא לוקח אותה לאישה. יש כאן חוסר הדדיות המובלע באקט הנישואין. אישה קיימת, גבר בועל.

     

    הרי את שייכת לי

    התפקיד הפסיבי הזה של האישה הוא המשך ישיר של טקס הנישואין היהודי האורתודוקסי. אביה של האישה מוסר אותה לידי החתן באמצעות חתימה על שטר הכתובה, החתן מקדש אותה ושם טבעת על אצבעה. ומה האישה עושה? ובכן, היא משתדלת לנשום בתוך המחוך של שמלת הקצפת שלבשה.

     

    יש המתייחסים לטקס הזה כאל מכירה של האישה כאילו היתה היא קניין, ולא בכדי. המשמעות השניה של המושג "בעל" היא מלשון בעלות. במהלך טקס הנישואין לוקח אותה הגבר לאישה (ועצם הביטוי הזה צריך להרים גבה או שתיים), והבעילה שמגיעה אחריה מעניקה לו את הבעלות עליה. הוא הופך בעצם לבעלים של האישה, והיא הופכת מסתם אישה - לאישה שלו, שכן מעתה היא שייכת לו.

     

    אני מבינה שעברית היא שפה עתיקה ודבר או שניים השתנו מאז. למשל, נשים כבר לא נתפשות כרכוש של מישהו, בחברות מסוימות לפחות. ואם כך הדבר, האין זה ראוי כי השפה תשתנה בהתאם להלך הרוח? אם האקדמיה ללשון העברית השכילה ליישר קו עם ההתקדמות הטכנולוגית של ימינו, ולחבר מילים חדשות ברוח התקופה, היא לבטח מסוגלת להמציא מילים עדכניות יותר לבעל ואישה.

     

    יש המאשימים בטרחנות יתרה את אלו המסרבים להשתמש בביטויים השגורים בפי כל. אולם אני לא חושבת שמדובר בהיטפלות לזוטות כאשר דנים בביטויים שמציגים את האישה כשייכת לגבר, ואת הגבר כבעלים שלה. אם כבר בכניסה לחיי הנישואין אנו משתמשים בביטויים שההדדיות מהם והלאה, כיצד נוכל בהמשך הדרך לכונן יחסים זוגיים שוויוניים והדדיים בין שני שותפים לחיים?

     

    ולמקרה שלא השתכנעתם מטענותי, אגייס לצידי ברנש בר דעת לכל הדעות, לא אחר מאשר את דוד בן גוריון. באתר האקדמיה ללשון העברית מוצג מסמך רשמי שכתב בן גוריון כבר בשנת 1953, ובו הוא מבקש ליישם את ציוויו של הושע הנביא להחליף את הכינוי "בעלי" ב-"אישי".

     

    בן גוריון מנמק את הצעתו בכך ש"במילה בעל יש משמעות של אדנות ועבודה זרה, שאינה הולמת את כבוד האשה, השווה לגמרי בזכויותיה לאיש". ובכן, 60 שנים עברו מאז, האדם הספיק להמציא את האינטרנט, האקדמיה הספיקה לעברת אותו ל"מרשתת", אבל בעל נשאר בעל.

     

     

    אז איך כן לקרוא לו?

    בינתיים, נשים כמוני שמסרבות להשתמש במושגים שאינם עושים חסד עם הקונספט הנפלא של זוגיות הדדית בין גבר לאישה, נותרו בלי מילה לתיאור האיש איתו כרתו ברית לחיים משותפים. דווקא במונח "אישי" מעולם לא השתמשתי, כנראה בשל יחסי הציבור הגרועים להם הוא זכה.

     

    המונח הזה הפך לפרודיה על נשים פסאודו-אינטלקטואליות, שחושבות שהן יודעות יותר טוב מכולם. מעניין שמושגים רבים המסמנים שוויון בין נשים וגברים (כמו "פמיניזם") זוכים לסטריאוטיפים שליליים והגחכה. מרגע לרגע אני מתחילה להבין שהסטריאוטיפ המשויך ל"אישי" מבוסס על אמת: הנשים האלה באמת יודעות יותר טוב מכולם.

     

    בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נשואה טרייה. נועה בנוש
    צילום: בכורי פריש
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים