"פיתול מושלם": זה לא קשר, זה פלונטר
ז'אן דוז'ארדן, אותו הכרתם בסרט האילם זוכה האוסקר "הארטיסט", פותח את הפה וגם מוריד חולצה במותחן "פיתול מושלם". לעלילה יש המון פוטנציאל, אולם איפשהו בדרך הפיתול הולך ומסתבך בין מזימות בינלאומיות לרומן אינטימי
עדכונם חמים לפני כולם - בעמוד הפייסבוק של ynet. עשו לייק
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
המותחן של הבמאי הצרפתי עטור פרסי הסזאר, אריק רושאן, מבוסס על תסריט מאתגר ויומרני ביותר שכתב. בלי להיכנס לספוילרים, העלילה עוקבת אחר פרשיות ריגול וחפרפרות מחוכמות ובינלאומיות, וגם מנסה לשמר נרטיב של סיפור אהבה רומנטי, בלתי אפשרי, נוטף מיניות וזיעה בין שתיים מהדמויות.
הסרט מכיר לנו קודם כל את אליס (ססיל דה פראנס, "מכאן והלאה"), מומחית למניות, חכמה, רווקה, קשוחה ויפה. היא נמצאת במעקב על ידי גורמים שונים, כשאחד מהם, מואיז (ז'אן דז'ארדן, "הארטיסט") לא עומד בפניה וחייב להכיר את מושא המעקב שלו מקרוב.
ססיל דה פראנס וז'אן דוז'ארדן. יפים וערמומיים
במהלך הסרט אליס נעה בין גופים רבי כוח שונים, גבריים ברובם, שמבקשים להפעיל אותה כדי לשרת את האינטרסים שלהם. ביניהם גם רוסי עשיר ומאיים אחד, איבן רוסטובסקי (טים רות', "כלבי אשמורת") שגם הוא נפעם מהאישה האחת שלא מפחדת ממנו.
בין אליס למואיז מתפתח קשר פיזי ורומנטי משופע בקלוז-אפים וסצנות סקס איטיות ואינטימיות. בלי להראות כמעט שום איבר, אלא רק חלקי גוף. לעיתים הקרבה של העדשה לעור החשוף כמעט מביכה, ויוצרת תחושה אמינה בהחלט של פרטיות, כמו הצצה להתרחשות שמשמעויותיה חזקות יותר מכל הסכנות שאורבות בחוץ.
הסצנות האלו מחזקות את מעמדו של דוז'ארדן כשחקן כריזמטי ומרשים. עכשיו כשהוא גם מדבר, עדיין הסצנות בהן הוא משתמש בגופו ובהבעות פנים בלי להגיד יותר מדי הן החזקות ביותר בסרט. הוא מאפיל בקלות על רות' ודה פראנס הוותיקים, המסך פשוט הופך משעמם בסצנות מהן הוא נעדר.
ז'אן דוז'ארדן. עם מילים ובלי בגדים
יש כאן פוטנציאל אדיר: מתח, סקס, משולש רומנטי ובמרכזו אישה מוצלחת אחת. פעולותיה הבטוחות בעצמן בשילוב המראה שלה אמורים להספיק בשביל שכל אחד ייפול לרגליה, כשבו זמנית היא אמורה להישאר חידתית, פגיעה אבל גם דו פרצופית, קשוחה אבל מלטפת, וכיוצא באלה - תיאורים של גיבורה שכיף להתאהב בה. אבל דה פראנס משום מה לא משכנעת.
הפרשנות שלה, או של הבמאי, לאיך אישה עם ביטחון עצמי אמורה להיראות באה על חשבון החושניות שהיא אמורה להפגין. משהו בה פשוט לא מעורר מספיק אמפתיה. בנוסף, מתסכל לראות אותה לאורך הסרט יותר ככלי משחק שמתגונן מגברים (מעצבנים ברובם) ופחות כדמות שפועלת באופן עצמאי. התסריט מחליש אותה. במקום שתהיה מולנו דמות נשית מרתקת באמת, היא הופכת לשטוחה יחסית.
ססיל דה פראנס. דמות האישה המפוספסת
הקושי הגדול באמת של הסרט נובע מיותר מדי מילים היכן שהן אינן דרושות, ופחות מדי במקומות אחרים. דוז'ארדן אולי לא צריך אותן, אבל עבור הצופים היה מוטב לו היו מסבירים באופן מעט פחות עמוס, מה בדיוק קורה כאן בכל הנוגע לעלילות הבילוש המסועפות. לא מדובר בפיתול כפול, אלא בפלונטר שלם, שהצורך הבלתי פוסק לנסות ולעקוב אחריו מחבל בהנאת הצפייה.
כך גם לגבי סיפור האהבה: הקושי להבין מי נגד מי, כמה ולמה, פוגע באמינות הקשר המסוכן הנרקם בין אליס ומואיז. "פיתול כפול" עוסק במשחקי כוח וגם באמון, בזהויות ואובדנן עד שלעיתים אפשר לחשוב שהגיבורים בעצמם כבר לא בטוחים מי הם.
בתוך הברדק הקיומי הזה מואיז ואליס, יחד עם איבן (הלא כל כך איום) אמורים להוות משולש ברמודה אפל, כשכל אחד מהם בתורו מתמודד עם כוח משיכה שלא ניתן לעמוד בפניו מול האחרת או האחר. אלא שבמקום שיינתן לסיפור הזה מקום, עוד קצת מילים, הוא פשוט קורה, לא משכנע, ורק מוסיף עוד בלגן לסרט שקשה להבין מה קורה בו גם ככה.
ז'אן דוז'ארדן ב"פיתול מושלם"
מומלצים
