שתף קטע נבחר

לא ראו עליו: המסכה של הפסיכופט מ'בית הזוועות'

פרשת החטיפה המזעזעת מטלטלת את השכונה בקליבלנד, שבה איש לא זיהה חשד באופיו של אריאל קסטרו. "אי אפשר לזהות את הפסיכופת מהדלת ממול", אומר קרימינולוג ישראלי, אבל אחר מזכיר ש"ככה זה בחברה שבה לאף אחד לא אכפת מהאחר"

פרשת "בית הזוועות" בקליבלנד שמסעירה את ארצות הברית מעוררת שאלות באשר לפרופיל של החוטף אריאל קסטרו שהחזיק במשך עשור שלוש נערות. האם ניתן היה לזהות נורות אדומות מהבהבות מוקדם יותר? קרימינולוגים מנסים לענות על השאלה בשיחה עם ynet.

 

 

האחים קסטרו. התנהגות נורמטיבית כלפי חוץ (צילום: AP) (צילום: AP)
האחים קסטרו. התנהגות נורמטיבית כלפי חוץ(צילום: AP)

 

בין העדויות שנשמעו עם חשיפת הפרשה, בולטת במיוחד עדותו של השכן שהפך לגיבור-כוכב, צ'רלס ראמזי. הוא חילץ את

הנערות, וסיפר שבעבר בילה עם קסטרו בברביקיו משותף, שמע איתו מוזיקה, ולא דמיין שכל הזמן הזה מוחזקות נערות במרתף. המסכה המוסרית, טוענים המומחים, היא תכונה מוכרת לפסיכופתים. "זו התיאוריה של השכן מהדלת ממול", מסביר אדלשטיין. "אנשים שמתנהגים לכאורה בצורה מאוד נורמטיבית, כך שאף אחד לא חושד בהם".

 

לדבריו, "פסיכופת הוא אדם שיודע מה החברה מצפה ממנו להתנהג, אבל הוא לא מרגיש כלום. פסיכופתים עושים את ההצגה המושלמת - מזמינים שכן לברביקיו, נוהגים כמו כולם. הם יודעים היטב מה הם עושים, קרי רוח ומתוחכמים מאוד כדי לא להיתפס. זה מסביר את התדהמה של השכן, אי אפשר לזהות את הפסיכופת מהדלת ממול".

 

שתיים מהחטופות, אמנדה בארי וג'ורג'ינה דחזוס (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
שתיים מהחטופות, אמנדה בארי וג'ורג'ינה דחזוס(צילום: רויטרס)

 

פרופ' גימשי דווקא חולק על המסקנה של אדלשטיין. "העובדה שהפסיכופת הצליח לחמוק במשך עשור מבלי שאיש ישים לב, מאפיינת מאוד את האורבניזם בחברה המערבית, הקפטיליסטית. במיוחד בארה"ב. עיר שבה לאף אחד לא אכפת אחד מהאחר, מנותקים, אין תקשורת הדדית. ניצלו פה את אלמנט האנונימיות ושאף אחד לא מחטט. אילו המערכות - המשטרה, הרווחה והרשות המקומית - היו מפתחות תחושה של קהילה, מעודדות אחריות הדדית, תקשורת קהילתית, הן היו משיגות מאות ואלפים של אוזניים ועיניים קשובות שקולטות איתותים ונורות מהבהבות. בדיוק כמו במקרה הקודם של יוזף פריצל, היו אינספור נורות אדומות בוהקות".

 

פחד קיומי

מדוע, שאלו רבים בארה"ב, לא ברחו החטופות כשהייתה להן ההזדמנות לכך בעבר. לדברי אדלשטיין, נראה ששליטתו של החוטף בנערות הייתה מוחלטת. העובדה שבוימה בעבר יציאה מהבית רק כדי לתפוס את הנערות על חם מנסות לחמוק והענישו אותן במכות על כך, מלמדת לדבריו על הצורך להשגת שליטה מוחלטת. "זה כמו שבשבי מביימים הוצאה להורג, רק כדי לגרום לשבוי לחרדה. יכולתי להרוג אותך, אילו רציתי, חייך בידי. הצליחו לנטרל את השיקול הרציונלי של הבנות ולעורר בהן פחד קיומי לברוח. גם האונס הוא בבחינת אמצעי שליטה והכפפת האישה לשליטה מוחלטת".

 

בית הזוועות בקליבלנד - כתבות נוספות ב-ynet:

 

תסמונת שטוקהולם, שמתארת הזדהות הקורבן עם התוקף, ידועה היטב בחקר אלימות. נדמה שגם במקרה הזה בקליבלנד היא באה לידי ביטוי. "אנו מדברים על נערות מתבגרות", מזכיר אדלשטיין, "שנחטפו לתקופה ארוכה מאוד בפרק זמן קריטי לעיצוב האישיות שלהן. הן היו תלויות בחוטפים ב-100%, והדרך היחידה לשרוד, גם נפשית, היא לגלות רגש, במיוחד אם הנערות נכנסו להריון מהחוטף או החוטפים וגידלו עוברים בבטנן. איך תוכל הנערה לאכול את האוכל שניתן לה, לשאת ברחמה תינוק, אם היא מתעבת את חוטפהּ? זה תהליך פסיכולוגי מורכב".

 

התאווה לכוח והשפלה מינית

המקרה בקליבלנד, טוען פרופ' גימשי, הוא ביטוי נוסף לחוליה של חברה קפיטליסטית. "חברה אגואיסטית, אגוצנטרית, שבה המושג 'אני רוצה' הוא מוטיב מוביל. אם אדם הוא בעל קווי אישיות פסיכופתיים,

שלא מקבל מה שהוא רוצה, הוא משיג את זה בכוח. לפסיכופת יהיה קשה להתגבר על התאווה לשליטה בכוח ולהשפלה מינית".

 

האם ניתן לבנות פרופיל מוקדם של פסיכופת פוטנציאלי? אדלשטיין סבור שזו חוכמת הבדיעבד. "פרופילאות בארה"ב מאוד מתקדמת, ה-CIA משקיע 70 מיליארד דולר בתקציב, ואחוזי ההצלחה הם 3% בלבד. זה למצוא מחט בערימה של שחת. אגב, לא כל הפסיכופתים נותנים לכך ביטוי ברצח או חטיפה, זה גם יכול לבוא לידי ביטוי בהתנהגות בוטה ואלימה מצד מנהלים לעובדיהם למשל. מוצאים פורקן לצרכים באמצעים לגיטימיים, כביכול, בחברה".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
החוטף אריאל קסטרו. תאוריית השכן ממול
מומלצים