אינדי? מה זה בכלל?

ההתחלה היתה, כפי שאוהבים לומר, צנועה. ב-1985 גמלה ההחלטה בלבו של רוברט רדפורד לקחת תחת חסותו את "פסטיבל הסרטים האמריקאי" המפרפר, שהיה קיים מאז 78', ולשבצו במסגרת פעילות הסאנדנס אינסטיטוט (המכונה על שם הסאנדנס קיד, הדמות שגילם רדפורד ב"קיד וקסידי"), הפרויקט האלטרואיסטי שהגה לטיפוח קולנוענים צעירים. התוצאה היתה פסטיבל סאנדנס הראשון, שנערך בפארק סיטי, יוטה – עיירת כורים לשעבר, המוכרת בעיקר בזכות אתרי הסקי המשובחים המתפתלים במורד הרי הרוקי.

כמנטרה אימצו לעצמם רדפורד וסאנדנס את גילויים וקידומם של סרטים עצמאיים, דלי תקציב וחסרי סיכויי התמודדות אמיתית מול מפלצות התהילה של הוליווד הרחוקה. בשנה הראשונה זכו בפרס הגדול צמד אחים אלמונים, בשם כהן, עם סרט הביכורים האפל שלהם, "רציחות פשוטות". שנתיים אחר כך היתה זו השנה של הלהיט הצרפתי הפרובוקטיבי "בטי בלו", שפוסטר קידום המכירות אפוף האווירה שלו היה לאביזר אופנתי הכרחי בבתיהם של צעירים רבים. היו אלו שלהי שנות השמונים, ימיהם עטורי התהילה של סרטי האינדי הראשונים, שהצליחו לחצות את הקווים ולהפוך להצלחות בינלאומיות מרשימות. ולסאנדנס היה תפקיד מכריע בדרכם אל היכל התהילה של הקולנוע, כבכיר הפסטיבלים מסוגו בעולם.

להיות טרנטינו

את פירות ההצלחה של השנים הראשונות קצר הפסטיבל בתחילת שנות ה-90'. הוא הפך לאתר עלייה לרגל של חסידי קולנוע עצמאי, שלא היססו להינתק למשך עשרה ימים מחייהם האפרוריים לטובת חוויה קולנועית טוטאלית וייחודית, שביסודה הרבה מאוד סרטים שנעשו במעט מאוד כסף. בתמורה חשף הפסטיבל שורה של במאים מוכשרים, שהפכו מיד לשמות מוכרים: קוונטין טרנטינו, שהציג את "כלבי אשמורת" על פי תסריט שפיתח במסגרת פרויקט סאנדנס, קווין סמית' והקומדיה המפתיעה שלו, "מוכרים בלבד", שצולמה בתקציב אפסי ממש, וכמובן סטיבן סודרברג, שההצלחה המיינסטרימית פורצת הגבולות של סרטו, "סקס שקרים ווידאוטייפ", נחשבת ע"י רבים לאבן דרך בתולדות הקולנוע האמריקאי העצמאי.

לא חלף זמן רב ובהוליווד החלו לשים לב. כאשר סרטיהם של קולנוענים זבי-חוטם ניפקו להיטים גדולים, שסך תקציב ההפקה שלהם אינו עולה על סעיף הקייטרינג של בלוקבאסטר קייצי אחד, החלו לזרום לגיונות של נציגי האולפנים הגדולים אל פארק סיטי מדי חודש ינואר, נוהגים במכוניות פאר ומצוידים בפלאפונים רעשניים וכל שאר האביזרים הנחוצים. בין לילה כמעט צצו בשטח שלוחות הפקה דלות תקציב של האולפנים, שסרטיהם החלו להתחרות במסגרת הפסטיבל על תשומת לבם של אותם צופים, שהפנו להם עורף כעשור קודם לכן. בהדרגה החלו להידחק מן הפסטיבל רגליהם של צעירים חדורי תקווה אך מעוטי אמצעים, שרצו בכל מאודם להיות הקווין סמית הבא והתבדו.

כבר לא עצמאי

התרוקנותו, לפחות למראית עין, של המושג "אינדי" מתוכנו, נתן אותותיו גם בסאנדנס, שנעשה מפסטיבל חצוף ומחתרתי ל"סתם" עוד פסטיבל, אחד מיני רבים, המציג לראווה סרטים שרבים מהם זכו לעיסקת הפצה מסודרת עוד בטרם הגיעו לסאנדנס. האווירה המחתרתית פינתה מקום לגישת "עסקים כרגיל". עסקאות נחתמו במסדרונות. מסיבות תוססות ועליזות נמשכו אל תוך הלילה ומיליוני דולרים נשפכו כמים.

