די לשיגעון: תנו לשקדי המרק להישאר מתחת לספה
פירורי לחם קטנים שתקועים בשטיח? שאריות ביסלי שנקברו בין מושבי הרכב? שיישארו שם. לפסח צריך לנקות רק חתיכות חמץ גדולות. כדי להכשיר את הבית צריך לא יותר מיום עבודה אחד - בעיקר במטבח. מילה של רב: שמרו את האנרגיות לליל הסדר
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>
לידיעה כללית: כדי להכשיר את הבית למהדרין צריך לא יותר מיום אחד של עבודה. ישנם שני איסורים בחמץ במהלך חג הפסח: הראשון הינו איסור אכילת חמץ, דבר שנאסר גם בכמות המזערית ביותר. זו הסיבה שאנו מכשירים את הכלים השונים לפסח, מחשש שיש בהם טעם של חמץ.
השני הינו איסור "בל יראה ובל ימצא", כלומר: אסור שיימצא כל חמץ ברשותו של אדם בחג הפסח. זו הסיבה שאנו מנקים את הבית היטב ומוכרים את החמץ, כדי להוציא כל חמץ אפשרי מרשותנו. איסור זה אינו חל כלל ועיקר על פירורי חמץ, אלא על חתיכות שגודלן "כזית" ומעלה, כלומר: בנפח משוער של קופסת גפרורים רגילה.
תפתחו ספרים בשביל לקרוא, לא לנקות
מסיבה זו, כל שצריך לבדוק ולנקות לפסח - הוא אחר חתיכות חמץ גדולות. אין צורך להילחם נגד פירורים קטנים שאין סיכוי
שמישהו יאכל אותם, כגון שקד מרק מטונף הנמצא מתחת לספה, פירורי לחם קטנים התקועים בשטיח - או שאריות ביסלי שנקברו בין המושבים ברכב, ואפילו אם לא "נפסלו לאכילת כלב" (כלומר, שהם ראויים למאכל).
רק במקומות שבאים במגע עם אוכל (בעיקר במטבח), יש לנקות כל פירור של חמץ מכיוון שכאמור חמץ אסור באכילה אפילו בכמות הקטנה ביותר. יש צורך להחמיר בכל פירור בשולחנות, בכיסאות אוכל לילדים, ובכל מקום שעשוי לבא במגע עם אוכל במהלך חג הפסח.
מן הראוי להחמיר ולפתוח את הספרים לצורך לימוד והכנה ראויה לפסח, אך לא לצורך ניקוי. ממש כך: אין כל צורך לחפש חמץ בספרים, כיוון שגם אם יימצא שם חמץ – לא תבואו לאכלו. יש לבדוק בתיקים שלפעמים שמים בתוכם חמץ, ובעיקר בתיקי הילדים והעגלות – מכיוון שבהם עלולות להתחבא חתיכות חמץ גדולות.
שוב תפספסו את ליל הסדר
התנהלות עצבנית בניקיון היסטרי של הבית; צעקות וכעס על הילדים המפזרים חמץ במקומות שכבר נוקו לפסח;
המתח הגואה בין בני הזוג על רקע עזרה בלתי מספקת בהכנת הבית לפסח; לחץ בלתי פוסק והתשישות המוחלטת שמלווה את ליל הסדר - כל אלה הם ההיפך הגמור ממה שהתכוון אליו המשורר.
ליל הסדר הינו לילה מיוחד ביותר, זהו לילה של חוויה משפחתית יוצאת דופן. הזדמנות מיוחדת ליצור חיבור בין הדורות, לטפח שיח ותקשורת בין הורים וילדים, ולחזק את התא המשפחתי. סיפור ההגדה צריך להיות סיפור חי, זורם ונושם - ולא "הרצה" של ההגדה במהירות, וקריאת טקסט גרידא.
יש בהגדה דידקטיקה רבה שמסייעת לחוויית תהליך פנימי, נפשי, רוחני, משפחתי וחברתי. אבל איך אפשר להגיע
לזה אחרי שבועות של טרור-ניקיון בבית, ותשישות גופנית ונפשית? אולי ניקינו כל חמץ ופירור אבק, אבל החמצנו את ההזדמנות של השנה לחוויה רוחנית ומשפחתית.
את הזמן שמתפנה מניקוי יתר, יש לנצל לצורך לימוד והכנה רוחנית לפסח, ולעסוק בעיקר בניקוי ובדיקה פנימית של הלב והלשון, כפי שמופיע בספר התודעה: "אבל אם באת לקיים בפיך מצוַות הגדה לבנך כתיקונה, ולהלל בשפתיך ולרנן בלשונך לאלקים חיים... זאת עשה וחיה, וירצה קולך - כל מחמצת הַשְׁבֵּת מלבך ולשונך תטהר מכל תרמית ומכל גנאי, טהור ואמת יהא לבך, ולשונך נקייה".
חג שמח וכשר!
הכותב הוא מנכ"ל ארגון רבני "בית הלל"
לפנייה לכתב/ת 
