דארקנט: העולם התחתון של האינטרנט
אתרי קניות שמציעים סמים ורוצחים שכירים, פורנו קשה, מדריכים לא חוקיים להכנת חומרי נפץ מחומרים ביתיים, מידע מסווג של גופי ממשל וצבאות, סחר בבני אדם וארגוני טרור שלמים: הרשת שמתחת לרשת מכילה הכל מהכל, ולא נראה שמישהו מצליח להפריע לה. רנן אלעל צלל פנימה וחזר כדי לספר
עוד בבלוג The Tech Wreck:
ברשת, כמו במציאות, המושג "דלתיים סגורות" קיים, אך אינו נפוץ. רשת האינטרנט ידועה בתור רשות הכלל, כלומר, אם העלתם משהו לאינטרנט, בין אם לפייסבוק, לפורום כלשהו, לבלוג שלכם ועוד – הרי שהמידע שייך כעת לכולם וחיפוש פשוט ימצא אותו. גוגל הפכה למילה נרדפת לאינטרנט, ואנו מחפשים הכל, אבל הכל, והנחת היסוד היא שפרט להודעות פרטיות בינינו לבין אדם אחר באתרים כמו פייסבוק או בשירותים כמו גוגל-טוק ומסנג'ר, הכל מחובר לכל והכל ידוע, המידע ציבורי ואנחנו חיים בעולם ורוד בלי סודות. האמנם?
הרשת שלא על המפה והרשת האנונימית
הנחת היסוד היא, אם כן, שהרשת מופתה כך שרובה זמינה לכל המבקש באמצעות חיפוש, ומקסימום לחיצה על כמה לינקים. האמת היא שהאינטרנט שאנחנו מכירים ומשתמשים בו ביום-יום הוא רק קצה קצהו של קרחון המידע העצום שברשת. לאינטרנט שתי שכבות נוספות שרובנו לא מכירים בקיומן, והן גדולות יותר מהרשת המוכרת ומפחידות הרבה, הרבה יותר.
החלק העצום והבלתי מוכר של האינטרנט הוא למעשה האזור הלא ממופה, אוסף עצום של מידע, אתרים וקבצים שלא רשומים לדומיין מסוים (כך שאין מילה פשוטה כמו ynet.co.il שאפשר לכתוב בשורת הכתובת כדי להגיע לאתר), והוא זמין רק למי שיודע להתחבר אליו. כך למשל, ניתן להקיש כתובת IP מסוימת ולהגיע לאתר כזה או אחר, שלא זמין בשום דרך אחרת, ואם אינכם יודעים מה כתובת ה-IP, לעולם לא תדעו על קיומו או תוכנו של האתר. הרשת הלא ממופה מכילה מידע קצת יותר מפוקפק מהרשת הרגילה, אך לא שום דבר עוצר נשימה. החל מתוצאות שגוגל חסמה מסיבות שונות, דרך הרבה פורנו, חלקו חוקי וחלקו לא ברור, שרתי FTP ומגוון בלוגים ואתרים פרטיים שאנשים פתחו ולא טרחו לרשום לשום שירות כתובות או דומיין ועוד. כאן נמצאת רוב הרשת, ובהינתן גישה ולינקים ניתן לגשת אליה מכל דפדפן.
מתחת לרשת הבלתי ממופה, במקום שאם לא מחפשים לא מוצאים – נמצאת השכבה התחתונה: הרשת האנונימית. רשת הדורשת חיבור מאובטח ואנונימי דרך מספר שרתים באמצעות כלי עליו יכתב בהמשך, המאוחסנים על ידי גורמים אנונימיים ובהם אפשר לבקר רק כאשר גולשים אנונימית, כלומר – רשת אנונימית לגמרי.
ברשת הזו, אנונימיות היא שם המשחק וקשה מאוד לנטר מי גולש, מאיפה, ומי בכלל מאחסן ומחזיק באתרים. השכבה הזו היא הצד האפל של האינטרנט. בין אתרי קניות המציעות סמים ורוצחים שכירים, דרך פורנו ילדים, מדריכים לא חוקיים להכנת חומרי נפץ מחומרים ביתיים, מידע מסווג של גופי ממשל וצבאות, סחר בבני אדם ועד ארגוני טרור שלמים: הרשת הלא מנוהלת מכילה הכל מהכל, ולא נראה שמישהו מצליח להפריע לה.