כיום, "שמות גדולים" הם סימן ההיכר של סאנדנס, לא פחות מאשר בוונציה או בקאן. ולמרות שצעירות חשופות חזה אינן מעזות להתחרות על תשומת ליבם של צלמי העיתונות בקור המקפיא הנופל תכופות מתחת לאפס, לפאפרצ'י לא חסרה עבודה. כוכבי הוליווד מגיעים בהמוניהם מדי שנה, לא מתוך סקרנות אלא על מנת לקדם את סרטם המוקרן במסגרת הפסטיבל. בשנה שעברה, למשל, לו נסעתם, הייתם עשויים להתחכך כתף אל כתף בהת'ר גראהם, מאט דיימון, קווין ספייסי או פרנסיס קופולה. השנה, בפסטיבל שנפתח ביום חמישי הקרוב (18 בינואר), תיתקלו אולי בדרו ברימור, כרמן אלקטרה, סמואל ג'קסון או ג'וליאן מור, שמקבלת פרס עבור תרומתה לקולנוע העצמאי (אותו קיבלו בעבר קווין ספייסי ודנזל וושינגטון). ואם אתם כבר שם אל תשכחו לעצור בחנות המזכרות ולרכוש מעיל סאנדנס רשמי, או סבון עבודת יד בניחוח עצי יער (9 דולר לחתיכה), עליו מוטבע הלוגו הרשמי של הפסטיבל. גם המרצ'נדייז הגיע לסאנדנס.

נ.ב. פאק סלאמדנס

הטבע, כידוע, אינו סובל ואקום, ואת מקומו של פסטיבל סאנדנס כאלטרניטבה שלא דופקת חשבון תפסו חקיינים צעירים שמילאו את הנישה שהתפנתה. פסטיבלי "סלאםדאנס" ו"סלאםדאנק" צצו כפטריות אחר הרדפורד ומתקיימים במקביל לאחיהם הבכור והזוהר, שומרים על הגחלת בהצגתם של סרטי ביכורים מחוספסים של יוצרים אלמונים, שרבים מהם ניסו להתקבל לסאנדנס ונכשלו. גם אם בסאנדנס לא ממהרים להודות בתחרות הסמויה הקיימת באוויר, יש מי ששמח לצחוק על הנושא. בטקס חלוקת הפרסים בשנה שעברה הקריא קווין סמית' מכתב פיקטיבי מטעם רוברט רדפורד אותו סיכם במלים: "נ.ב. פאק סלאמדנס".

סאנדנס אמנם נמצא אחרי השיא, אך בכל זאת מגיש השנה חידוש. פסטיבל סרטי אינטרנט, שייערך במקביל לאירועים המרכזיים, ירוץ באתר הפסטיבל החל מיום חמישי, ויכלול סרטים חדשים שנועדו לשידור אינטרנטי. בנוסף תוצג רטרוספקטיבה של עבודות בולטות שצצו במרחב הוירטואלי בשנים האחרונות. בדומה לתחרויות דומות המתקיימות מזה שנתיים ויותר באינטרנט, יחולקו הפרסים על סמך הצבעה דמוקרטית של הגולשים באתר, שיתבקשו לבחור את הסרטים שמצאו חן בעיניהם ביותר.

גם אם שופטים את הפסטיבל על-פי האידיאלים אותם ניסה להנחיל בתחילת הדרך, אין מקום להפנות אצבע מאשימה כלפי המארגנים או הכוכבים. שנות הנעורים הפרועות של סאנדנס חלפו לבלי שוב, אך את השפעתו על הקולנוע העכשווי אנחנו ממשיכים להרגיש. אלמלא הוא, לא היה לנו את "ספרות זולה" וגל הסרטים שנוצרו בעקבותיו, על רוז טרוש ("חדרי שינה") לעולם לא היינו שומעים, וקולנועני אינדי מופלאים כמו ג'ון סיילס ("כוכב בודד") היו מתייאשים מהמקצוע כבר מזמן. דווקא היום, יותר מבעבר, צריך להוריד את הכובע בפני רדפורד ואנשיו על שסייעו לחולל מהפכה קטנה ולפקוח את עיניהם של הבירוקרטים מהוליווד לכך שקולנוע יכול וצריך להיות מגוון ומרתק, ושאפשר לאמץ את השוליים אל המיינסטרים ואפילו להרוויח קצת כסף מהעסקה.