ברירה אכזרית
המשך מצב הלוחמה בסוריה וחציית קווים שבעבר הוגדרו כאדומים מחדדים את אפשרויות הבחירה של הנשיא אובאמה. אף אחת מהן לא נראית טוב
הנשיא אובאמה לא יכול להביא תמונת ניצחון מסוריה. מלחמת האזרחים שם חשפה את האיבה והפילוג, את האכזריות שאין לה קץ. אין מצב בו יוכל להציג לעולם צילום אחד, שימחיש כי הטובים ניצחו את הרעים והרשע של השנתיים האחרונות הובס בחסות הדגל האמריקאי.
רגע ההכרעה מתקרב, והנשיא אובאמה צריך לבחור בין דבר לכולירה: להתערב או להמשיך לשבת ביציע. בינתיים, הוא מאיים באקדח לא טעון, הוא רק מחדד המילים. אובאמה חרד כי אם יתערב צבאית, יש סיכוי שאסד יסולק מהארמון בדמשק, אבל זה יפול לידי ג'יהאדיסטים איסלאמיסטים המחוברים לאל קאעידה, ואז הוא יכנס להיסטוריה כמי שאמנם היו לו כוונות טובות, אבל הפך את הנקודה ההיא על הגלובוס למסוכנת עוד יותר.
אמריקה מאסה במלחמות. הסקרים משקפים כי רוב הציבור רואה במלחמת עיראק בלתי מוצדקת ומלחמת אפגניסטן נתפשת כארוכה מדי וכאחת שלא הביאה ניצחון. מלחמה כאן ועכשיו בסוריה תבלום גם את המגמה לקצץ בתקציב הפנטגון, קיצוץ הנחוץ לכלכלה האמריקאית כמו אוויר לנשימה. אובאמה מחפש אופציה הולמת כדי להתמודד עם המצב בסוריה, אבל אין לו אופציות שמחות. אין לו נוסחה לזבנג שאיתו גמרנו.
השבוע, כאשר כל העולם עומד ומצפה, מיהר אובאמה לצנן את התלהבותם של אלה הששים לקרב ואמר בקול שקט: "אני לא רואה מצב בו נשלח כוחות אמריקאים לסוריה". הוא גם התייחס לתקיפה שהתבצעה בסוריה בסוף השבוע: "אני אשאיר לממשלת ישראל לאשר או להכחיש אם היא אחראית לתקיפה הזאת", הוא אמר כממתיק סוד, והמבין יבין.
אובאמה, קוסם של מילים, שולח אותן מחודדות ומדויקות לעבר אסד. זה בינתיים הנשק המתוחכם שלו. הוא לא ישלח חיילים אמריקאים לסוריה. הוא גם לא ימהר להפציץ את מערכות ההגנה האוויריות שלה כדי לייצר אזור אסור לטייס, כפי שמבקשים הרפובליקאים.
משחק צבאי שמסתיים ללא תוצאה ברורה ומובהקת, הוא אחד הדברים המרתיעים את מימשל אובאמה. יותר מדי חיילים אמריקאים נהרגו על אדמות מדינות רחוקות, ואיש מהגנרלים לא יכול היה לצאת משם ולהגיד "ניצחנו". היו אלה מלחמות שנתקעו בגרון הקולקטיבי, קשות לעיכול, כאלה שהסתיימו בסדרה מרתונית של ויכוחים ציבוריים, שעסקו יותר בשאלה 'איפה טעינו?' מאשר בקביעה 'טוב שעשינו'.
אובאמה יכול להנחית עשרות אלפי חיילים אמריקאים בסוריה כדי להשתלט על מצבורי הנשק הכימי. זאת פנטזיה יפה, מעוררת דימיון הוליוודי. אלא שהמאגרים הם ניידים ואסד מיטיב להעבירם ממקום למקום. מבצע כזה יכול להפוך למלכודת פתאים רעילה.
האופציה השנייה היא להפציץ מהים או מהאוויר את הצבא הסורי, זוהי פעולה צבאית מורכבת שכן במלחמת אזרחים קשה להנחות פצצות חכמות למטרה מדויקת; זה עלול להסתיים בקטסטרופה. גם בלוב, אלה שלבשו את חליפות השלטון אחרי לכתו של קדאפי, לא מצטיירים עד כה כטובים משמעותית ממנו, ואובאמה היה זה שהשתתף בהפצצה על בנגזי שהורידה את המסך על הרודן מטריפולי.
עתה, גם אחרי שישראל הפציצה בסוריה, כך על פי מקורות זרים, לא ממהר אובאמה לכנס את הגנרלים שלו כדי לבחור חלופה צבאית. "לישראל יש זכות להגן על עצמה מפני העברת נשק מתקדם שנשלח לחיזבאללה", הוא אמר השבוע. הוא לצידה של ישראל, כפי שהבטיח, אך זה לא מה שיביא אותו לפעול בעצמו. הוא לא רואה במה שקרה למשלוח הנשק דרך אדמת סוריה הצתה של גפרור שיביא לפעולה צבאית נרחבת בהשתתפותו.