לרשת האנונימית שמות רבים: דיפ-ווב (הרשת העמוקה), דארקנט (הרשת האפלה), האינטרנט הבלתי-נראה, הרשת הנסתרת, והיא אינה אגדה אורבנית. ירדתי לתהומות הרשת האפלה ולו לזמן קצר. אלה החוויות.
מי בתור לבצל
כדי להתחבר לרשת העמוקה יש צורך בכלי מיוחד העונה על השם "תור", באנגלית Tor, מלשון The Onion Routing, או "מסלול הבצל", ירק שעוד תשמעו עליו הרבה ברשת האפלה. תור ניתנת להורדה בחינם דרך הרשת הרגילה (כן, חיפוש פשוט בגוגל). התוכנה מציגה מסך בקרה המחבר אתכם לרשת העמוקה דרך כמה שרתי משנה, ומגישה לכם כתובת IP חדשה ומאוד מזויפת, שמטרתה היא להפוך אתכם מגולשים רגילים ומזוהים לגולשים אנונימיים. לאחר החיבור תור פותחת דפדפן, גרסה משונה של פיירפוקס עם תוסף תור מותקן המאפשר לכם להחליף זהויות בדויות בלחיצת כפתור.
אחרי עליית הדפדפן יעלה מולכם עמוד "ברוכים הבאים" ובו כתובת ה-IP המזויפת שלכם ומנוע חיפוש משונה העונה על השם StartPage. בדפדפן זה אתם יכולים לעשות את כל מה שעשיתם עד עכשיו – לגלוש לגוגל, וכדונה (ביתר איטיות, יש לציין). עם זאת, אם תדעו מה לחפש תוכלו להגיע לאתרים אחרים, אתרים שדפדפן רגיל ומנוע חיפוש מהשורה לא מודעים לקיומם.
הוויקיפדיה הנסתרת ואינדקס אתרים
האתר המפורסם ביותר ברשת הנסתרת הוא "הוויקי הנסתרת" (The Hidden Wiki). אתר בפורמט ויקיפדיה אשר מכיל קישורים לאתרים שונים, עם מידע מפורט בנושאים מגוונים וכולם ללא צנזורה, למשל מידע סודי של מוסדות ממשל ומידע מודיעיני גנוב, קישורים לשווקים חופשיים המתמחים במשלוח מוצרים לא חוקיים (נשק לא רשום, עבדים, סמים קשים ועוד), מדריכים ליצירת פצצות ונשקים כימיים וביולוגיים, קטעי וידאו ותמונות של הורדת ראשים של חיילים בידי ארגוני טרור ופורומים, הרבה מאוד פורומים.
הפורומים, מעצם היותם מערכת חופשית ופתוחה לשיחה המונעת על ידי הגולשים, הופכים לצלחת פטרי לתופעות מטרידות. החל מטרור, דרך פורנוגרפיה לא חוקית הכוללת פגיעה בילדים ובע"ח ועד יעוץ וקישור בין אנשי מאפיה וארגוני פשע לבין הצורכים את שירותים אלה – חיסולים, גניבות ועוד.
פרט לוויקיפדיה הנסתרת, אתר יחסית נקי, קל למצוא בחיפוש מהיר אתרי "אינדקס" כמו "תורדיר" ובהם קישורים (שמשתנים כל כמה זמן) לאתרים שונים בדארקנט, נקיים פחות.
דרך המשי והחנות הכללית
כפי שרוב האינטרנט המוכר לנו עשוי מפורנו, הרוב המוחלט של הפורנו ברשת הנסתרת הוא לא חוקי, כלומר – פורנו ילדים מאוד מזעזע (שאחרי כמה דקות לומדים מה מילות הקסם שצריך להמנע מהן כדי לא ליפול לאתרים כאלה), פורנו הכולל בעלי חיים, וגם, בנימה פחות אפלה, פורנו של מפורסמים שהופץ והורד מהרשת המוכרת.
