שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "פרנהייט 451": בין אוטופיה לדיסטופיה

    ב"עולם חדש מופלא" המלחמה נחה בחיק העבר, ב-"1984" היא מרעילה את ההווה המתמשך והמשוכתב, ואילו ב"פרנהייט 451" היא מאיימת על העתיד המיידי. בעקבות תרגום חדש, נועה מנהיים חוזרת אל העולמות המדומיינים של ריי ברדבורי ואחרים

    בבוקר קיץ חם ב-2009 התעוררו בעלי מכשיר ה"קינדל" של ענקית הרשת, "אמאזון", לעולם חדש מופלא. בחשבונם הופיע זיכוי על סך 99 סנט, ואילו ממכשיריהם הפרטיים נעלם כלא היה עותק של אחד הספרים שרכשו באתר האינטרנט, אחד הרומנים החשובים והמשפיעים ביותר במאה ה-20: "1984" מאת ג'ורג' אורוול. עינם הפקוחה של האחים ב"אמאזון" הבחינה שהספר הופיע באתר תוך הפרה של זכויות היוצרים, וללא הינד עפעף מחקה אותו לחלוטין.

     

     

    כך, במחווה מדהימה של אירוניה לא מודעת, פעלה "אמאזון" בשיטות שנלקחו היישר מתוך היצירה שאותה חילצו ממשתמשיהם, יצירה העוסקת במחיקה, בהעלמה, בשכתוב המציאות, בתכנות מחדש של האינדיבידואל על ידי בעלי הכוח: הבוראת חיזיון מבעית של עולם שבו "מי שבידו השליטה על העבר בידו השליטה על העתיד; מי שבידו השליטה על ההווה בידו השליטה על העבר".

     

    "פרנהייט 451". המלחמה היא קץ לרודנות  (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
    "פרנהייט 451". המלחמה היא קץ לרודנות

     

    בּעלֵי המכשיר, מצדם, הגיבו בזעם ובעלבון לְמה שהגדירו כ"שרֵפת ספרים דיגיטלית" שביצעה "אמאזון", ובכך המחישו את הסכנה הטמונה בשם שבחרה החברה להעניק למכשיר שלה. "קינדל" (kindle) שבהוראתו המילונית הוא פועל שמשמעו להצית, לשלהב, להבעיר.

     

    ספרים על המוקד

    לאורכה ולרוחבה של ההיסטוריה עמדו כובשים, רודנים וריבונים על האמת העמוקה הטמונה בסיסמה ששם אורוול בפיה של המפלגה הטוטאליטרית שלו: "בּערוּת היא כוח". ואיזה כוח מתאים יותר להבטיח את הבערות מאשר הבּעֵרה?

     

    מתוך עטיפת "עולם חדש מופלא" מאת אלדוס האקסלי. אנשים מהונדסים (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
    מתוך עטיפת "עולם חדש מופלא" מאת אלדוס האקסלי. אנשים מהונדסים

     

    גן העדן של השוטים הוא עולם שכולו טוב עבור השליטים, והדרך הטובה ביותר להיפטר

    מטקסטים המאיימים על השלטון היא פשוט לשרוף אותם. ב-1817 הושלכו לאש בטירת ורטבורג בגרמניה ספרים שנחשבו "אנטי-גרמניים". בעקבות שרפה זו כתב המשורר הגרמני ממוצא יהודי, היינריך היינה את המחזה בו הופיע המשפט הנבואי המפורסם, "זו היתה רק הקדמה. במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו בסוף גם בני אדם". ההיסטוריה הוכיחה את צדקתו בליל 10 במאי 1933, כאשר בהוראתו של שר התעמולה גבלס הושלכו ספריו של היינה עצמו אל המוקד, לצליליה הוואגנריאניים של מקהלת האס-אס. שם הם בערו בחברת למעלה מ-20 אלף ספרים אחרים, כהקדמה לעשן שבו יעלו מיליוני יהודים במהלך המלחמה למען הרייך בן אלף השנים.