הנשיא אובאמה אמר כי אם יופעל נשק כימי בסוריה, או אם מצבורי הנשק הכימי יועברו לידיים של אירגונים עצמאיים ולא ישמרו בידי המשטר, יהיה זה בבחינת חציית קו אדום. בימים האחרונים הגיעו עדויות כי אכן היה שימוש בנשק כימי בסוריה. בנקודה זו חלוקות הדעות לגבי מפעילי הנשק הכימי: הממשל האמריקאי טוען כי אסד הפעיל אותו, בעוד האגף לזכויות האדם של האו"ם טוען כי דווקא גורמים באופוזיציה הסורית הם שעשו בו שימוש. הבית הלבן מיהר להדגיש כי אין הוכוחת לכך שהאופוזיציה מסוגלת להפעיל נשק כימי, או שכוונתה להפעיל נשק כזה. ואז עלה מחדש הדיון בנושא הקו האדום: דובר הבית הלבן, ג'יי קרני, התפתל על בימת התדריכים והסביר כי כאשר אובאמה אמר שהפעלת נשק כימי בסוריה תהווה קו אדום הוא לא התכוון שאם יעשה א' בסוריה ארצות הברית תגיב ב-ב'. כלומר, קו אדום כן, אבל תגובה צבאית מיידית לא. זהו בעצם קו אדום נטול משמעות כי הוא לא אומר שאחריו תבוא פעולה.
ההפצצות בסוריה בשבוע החולף העלו לשיח הציבורי בוושינגטון נושא נוסף: לפני כמה שבועות טען מפקד הצבא האמריקאי, הגנרל דמפסי, כי פעולה אווירית נגד סוריה היא מסובכת, שכן לסוריה יש מערך צפוף ומתוחכם של הגנה אווירית. ברגע שישראל, אם הייתה זו ישראל, הפציצה את מתקן המחקר בסוריה ואת מחסן הטילים, בעצם היא מוטטה גם את קביעתו של הרמטכ"ל האמריקאי. ג'ו מקיין, הסנאטור הרפובליקאי הבכיר, שהתמודד בעבר לנשיאות, מיהר להשתמש בנסיבות החדשות כדי לתקוף את אובאמה: "ישראל הוכיחה כי מערך ההגנה של סוריה הוא בהחלט חדיר", אמר מקיין והציע כי ארצות הברית תתערב צבאית במתקפה של טילי שיוט והפצצות מהאוויר כדי לנטרל את יכולותיו של אסד, לפגוע במתקנים הצבאיים שלו ובמאגרי הנשק הכימי. הוא הבהיר כי לדעתו ניתן באמצעות סוללות הפטריוט שהוצבו בטורקיה להגן על כוחות האופוזיציה ועל הפליטים בסוריה, כך שהם לא יפגעו אם אסד ינסה להשיב אש נקמנית.
בבית הלבן לא ממהרים להחליט, ובצדק. אמנם אובאמה שיבח את ישראל וחזר כמה פעמים, יחד עם דובריו, על האמירה שזכותה של ישראל להגן על עצמה. אולם הוא לא ממהר ללכת בעקבותיה ולפתוח חזית נוספת. אנשים הקרובים למעגל מקבלי ההחלטות בבית הלבן אמרו השבוע כי ישראל עשתה מה שהיא הייתה צריכה לעשות, אבל זה לא אומר שארצות הברית צריכה בעקבות זאת להיגרר למלחמה נוספת.
שאיפת הבית הלבן היא לראות את אסד מסתלק מהארמון ומהשלטון. גם אז לא יסגר המעגל, שכן איש איננו יודע לומר בודאות מי יתפוס את השלטון בסוריה אחרי לכתו ואם תהיה זו חלופה טובה יותר לשלטון העריצות והאכזריות של אסד. בסוריה נהרגו עד כה הרבה יותר אנשים מאשר נהרגו בלוב עד שארצות הברית החליטה להשתתף בקואליציה שהתערבה צבאית, הפציצה את מרכזי השליטה של קדאפי וזירזה את סילוקו. לוב זאת לא סוריה, ואובאמה איננו ממהר להתערב צבאית, למרות שהציב קווים אדומים, כי איך שהוא לא מסתכל על המצב הוא רואה קטסטרופה, עם או בלי התערבות צבאית אמריקאית.
גם לנשיא המעצמה אין נוסחת קסם. למרות שהוא לא מחשיב את עצמו כשריף של הגלובוס, העולם יזכור שאזרחי סוריה נטבח בזמן המשמרת של הנשיא הליברלי ביותר שהיה לאמריקה, זה שהבטיח להביא רוח טובה ופייסנית לפינה ההיא של העולם. בינתיים הוא בחר לשבת ולא לעשות, שזה גרוע בדיוק כמו ההיפך. אלה הם הקווים לדמותה של הברירה האכזרית של הנשיא.