לצד הפורנו, המקבילה האפלה לאיביי הוא אתר בשם "דרך-המשי" (סילקרואוד) והוא משמש שוק למוצרים בלתי חוקיים. החל מנשק, דרך סמים (הירואין, קוקאין, DMT וסמים קשים אחרים), ועד חומרים כתובים בלתי חוקיים – מגזינים העוסקים בפדופיליה, מדריכים להכנת נשק, מסמכי זהות מזויפים וחומר גנוב מארגונים וממשלות.
כך גם מציע אתר המכנה עצמו "החנות הכללית" מגוון סמים במחירון מסודר, ורוצחים שכירים מפרסמים עצמם עם מחירון, 20,000 יורו לאדם רגיל, 40 למאפיונר, 50 לאיש ממשל ו-60 לעיתונאי. מאחורי האנונימיות, עד כמה השירותים האלה אמינים? לא מאוד, כנראה. עם זאת, מערכת הפידבקים מדווחת על כמה רוצחים שכירים עם פידבק חיובי מאוד, שלפי כביכול-מקבלי-שירות-לשעבר יעשו את העבודה, האחרים אולי לא ראו אקדח מימיהם ופשוט יקחו לכם את הכסף ויעלמו – הרי אין לכם למי להתלונן אחרי שהזמנתם רצח באפלת האינטרנט.
המטבע המקומי וכתובות הבצל
בעוד כתובות האינטרנט נראות כאוסף מבולבל של אותיות ומספרים בסיומת נקודה onion, טכנולוגיית אתרים פתוחה ובלתי מנוהלת בעליל, החבר'ה בפורומים ובאתרי הקניות מודיעים בכל מקום שהם לא ידברו עם מישהו שיש לו כתובת מהרשת הרגילה, אותה הם מכנים Clearweb (רשת נקייה). כך שאם תשלחו להם מייל מכתובת הג'ימייל שלכם, כנראה שלא תזכו לתשובה.
מיילים מנוהלים בעזרת מערכת דוא"ל בלתי מנוטרת העונה על השם tormail, ורבים המשתמשים שעושים שימוש בטורמייל ברשת הבצל ומחליפים ביניהם תכתובות שאם היו עוברות בכתובת אחרת היו מניחים כותביהן, ככל הנראה, מאחורי סורג ובריח.
המטבע המקומי בו משתמשים ברשת העמוקה הוא מטבע מיוחד בשם ביטקוין (Bitcoin). בקיצור נמרץ (שכן אפשר לכתוב סדרות כתבות רק על נושא זה), כסף רגיל (שקל, דולר, יורו) מוחזק בבנקים וערכו נשלט ע"י ממשלות שסוחרות בו, כך שניתן להוריד את מחיר הכסף ע"י הגברת הייצור שלו וכך ליצור אינפלציה. מעבר לשלטון הממשלות בכסף, ניתן גם לעקוב אחריו, דרך סימון שטרות וכמובן באינטרנט דרך חשבון פייפאל ומספר אשראי, מספר חשבון בנק וכו'. ביטקוין הוא מטבע אינטרנטי הקיים כמה שנים ומצליח מאוד (ערכו עולה בקצב מסחרר), והוא מאובטח ע"י כוח חישוב של מחשבים, נושא העונה על השם Crypto-Currency, כך שניתן "לחצוב" ביטקוין בעזרת שעות מחשוב (רבות מאוד).
מחשבים מיוחדים מסוגלים לחצוב ביטקוין ביתר יעילות, ושירותים שונים ימירו את השקל, הדולר או היורו שלכם לביטקוין. היתרון הגדול עבור הרשת האפלה הוא שביטקוין אינו מוחזק בבנק ואינו מנוהל, וחשבונכם אנונימי לחלוטין כך שאתם יכולים לשלם בלי שאיש ידע מי אתם, לטוב ולרע (זה לא מדויק, לביטקוין היסטוריית החלפת ידיים, אך די קל להלבין אותו - כלומר למכור ולקנות אותו כך שההיסטוריה תעלם, ותיוותרו עם כסף שלא ברור מאיפה הגיע או לאן נשלח). מנגנוני הפידבק באתרי הקניות השונים מציעים כלים למדידת "אמינות" המוכרים השונים (שמפוקפקים גם ככה), ומנסים להציע עסקאות הוגנות לחומרים מאוד לא מהוגנים. הרשת אומרת שהשיטה עובדת, ושהחומרים עוברים מיד ליד ומפה לאוזן.
