שתף קטע נבחר

אימון לחיים

קרב מגע הוא הרבה יותר מהגנה עצמית, מסביר רפי קאשני

רפי קאשני (31) נולד בראשון לציון. כבר בגיל 9 גילה משיכה לתחום קרב המגע. "הייתי ילד מאד בעייתי. התחברתי לנוער קלוקל ועשיתי הרבה שטויות. התמזל מזלי והכרתי אדם נפלא, מומחה לקרב מגע בשם אלי בן עמי, שלקח אותי תחת חסותו. את כל הישגיי היום אני חייב לו בגדול". בחיל האוויר שירת רפי כהנדסאי מכני מוטס, ותוך כדי השירות לימד קרב מגע. "עברתי חמש שנים אינטנסיביות, והרגשתי שאני זקוק לפסק זמן". רפי יצא לטיול של חודשיים באירופה לאחר השחרור, ועבר סמינרים בספרד ובגרמניה.

 

"לקנדה הגעתי בעקבות חבר שביקש עזרה בניהול עגלות אותן פתח בקניונים. התחלתי במונטריאול ולאחר מכן עברתי לטורונטו. תכננתי להישאר כארבעה חודשים ולחזור הביתה, אך התכניות השתנו כשהכרתי את אשתי, היום גרושתי, ונולד לנו ילד, שהיום כמעט בן שלוש. לאחר תקופה בה עבדתי כמאמן, פתחתי סמינר להגנה מפני תקיפת סכין. אנשים היו מרותקים ולא רצו ללכת הביתה! אני מתאמן ומאמן לא בשביל הכסף, אלא בשביל הסיפוק הפנימי. כשמגיעים אלי ילדים בפעם הראשונה, אני עורך איתם שיחות הכוונה. המטרה שלי, מעבר לאימון בקרב מגע, היא לעשות הכל כדי שלא יפגעו. אני מלמד אותם להיזהר ממצבים מסוכנים בבית כמו דליפת גז, סכנות חשמל, איך לפעול במקרה של רעידת אדמה, אש ועשן, הצפות. ואני מאמין שזה חלק לא פחות חשוב מהגנה עצמית. אני מצליח להחדיר בהם פחד. פחד במידה הנכונה זה דבר טוב. ואני תמיד אומר להם, אני מעדיף אתכם עכברים חיים ולא אריות מתים".

 

מה מניע אותך?

"אני שואף להמשיך בדרכו של אותו מאמן שלקח אותי תחת חסותו, האמין בי והפך אותי למה שאני היום. אני רוצה שתהיה לי האפשרות לסייע לילדים עם קשיי השתלבות חברתיים, ולעצב את אישיותם לחיוב. העתיד שלנו מונח בידיהם של הילדים האלה. אני מאמין שאם נספק להם כלים טובים, הם יצליחו. אני לא מלמד רק אגרופים ובעיטות. קרב מגע זה לייף סטייל, המעניק משמעות רבה לחיים. זה לא מלמד להרביץ ולתקוף בכל מצב, אלא מסביר איך למנוע את הסכנה מלכתחילה ואיך לפתח מודעות וזהירות בסביבה בה אתה חי".

 

כיצד אתה מזהה ילד שנמצא במצוקה?

"כמעט מיידית אני מגלה אם הילד זקוק לעזרה. אני הייתי ילד כזה, ואני מכיר את כל הסימפטומים. יש סממנים שמתבטאים בהתנהגות, בצורת דיבור לחברים, להורים, ותגובות מהירות ותוקפניות. במסגרת האימונים אני פוגש בילדים שהרבה מוסדות לא מסוגלים לעבוד איתם, גם לא פסיכיאטרים ועובדים סוציאלים. כשהם מגיעים אלי, אני מוציא מהם את כל האנרגיה השלילית ומתעל אותה לחיוב. קרב מגע עוזר להם למצוא את עצמם".

 

המכון במייפל שפתח לפני שבעה חודשים מיועד לילדים, ובמיססגה לומדות נשים. "אני לא מפרסם את עצמי, ובכל זאת הורים מוצאים את הדרך אלי. הנסיון שלי בעבודה עם ילדים עם תסמונות א.די.די, הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות, חוסר בטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך, מקלים על ההורים בעשיית הבחירה בלימוד אצלי. בנוסף אני מאמן גם כוחות בטחון, שוטרים ומאבטחים".

 

כיצד נוסד התחום?

"קרב מגע הינה שיטה ייחודית להגנה עצמית כי היא משלבת כישורים מנטליים ופיזיים. קרב מגע מבוסס על רפלקסים, אותם מיישמים בטכניקות שונות. את התורה הזו ייסד אימי שדגאור ליכטנפלד, מצ'כוסלובקיה. הוא הושפע מאד מאביו, שהיה בלש ומדריך להגנה עצמית בכוח המשטרתי. אימי לימד טכניקות לחימה לקבוצות יהודיות במטרה להגן עליהן מפני התקפות פשיסטיות של בריונים מקומיים. בשלב מאוחר יותר של חייו שירת אימי בצבא הבריטי ושם למד טכניקות נוספות של לחימה. הוא לקח חבר'ה צעירים ולימד אותם טכניקות של איגרוף והיאבקות ויצא בשיטה מאד ברוטלית, שדגלה בהגנה עצמית בכל דרך אפשרית".

 

אם לא היית עוסק בקרב מגע, במה היית רוצה לעסוק?

"אני לא בן אדם שלם בלי קרב מגע. גם כשעבדתי בעגלות, בבניה ובשיפוצים, הראש שלי היה תמיד שקוע בקרב מגע. חוסן מנטלי הוא דבר חשוב מאד, ואסור שהוא יישבר כי אחר כך יהיה קשה להתמודד עם דברים יומיומיים. אני שואף למצויינות. זה מה שאני דורש מעצמי. כך לימד אותי המאמן שלי, וכך אני רוצה ללמד את התלמידים שלי. אגב, את בני הקטן אני מאמן מגיל אפס. הוא ילד בריא וחזק שכבר עושה כפיפות בטן. לא נבהלתי מתקופות קשות שהיו לי בחיי. נפלתי גם עיסקית וגם אישית. אני בטוח שהייתי יכול להצליח בכל תחום אחר אבל החזקתי בחלום הזה ולא הרפיתי ממנו. החלטה זו גם גרמה בעקיפין לגירושים שלי, כי אשתי לא הייתה באותו ראש איתי. בניתי את עצמי ב-10 אצבעות ואני גאה בהישגיי. היום אני מתפרנס בכבוד משני המכונים שלי".

 

מה התכניות להמשך?

"במהלך שלוש השנים האחרונות אני נמצא במשא ומתן עם הנהלת אוניברסיטת 'יורק', להקצות לי פקולטה לאימון סטודנטים. המצב שם מתחת לכל ביקורת, בייחוד היחסים של הסטודנטים היהודים והזרים. אחד התלמידים שמתאמן אצלי במכון הוא פרופסור באוניברסיטה, ודרכו הגעתי אל ההנהלה. לפני ארבעה חודשים העברתי סמינר בהתנדבות לסטודנטים, והתגובות היו מאד חיוביות. אני מאד מקווה שפרויקט זה ייצא לפועל, כי ממנו ייצאו כולם נשכרים. גם בחיים האישיים אני מרוצה. יש לי חברה מזה שנה, ואני מסתכל אל העתיד באופטימיות".

לפרטים נוספים: www.canadakm.com

 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רפי קאשני. צילום: שרה אינגליש
מומלצים