     

    הנאציזם עשה באש שימוש פוליטי, אלגורי ופרקטי כאחד. היא היתה הכלי המושלם להחרבת העולם הישן עד היסוד, משימה שהיה שותף לה גם יריבו הגדול של היטלר ממזרח, סטאלין. על שרידיו המעשנים של העולם של אתמול, שאפו שניהם ליצוק את יסודותיה של חברה חדשה, שהועברה באש ונצרפה עד טוהר.

     

    במחצית הראשונה של המאה הגדולה והמדממת של האוטופיות, המאה ה-20, נרקמו שלוש הדיסטופיות הראשונות, שהביטו בהווה הנורא וראו לנגד עיניהן עתיד מחריד עוד יותר, אוטופיה שהופשטה מבשרה המדושן כדי לגלות תחתיו את עצמותיה החשופות של הרודנות. הראשון היה אלדוס האקסלי, ש"עולם חדש מופלא" שלו ראה אור ב- 1932 ומתרחש ב- 2540. זהו עתיד שבו אנשים מהונדסים ביולוגית להיות צרכנים מאושרים, ומותנים פסיכולוגית להיות פועלים מרוצים בחלקם. עולם בו "אמא" היא מילה מגונה, מזון נמצא בשפע, וה"סומא" - סם מהונדס ללא תופעת לוואי - הוא לחם חוק.

     

    "האח הגדול רואה הכל". עטיפת ספרו של ג'ורג' אורוול (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
    "האח הגדול רואה הכל". עטיפת ספרו של ג'ורג' אורוול

     

    אין עוד מונוגמיה, הורוּת או אמנות, אך אין גם מלחמה, פשע, מחלות או דת. אל העולם המופלא הזה מגיע ג'והן "הפרא", צעיר שגדל בשמורה אינדיאנית, שמורי הדרך שלו היו טקסים פרימיטיביים וטקסטים של שיקספיר. הוא בז לשטחיות, נגעל מהמתירנות, מבועת מהריקנות שהוא רואה בכל סביבותיו.

     

    משכילים יותר, שונאים יותר

    ב-1949 כתב האקסלי לג'ורג' אורוול כדי לברך אותו על ספרו "החשוב עד מאוד", ואולי החזון המבעית ביותר של העתיד שנכתב אי פעם - "1984". בניגוד לספרו של האקסלי, שאוכלוסיו חיים באוטופיה הנחווית כדיסטופית רק מנקודת מבט חיצונית, "1984" היא דיסטופיה המתחזה לאוטופיה. "יש יותר מזון, יותר בגדים, בתים משובחים יותר, אפשרויות בידור משובחות יותר", אומרת המפלגה לתושבי אוקיאניה. הם לכאורה "מאריכים ימים יותר, עובדים פחות, קומתם גבוהה יותר, הם בריאים יותר, מאושרים יותר, נבונים יותר, משכילים יותר..." אך בפועל הכול חיים במצב של עליבות מתמדת, אימה מתמדת, שנאה מתמדת.

     

    "בעולמנו לא יהיו רגשות זולת פחד, זעם, שמחת ניצחון והשפלה עצמית", מנבא האינקוויזיטור אובריאן לווינסטון סמית, האיש שהעז לאהוב, "לא תהיה אהבה אלא האהבה אל האח הגדול, לא יהיה עוד צחוק זולת צחוק הניצחון... לא תהיה אמנות, לא תהיה ספרות...".

     

    "פרנהייט 451" באריזה עכשווית, בתרגומה של נועה מנהיים (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
    "פרנהייט 451" באריזה עכשווית, בתרגומה של נועה מנהיים

     

    להאקסלי אין צורך באמצעים כוחניים שכאלה כדי למנוע מתושבי האוטופיה שלו לקרוא. טכניקות של התניה פבלובית בינקות מוודאות שהילדים "יגדלו עם מה שנהגו הפסיכולוגים לקרוא בשם שנאה 'אינסטינקטיבית' לספרים", שהרי ספרים הם דבר מסוכן. "ספר הוא אקדח טעון בבית השכן", כתב מי שהיטיב יותר מכל קודמיו לתאר את מקומה של הספרות באוטופיה-דיסטופיה: ריי ברדבורי, מחברו של "פרנהייט 451".

