הסכם היסטורי: נרמול יחסים בין סרביה לקוסובו
שלום מוחלט זה לא ובלגרד טרם הכירה רשמית בחבל שפרש ממנה ולפני חמש שנים הכריז על עצמאות. אבל בהסכם אתמול, שמתחיל את נרמול היחסים בין הצדדים, נמצא כנראה פתרון למיעוט הסרבי בקוסובו, ושתי המדינות מתקרבות לאיחוד האירופי
סרביה הגיעה אתמול (ו') להסכם היסטורי ראשוני עם קוסובו, המדינה הצעירה שהכריזה על עצמאות לפני חמש שנים, וסיכמה איתה על כינון יחסים נורמליים. המהלך ההיסטורי סולל את הדרך לפתיחת שיחות על צירופה של סרביה לאיחוד האירופי, ומהווה אבן דרך בהחלמת האזור מהתפרקות יוגוסלביה והמלחמות העקובות מדם שבאו אחריה.
שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, אמרה כי ראשי הממשלות של שני הצדדים הגיעו להסכם במהלך שיחות שקיימו בבריסל. בכך הגיעו לסיומם שישה חודשים של משא ומתן רגיש, שבא בעקבות עשור של מתיחות גדולה בין הצדדים. "חשוב מאוד שמה שאנחנו רואים כעת הוא צעד המרחיק אותנו מהעבר, צעד שמקרב את שני הצדדים לאירופה", אמרה אשטון. השר לענייני אינטגרציה עם האיחוד האירופי בקוסובו, ולורה צ'יטקאו, כתב בטוויטר: "עשן לבן מיתמר. יש לנו הסכם! שמח :)))".
גורמים רשמיים בסרביה הסבירו כי ההסכם עדיין צריך להיות מאושר על ידי הגופים הרשמיים בבלגרד. "נודיע לאיחוד האירופי במכתב ביום שני אם קיבלנו את ההסכם או לא", אמר ראש ממשלת סרביה, איביצ'ה דדיץ', לכתבים. דיפלומטים באיחוד האירופי אמרו כי הסיכוי שסרביה לא תאמץ את ההסכם קטן מאוד.
ההסכם עוסק בחלוקה האתנית של קוסובו בין הרוב האלבני שלו לבין האזור הקטן שזוכה לתמיכת בלגרד בצפון המדינה, ושבו חיים כ-50 אלף סרבים. הפילוג הזה ערער את היציבו באזור מאז שקוסובו הודיעה על פרישה מסרביה ועל עצמאות חד-צדדית בשנת 2008.
ההסכם צפוי גם לפתוח את הדלת לשילוב בינלאומי הולך וגובר של המדינה הצעירה. סרביה מקווה שההסכם הזה יספיק כדי לזכות ביום שני הקרוב לאור ירוק מ-27 חברות האיחוד האירופי לפתיחת השיחות לשילוב סרביה באיחוד. התהליך עשוי לאפשר לסרביה להגשים את הפוטנציאל שלה כשוק הגדול ביותר במדינות יוגוסלביה לשעבר ולמשוך השקעות מחו"ל, הנחוצות כל-כך לכלכלה המקרטעת של המדינה.
מקור בנציבות האירופית, הזרוע הביצועית של האיחוד האירופי, אמר כי הנציבות צפויה להמליץ להתחיל את המשא ומתן על צריפות של סרביה לאיחוד, ולפתוח בהליך המקדמי לקראת צירוף אפשרי עתידי של סרביה לאיחוד. לפי תמצית של ההסכם שהגיעה לידי סוכנות הידיעות רויטרס, סרביה וקוסובו הסכימו שלא לחסום את בקשת הצירוף לאיחוד האירופי זו של זו.
"ההסכם שהושג היום בין #קוסובו לבין #סרביה הוא הכרה של סרביה בעצמאות קוסובו", צייץ בטוויטר שר החוץ של קוסובו, אבנר הוקסג'. ראש ממשלת קוסובו, האשים טאצ'י, שבשנים 1998-99 הוביל צבא לוחמי גרילה במרידה חמושה נגד הכוחות הסרביים, אמר לכתבים: "ההסכם הזה מעיד על עידן חדש.... ההסכם הזה יסייע לנו לרפא את פצעי העבר, אם יהיו לנו החוכמה והידע ליישם אותו".
לפי ההסכם, אזור צפון קוסובו יהיה תחת סמכותה החוקית של מדינת קוסובו, אולם יקבל אוטונומיה מסוימת בתחומי הבריאות, החינוך, השיטור והמשפט. יישום ההסכם לא יהיה קל באזור זה, כיוון שהוא מלא בכלי נשק ובאיבה בין-עדתית. בסימן ראשון להתנגדות שעשויה לבוא, מחוקקים מקומיים סרביים בצפון קוסובו דרשו משאל עם בנוגע לשאלה האם קוסובו צריכה להיות חלק מסרביה או שבלגרד צריכה לקבל את התנאים שנקבעו על-ידי האיחוד האירופי לשם צירופה לאיחוד, כלומר - לוותר על שליטה שם.
ההסכם מהווה אבן דרך חשובה בהחלמתו של האזור מהתמוטטות יוגוסלביה, שהמלחמות שבאו בעקבותיה הביאו לכ-150 אלף הרוגים בבוסניה, קרואטיה וקוסובו בעשור האחרון של המאה ה-20. אחרי התפרקות יוגוסלביה, סרביה הייתה מנודה בזירה הבינלאומית עד להדחת
מנהיגה סלובודן מילושביץ' בשנת 2000.
אף שסרביה אומרת כי לעולם לא תכיר בקוסובו כמדינה ריבונית, ההסכם מעיד על שינוי במדיניותה כדי להתקרב לאיחוד האירופי. קוסובו פרשה מסרביה בשנת 1999, אחרי 11 שבועות של הפצצות נאט"ו שנועדו לשים קץ להרג ולגירוש של האלבנים על-ידי כוחות צבא סרביה תחת מנהיגותו הברוטאלית של מילושביץ'. קוסובו זכתה להגנה מהאו"ם, אולם בלגרד המשיכה לשלוט בפועל באזור הצפוני של החבל, שבו מרוכזת האוכלוסייה הסרבית.
לפנייה לכתב/ת 