שאלה פילוסופית
עולם הדארקנט הוא עולם מקביל עם מטבע, כתובות ושפה (סלנג) משלו. החוק היחיד ברשת האפלה הוא שאין חוקים – הכל מותר וכל המרבה, הרי זה משובח. לצד החומרים המפוקפקים והבלתי חוקיים שמציפים את הפינות האפלות של הרשת הנסתרת, אפשר למצוא גם מידע אמיתי של גורמים שמעדיפים לשמור את זהותם לעצמם. יהיו אלה מדליפים שחושפים מסמכים סודיים, חלקם חשובים ומשפיעים על כולנו, אנשים עם דעות שאינן פופולאריות ברשת הנקייה (למשל, ארגונים להפלת משטרים אפלים שפועלים מתוך מדינתם, וחשיפתם יכולה להוביל למאסר) וסתם בלוגרים שמעדיפים לשמור את דעותיהם מתחת לרדאר. כל אלה תופעות חיוביות, ויש הרבה סכנה במתן כוח למיפוי הרשת לאתרי ענק כמו גוגל, ולכמות המידע שהם מחזיקים על רשת האינטרנט עצמה ועל כל אחד מאיתנו.
רשת הבצל האנונימית, אם כן, מהווה את המקום ממנו הגיעו רוב מסמכי WikiLeaks, אותה העלו חברי הקבוצה אל הרשת הרגילה. זה מקום בו ניתן לחשוף מידע רגיש בלי פחד להיחשף, לדון בנושאים רגישים עם אנשים אחרים ואף לסייע ולתרום לארגונים שאנו מאוד מאמינים בהם – כמו קבוצות צעירים איראניים המעוניינים לבצע מאבק מזוין במשטר, או סינים שמבקשים לשוחח על הממשל בלי עיניו הפקוחות של הצנזור על תכתובותיהם.
כך גם מסמכים סודיים של צבא ארה"ב על פעילות לא מוסרית עד כדי לא חוקית בגאונטנאמו, חשוב שיופצו כדי לחשוף את ערוות יוצרי העוולה ולמנוע עוולות מקבילות בעתיד. הרשת האנונימית מאפשרת לכל אלה לפרוח.
אז האם הדארקנט היא תופעה חיובית, או שיש להכחידה מהעולם (אם בכלל ניתן להשמידה)? זו כנראה שאלה פילוסופית, בבסיסה שאלת עקרונית יותר – האם מידע יכול להיות לא חוקי? כלומר, ברור שפושעים שמצלמים חומרים הפוגעים בילדים, עורפים ראשי חיילים, גונבים מידע מארגונים – צריכים כולם לבוא על עונשם וטובה שעה אחת קודם. אך האם ברגע שהמידע קיים, ניתן להאשים אנשים על קריאה וחשיפה אליו? על הפצתו? אלה שאלות שבאופן אישי טרם הצלחתי לענות עליהן, וספק שקיימת תשובה חד משמעית.
כאן הדיון עובר לשאלות עמוקות יותר העוסקות ביעילות ומוסריות הצנזורה במדינות דמוקרטיות, חופש ביטוי לעומת בטחון לאומי, הנגשת מידע פרטי לחברות ענק לעומת הסתרתו, והשאלה האלמותית: האם נסכים לוותר על פרטיותינו כאשר אין לנו מה להסתיר? האם תמיד אין לנו מה להסתיר?
רוצים לדעת עוד? כאן או כאן תוכלו לרדת, כמו שאומרים, במורד מחילת הארנב.
הפוסט פורסם במקור בבלוג של רנן אלעל, The Tech Wreck