     

    בספרו של ברדבורי מ-1953 ספרים אינם רק אסורים ובלתי מובנים כמו אצל האקסלי, או משוכתבים ומצונזרים כפי שקורה להם ב-"1984". העונש על החזקתם הוא אשפוז בבית חולים לחולי רוח או מוות, ואת הספרים עצמם מבעירים מכבי האש, שהפכו ממצילי נפשות למשמידי התרבות, שלוחיה של חברה מנוכרת ומתנכרת המבדרת את עצמה לדעת. ובעתיד שבו שורפים ספרים, שורפים גם את בני האדם המסתירים אותם, ומעלים באש, בסופו של דבר, את העולם כולו.

     

    המרכיב ההופך את האוטופיה לדיסטופיה, הצידוק והנימוק לשלילת החירות, לביטולו של היחיד, היה, הוֹוֶה ויהיה תמיד המלחמה. ב"עולם חדש מופלא" זו מלחמת תשע השנים, מלחמה ביולוגית שהחלה ב"רעש אדיר של ארבעה-עשר אלף מטוסים המתקדמים במערך פרוס", והסתיימה בכך ש"פצצות האנתרקס חיסלו את הליברליזם". המלחמה בעולמו של וינסטון סמית היא קבוע. רק האויבים עשויים להשתנות, המלחמה היא נצחית: "אם ברצונך בתמונה של העתיד, צייר בנפשך מגף דורס פני אדם - דורס ודורס, לעולם", ואף מהווה פסקול תמידי לחיי הגיבורים: "אי שם במרחק התפוצץ טיל בשאגה עמומה ומהדהדת. כעשרים-שלושים טילים לשבוע היו נופלים בלונדון בזמן האחרון".

     

    צליל המלחמה מלווה כצל גם את חייו של מונטאג: "השמים שמעל הבית צרחו בעודו עומד שם. קול שיסוע עצום נשמע... מפציצי הסילון חולפים מעליו, חולפים, חולפים...". ב"עולם חדש מופלא" המלחמה נחה בחיק העבר, ב-"1984" היא מרעילה את ההווה המתמשך והמשוכתב, ואילו ב"פרנהייט 451" היא מאיימת על העתיד המיידי.

     

    בשלוש היצירות זוהי אפוקליפסה (התגלות) הן במובנה המילולי והן במשמעותה

    המוכרת - המלחמה היא התגלות, והמלחמה היא סוף כל הדברים: קץ הליברליזם, קץ ההיסטוריה ואולי קץ לרודנות, כך ב"עולם חדש מופלא", "1984" ו"פרנהייט 451" בהתאמה.

     

    זו ההתגלות שמביאה להתאבדותו של ג'והן "הפרא", לשבירתו של וינסטון סמית, אך גם לגאולתו של גאי מונטאג. שכן ספרו של ברדבורי מציע לקוראיו דבר מה שלא יכול להתקיים באוטופיה של האקסלי ובדיסטופיה של אורוול, שאזרחי האחת כה מאושרים ושל האחרת כה אומללים - עד שאין כל מוצא.

     

    ברדבורי יצר סיפור חניכה אכזרי ומנחם כאחד, שבו האפוקליפסה המגיעה בסוף איננה אלא ההתחלה, פתח תקווה. המורים המורדים שפוגש מונטאג לצד פסי הרכבת המחלידים הם נוטרֶיה של גחלת הידע, המעבירים אותה מספרות כתובה לספרות שבעל פה, ההופכת את נושאיה לאנשי ספר, בכל מובן אפשרי - לא על ידי הבעלוּת על ספרים מודפסים וכרוכים, אותן ציפורי נייר העולות באש בקלות כזו, אלא על ידי שימור הזיכרון, עוף-החול העולה מאפרן של הערים החרבות. גם אם החפץ הפיזי, הספר עצמו, הוא בן חלוף, הרי שכפי שכתב יוצר נוסף שחי במשטר של שורפי ספרים קנאיים, מיכאיל בולגקוב, "כתבי יד לא נשרפים".

     

    הוצאה מחודשת של הרומן "פרנהייט 451" מאת ריי ברדבורי רואה אור בימים אלו בתרגומה של נועה מנהיים בהוצאת כנרת זמורה-ביתן.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: AP
    ריי ברדבורי. האפוקליפסה היא רק ההתחלה
    צילום: AP
    לאתר ההטבות
    מומלצים