שירה: "פוחלץ המילה ניצב למראשותינו בלילה"

מגע

1.

דֶּבֶק שֵׁנָה חַם, מֵצִיף

מִלִּים טְרוּפוֹת, שְׁקֵדֵי

זִכְרוֹנוֹת מְאֻכָּלִים.

תַּעֲבוּרַת לַיְלָה, לְאַט

סְמִיכוּת גּוּפֵינוּ מְחַלְחֶלֶת

2. אותה נשיקה

לְשׁוֹנְךָ לְחִכִּי

אִם אֶשְׁכָּחָהּ תִּשְׁכַּח

יְמִינִי

*

זֶהוּ דְּבַשׁ עַרְמוֹנִים,

אָמַרְתָּ, מַגִּיר אוֹתוֹ בְּכַפִּית,

וּכְשֶׁהַסֻּכָּר

הֵחֵל לִתְסֹס בְּדָמִי

וְהֵרַמְתִּי רֹאשׁ

רָדִינוּ זֶה

בָּזֶה

וְלֹא שֶׁאַתָּה אַרְיֵה

וַאֲנִי שִׁמְשׁוֹן

וְלֹא שִׁמְשׁוֹן אַתָּה וַאֲנִי דְּלִילָה,

אִם יֵשׁ עוֹד דְּבַשׁ בֵּינֵינוּ

*

וְעַל כָּל זֹאת שְׁפוּכָה שֶׁמֶשׁ

חַמָּה, לֹא תָּנָ"כִית, אֲיֻמָּה

כַּנִּדְגָּלוֹת.

3.

פֻּחְלַץ הַמִּלָּה נִצָּב לִמְרַאֲשׁוֹתֵינוּ בַּלַּיְלָה, רוֹטֵט.

עוֹד צִפּוֹר. בְּאֶצְבָּעוֹת רְגִישׁוֹת אָנוּ קוֹלְפִים נוֹצוֹת

זֶה מִזֶּה, מְגַלִּים אֶת אֶבְרוֹת הַנְּקָבִים. חַלְקוּת

פוֹרְמָלִין נִנְסֶכֶת. מַחֲרִיף נִיחוֹחַ דִּבּוּק עַד מַקּוֹר.

אִם יָסֵב מִי אֶת גַּבּוֹ, יִתְפַּלֵּץ.

כרמית רוזן (ילידת 1978), היא משוררת, ביבליותרפיסטית ומדריכת יוגה לנשים; תלמידה לתואר שלישי במחלקה לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. השירים המובאים כאן הם מתוך ספרה הראשון "קהל יחיד", שזיכה אותה בפרס ליצירה בתחום השירה מאת קרן תרבות חיפה (2010).