מחירות לעבדות: משתעבדים לשירותי ענן
שירותי הענן השונים מאפשרים לגבות בקלות מידע וחוסכים את ההתעסקות הבלתי פוסקת בתוכנות וקבצים. להתמכרות השימושית הזו יש גם צד אפל: תלותיות בחברות ענק. עידו גנדל מסביר
אחת התקריות המפורסמות בסיפור יציאת מצרים היא זו שבה בני ישראל, שאך לפני רגע שוחררו מעבדות של מאות שנים וסבל נוראי, באים אל משה ואהרן בתלונות: אנחנו רעבים! הלוואי, הם אומרים, שבמקום להביא אותנו למדבר הזה היינו מתים במצרים "בשבתנו על-סיר הבשר, באכלנו לחם לשובע".
ההתייחסות המקובלת לאנקדוטה הזו היא סלידה ובוז למתלוננים. איזו חבורה של כפויי-טובה נהנתנים, חושבים רק על הקיבה שלהם ומעדיפים שעבוד לפרעה הרשע על פני חירותם. אך בפועל, אפילו בעולם המודרני והחופשי שלנו, יותר ויותר חברות ואנשים פרטיים בוחרים מרצונם בסיר הבשר של טכנולוגיית המידע המודרנית: שירותי הענן, סטרימינג (צריכת מדיה ישירות מהרשת, בלי להוריד אותה למכשיר) וכל אותם כלים שבהם משהו ששייך למשתמשים, או שהם נעזרים בו, אינו נמצא בידיהם אלא אך ורק בשרתים של חברות ענק.
(צילום: shutterstock)
הראש בעננים
היתרונות של שירותי הענן ברורים. ללקוח הפרטי הם מאפשרים גיבוי קל מאד של מידע, עוזרים לסנכרן את המחשב, הטאבלט והסמארטפון, ובהרבה מקרים חוסכים התעסקות ידנית עם חומרה, הגדרות, תוכנות וקבצים. ללקוחות עסקיים וארגונים נחסכת בזכות הענן השקעה עצומה ומתמשכת בתשתיות, בתחזוקה שלהן ובהגנה עליהן. מול היתרונות הענקיים האלה, הרעיון הערטילאי של חירות הופך כמעט מגוחך. מה זה בעצם משנה איפה מתבצעים החישובים ומאוחסנים הנתונים? הרי אנחנו לא חיים באיזו דיקטטורה שתשים יד על המידע שלנו כרצונה או תחסום את הגישה שלנו אליו. בינתיים.
גם הצד הטכני של הענן, שהיווה בעבר מקור מוצדק לחשש, השתפר להפליא בשנים האחרונות. נכון שמדי פעם פייסבוק לא זמין למשך שעה או שעתיים (הו, האימה), טרקטור פוגע בטעות בסיב אופטי ומנתק את השכונה כולה מהרשת, או שתכנון לקוי של מערכת שרתים למשחק סים סיטי חדש משאיר עשרות אלפי גיימרים עם הלשון בחוץ – ועדיין, המהימנות והשרידות הממוצעות של שירותי הענן למיניהם גבוהה בהרבה מאלה של כל מערכת פרטית שמשתמש הקצה או הארגון הקטן יכולים להרשות לעצמם. כמו כן, קצבי העברת הנתונים ברשת גבוהים מספיק כדי שההבדל בין מידע מקומי למרוחק כלל לא יורגש ברוב המקרים.
עכשיו מעונן
הבעייתיות של הענן באה לידי ביטוי במקומות אחרים, פחות מידיים ופחות בולטים לעין. זהו שעבוד רך, איטי, שמתנהל בצעדים קטנים ועם חיוך. התחושה היא שבכל רגע אנחנו יכולים לעזוב את השירות אם רק נרצה, ושכל שדרוג או שינוי שנעשים בו הם בסופו של דבר לטובתנו, או לפחות לא מזיקים לנו. אלא שבפועל אנחנו מפתחים בהם תלות כזו, שעצם האפשרות של נטישה כלל לא עולה בדעתנו.אחת הדוגמאות המוכרות לתופעה הזו היא השינוי התכוף בעיצוב הדפים של פייסבוק. בכל פעם ששינוי כזה מגיע, המשתמשים נאלצים להסתגל למצב החדש, להשקיע זמן בהעלאת תמונות פרופיל ורקע חדשות בגדלים שנכפים עליהם ועוד. הוצאת הקיטור והאיומים בנטישה שצצים תמיד במקרים כאלה הם כמובן איומי סרק: כל עוד רוב המשתמשים האחרים מוכנים לבלוע את הצפרדע החדשה, גם אלה שמאד לא מרוצים יהיו חייבים לעשות זאת. הרי כל התמונות, העדכונים ורשימות החברים כבר בפייסבוק, אז למי יש כוח לחפש חלופות?
