ריו, לפניכם: אולימפיאדת נמוכי הקומה בפתח
500 ספורטאים מ-20 מדינות יוציאו לדרך באוגוסט את המשחקים האולימפיים שאף אחד מכם לא ידע שכלל קיימים. החוקים השונים, הקבוצות המעורבות והשאלה הגדולה: איך הכל התחיל? סיפורם של האנשים הקטנים שגדולים מהחיים
בעוד קצת יותר משלוש שנים ייצא לדרך אירוע הספורט הגדול ביותר בעולם, אולימפיאדת ריו 2016. זמן קצר לאחר סיומה ייפתחו באותו האתר, המשחקים הפראלימפיים, תחרויות הספורט לבעלי מוגבלויות פיזיות, אשר בזכות הסמיכות לאולימפיאדה יזכו לחשיפה רבה ולעניין תקשורתי.
עוד ב-ynet ספורט:
אלא שלמרות הרצון הטוב, לא כל ספורטאי בעל לקות פיזית יוכל למצוא את מקומו במשחקים הפראלימפיים. אחת מאותן לקויות פיזיות אשר אינן מיוצגות באולימפיאדת הנכים היא הגמדות. עם זאת, הספורטאים הנמוכים לא מתכוונים לוותר על זכותם להתחרות ולהגיע להישגים ובעוד קצת פחות משלושה חודשים, בלי כל המולה תקשורתית יערכו את אולימפיאדת נמוכי הקומה.
הכל התחיל בקיץ 1985. התאחדות שיתוק המוחין העולמית הזמינה גם את קהילת נמוכי הקומה להשתתף בתחרות ספורט מיוחדת משלה באוניברסיטת מישיגן. לאף אחד לא היה ברור אם ההזמנה תתקבל בעין יפה או שמא לא תהיה היענות בצד השני. אחרי הכול זו הייתה קהילה סגורה, שלא ממש נפתחה לסביבה. כעבור חודש הופיעו 30 ספורטאים הלוקים בגמדות באולם הספורט של הקמפוס. תחרות נמוכי הקומה הספורטיבית הראשונה יצאה לדרך.
באותו יום גם הוקם איגוד האתלטיקה הננסי של ארה"ב, שראה בתחרות הזו כחוד החנית להפחתת הסטיגמות נגד הקהילה הננסית בעולם, והכי חשוב, תגרום לאנשים "הרגילים" ברחבי העולם להסתכל אחרת עליהם. גם הוועד הפראלימפי האמריקני נכנס לתמונה ויחד עם ארגונים נוספים ייסד כעבור שמונה שנים את אולימפיאדת הגמדים הראשונה בשיקגו. מאז, ובכל ארבע שנים, המשחקים האולימפיים הללו, נערכים בקביעות, וכמובן בכל פעם בעיר אחרת ברחבי העולם.
בעוד באולימפיאדת נמוכי הקומה הראשונה נטלו חלק 165 אתלטים מ-10 מדינות, השנה, במישיגן, שתארח לראשונה את האולימפיאדה מאז היום ההוא ב-1985, הצפי הוא ל-500 ספורטאים מ-20 מדינות. נציג ישראלי, לפחות כרגע, לא נראה שם. "המטרה היא לא להוכיח כלום לאף אחד, אלא להראות לעולם שכל האנשים שווים", הסבירו מארגני התחרות. "ואי אפשר לעשות זאת טוב יותר מאשר דרך הספורט".
הספורטאים יתחרו בלא פחות מ-30 ענפים במשחקים שיפתחו בעוד 79 ימים. מירי בחץ וקשת ועד כדורסל. גם כאן, כמובן, יש חוקים, לפעמים קצת שונים. בענפי הכדור, למשל, יש לא פעם קבוצות מעורבות, נשים וגברים. מבחירה. "אנחנו קוראים לזה קבוצת חברים", סיפר מייקל בלייר, שייצג את אוסטרליה באולימפיאדה הקודמת בכדורסל וטניס שולחן. "כולנו משחקים אמנם בכדור 5, אבל הגובה די זהה אצל כולם. ככה לא תצטרך לדאוג שמישהו יעשה לך גג".
ואכן, עניין הגובה הוא קריטי במשחקים. החוקים נוקשים למדי. אדם מעל 152 סנטימטרים לא יכול להשתתף בתחרויות. בחלק מהמקרים גם לא מעל 147 סנטימטרים, תלוי בסימפטומים מהם הוא סובל. יש ארבע קבוצות גיל שונות, מילדים בני 6 ומעלה ועד המאסטרס, גילאי 35 וצפונה. בהרמת משקולות, למשל, אתה חייב להיות מעל גיל 18 כדי שתורשה להתחרות. מי שעובר על החוקים נשלח הביתה. אין חוכמות.
ומה לגבי שיאים? קאלן אדאמס האוסטרלי הוא נמוך הקומה המהיר בתבל עם שיא של 15.09 שניות בריצה ל-100 מ'. קריסטן קומבס הבריטי רשם את התוצאה הטובה ביותר בתבל ב-200 מ' עם זמן של 35.77 שניות. שיא העולם בהנפה בהרמת משקולות, למשל, עומד על 130 ק"ג וקבע אותו אדם אלדרמן הבריטי, השוקל 47.70 ק"ג בלבד.
"יש חלקים ברחבי האוכלוסייה בהם אנשים נמוכים הם מקור להומור שלילי, ציניות והשפלה", הודה בלייר. "לכן המשחקים יכולים לעזור לשנות את כל הסטיגמות. מה עוד שאנחנו אוהבים ספורט, כך שיש למשחקים הללו יתרון כפול".
אחת המתחרות הצעירות באליפות תהיה מיה טאוול בת ה-9 מארה"ב. 91 ס"מ גובהה, 13 ק"ג משקלה. שחיינית שמסתערת על מדליית הזהב בקטגוריית הגיל שלה. "הספורט גורם לי להיות יותר חופשייה", הסבירה. "נותן לי להשאיר את כל הדברים הלא טובים מאחור".
סקי הוא האהבה הגדולה של טאוול, אבל אמה ליסה הודתה: "בכל פעם שאנחנו הולכים לגלוש, אולי 50 אנשים עוצרים אותנו ושואלים אותי: 'בת כמה הילדה הזו'. זה כבר ללא מהנה בכלל". אולי בשל כך מיה הצעירה החליטה לעבור לשחייה. "שם גם יש לה יותר סיכוי להצליח", צחקה האם.
מיה עצמה הודתה שלא פעם מכנים אותה גמדה, אבל היא כבר לא מתייחסת לכך. היא רוצה שיכנו אותה "אדם קטן" או אם אפשר רק ילדה צעירה. זה הרי מה שהיא.
לפנייה לכתב/ת 
