כולנו להבה אחת גדולה

ל"ג בעומר החל בחודש אייר הנחשב בקבלה כחודש הרפואה. ראיה לכך ניתן למצוא בשם החודש, "אייר", שהוא ר"ת של הפסוק בשירת הים "אני י' רופאיך" (שמות, טו, כו). ימי ספירת העומר קרבים לסיומם וביום ל"ג בעומר נוהגים להפסיק את מנהגי האבלות שאפיינו את רוח התקופה לפיהם חל איסור לערוך טקסי נישואין, ממעטים עד כמה שניתן מביטויי שמחה כמו שירה וריקודים, נמנעים מלבישת בגד חדש ואין מסתפרים.

• עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet

אם בתספורות עסקינן, בעדות ישראל ישנם הנוהגים לספר (בקדמת הראש במקום הנחת התפילין) את הבנים בהגיעם לגיל שלוש בפעם הראשונה בל"ג בעומר. המנהג נקרא "ח'אלקה". שורש המנהג אינו רק עדתי-מסורתי אלא נעוץ היטב בחכמת הקבלה. גיל שלוש מבטא את "תיקון ג' הקווים", הבאים להורות על קבלת אור הבורא אל תוך נשמת הילד ולפיכך, במהותו מציין ל"ג בעומר מדרגה רוחנית חשובה שהאדם עובר בדרכו הרוחנית.

בזמן זה האדם כבר סיים באופן תיאורטי את תיקון הנשמה שלו. בקבלה מכונה שלב זה "תיקון בכוונה". ועתה הגיע הזמן לתיקון אקטיבי של הנשמה, להוציא מהכוח אל הפועל הלכה למעשה. עד אשר מגיע גמר התיקון בחג השבועות, חג מתן האור.

כולנו יחד אש אחת (צילום: AFP)

חג ל"ג בעומר, שאין לו מקור וזכר לא בתורה ולא בדברי חז"ל, מצוין באדיקות בקרב כלל ישראל לרבות חסידים ומקובלים מכל הזרמים. לפיכך יום ל"ג בעומר הוא בבחינת "חג נסתר" שהנהגותיו וענייניו מובאים בדברי חז"ל המאוחרים יותר. בקבלת הגאונים ל"ג בעומר מציין את היום שבו פסקה מיתתם של תלמידי ר' עקיבא ומשכך חלה תפנית והתחלה של פרק חדש בתולדות עם ישראל.

יתר על כן, רבי שמעון בר יוחאי ,מחלוצי חכמת הקבלה ומי שסלל את הדרך לכלל ישראל לבוא בשערי חכמת הנסתר, נפטר ביום ל"ג בעומר. במסורת הקבלה אישיותו של רשב"י אופיינה בידיעת התורה כמשה רבנו ובהכרת פנימיותה כאהרון הכהן. ככזה הוא מהווה סמל מופת לבקיאות ולימוד תורה ומבטיח בכתביו את גאולת ישראל ונצחיותו באם יקפידו ללכת בדרכי אבות. ספר הזוהר הקדוש מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי, אולם ישנם הסוברים כי ר' משה די ליאון הוא שכתב את ספר הזוהר. בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, שלל זאת מכל וטען כי חיבור הזוהר מתייחס לרשב"י בלבד.

לעניין ההילולה המפורסמת ביום זה, המקובלים שחיו בצפת במאה ה-16 נתנו ערך מוסף לל"ג בעומר - הוא הילולה גדולה על קברו של רשב"י במרון. לגרסת המקובלים, ביום הסתלקותו של רשב"י עלתה נשמתו והתאחדה עם עולמות עליונים, בבחינת זיווג הצדיק עם השכינה. איחוד זה מייצג חתונה ומכאן הנוהג הנפוץ להינשא ביום ל"ג בעומר (הילולה - מילה בארמית שפירושה: שמחת נישואין).

אם כן, מהו הקשר שבין יום פטירתו של רשב"י ובין המוטיב המרכזי ביום זה, הדלקת מדורות ונרות? ביהדות האש נקשרת עם קדושה רבה, התגלות הבורא בעולם ואף מהווה אמצעי מובהק דרכו ניתן להביע תחושות ורגשות מעבר למילים. תימוכין לכך ניתן למצוא במקרא, ככתוב: "מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה", "והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש", " נר ה' נשמת אדם" ועוד. מכאן נבין שבכוחה של האש לסמל את נשמת האדם - אנרגטית, מלאה חיוניות ושואפת תמיד להתעלות ולהתאחד עם בוראה. כך שהבערת המדורות נועדה לזכר אותה אש שבקעה

מן הבית ביום פטירתו של הצדיק ושתכליתה לשמש נר לזכרו. כל זאת משום האמונה כי בזמן הסתלקותו ירד לעולם אור רוחני עצום שהתגלה ונגה משך כל אותו היום.

חכמת הקבלה מלמדת כי באדם ניצוץ רוחני המושך אותו אל עבר תחושת השלמות והנצחיות. כאשר אנו מופרדים אותו ניצוץ מתכלה ומחמיץ את ייעודו. באם נתאחד ונאמץ את שיטת המקובלים, ונדע לכבוש את האגו המבדיל ומרחיק בינינו תיווצר בעירה משותפת שתאחד את כל הניצוצות ללהבה אחת משותפת וגדולה שדרכה יתגלה האור האלוקי. ל"ג בעומר מייצג את המדורה שבלב ומבטא את התקווה שלנו לתקומה , לעתיד , ולשלום. האמונה כי שפע רוחני רב יורד לעולם ביום זה סוחפת המוני אדם המבקשים להבעיר את האש שבליבם,לזכות להארה ולהביט באש בראשית שהזמן לא נתן בה אותותיו.

• יצחק אהרון, "חכמה", מרכז לקבלה