וכך אנו המשתמשים למעשה מובלים באף, הולכים בצורה עיוורת אחרי שינויים שמקורם לא באינטרסים שלנו אלא בתחרות בין חברות הענק במקרה הטוב, ובאינטרסים הכלכליים הצרים של חברה אחת ויחידה במקרה הרע. החברות, במטרה לסכל כל ניסיון מעבר, מעודדות התבדלות וחוסר-תאימות, כך שאם אנחנו רוצים לשתף פעולה עם משתמשים אחרים, הם ייאלצו לעבור לשירות הענן שבו אנחנו נעזרים - או להיפך, תלוי מי משני הצדדים גדול וחזק יותר.
ההתבדלות כשלעצמה, כמובן, היא לא רעיון חדש, והתקיימה הרבה לפני שהיו עננים או אפילו אינטרנט. לדוגמה, עולם המחשבים האישיים בשנות השמונים התחלק בין מספר מותגים, שלא היה שום קשר ביניהם. אם לי היה מחשב אמיגה ולילד של השכנים היה תואם IBM, הדבר היחיד שיכולנו לעשות ביחד הוא להתווכח איזה מחשב טוב יותר. בסופו של דבר, ארכיטקטורה אחת השתלטה פחות או יותר על השוק. הצרכנים הבינו שתאימות בין מערכות היא פרמטר מהותי, וכמעט כל הבדלנים פשוט נעלמו. יותר מכך, האוניברסליות היחסית הובילה להוזלה של המערכות ולהתקדמות עצומה של התחום כולו – מצעצוע יקר מאד לאנשים טכניים, שתופס חצי שולחן, לפריט שנמצא בכיס של כל אזרח ושאי אפשר להסתדר בלעדיו.
(צילום: MCT)
כיום, לאט אבל בטוח, אנחנו מוחזרים לאותם ימים אפלים. רוצה לשחק במשחק מחשב חדש? בבקשה – התחבר לשרתים של חברה מסוימת ושלם לה דמי שימוש, אפילו אם זהו משחק ליחיד. משתמש בתוכנה מסוימת במחשב האישי? אתה חייב להוריד עדכונים שוטפים ולהסתגל לכל שינוי שנכפה עליך כתוצאה מכך. מעוניין לדבר עם חברים דרך הרשת? בבקשה, כל עוד אתה צופה בפרסומות שאנחנו בוחרים בשבילך, תוך איסוף מידע אישי עליך. אתה ארגון גדול שצורך נפח אחסון רב לעבודה השוטפת? המחשבים שלך יוכלו להגיע אליו רק דרך פונקציות ה-API שאנחנו מספקים, ולכתוב את כל התוכנות שלך בהתאם.
זהו, ללא ספק, כלוב של זהב – עד כדי כך שקשה לא רק לדמיין חלופות, אלא אפילו שיכולות להתקיים חלופות. כמו בני ישראל של ספר התורה, אנחנו נכנסים מרצוננו אל ארץ השפע ומשתקעים בה, אפילו אם פה ושם צריך לבנות ערים לפרעה (או לצפות בפרסומות שלו). אלא שיום אחד יקומו המלכים החדשים של האינטרנט ויתחילו לגבות סכומי עתק, או להשליך אל היאור הווירטואלי נתונים ומשתמשים שלא מוצאים חן בעיניהם. אז נזדקק לנס אמתי כדי להשיב לעצמנו את החירות האבודה.
מומלצים
