לא רק גל גדות: הבמאים הישראלים בהוליווד
הם אולי מסתתרים מאחורי המצלמה וקצת פחות מוכרים לצופי הקולנוע בארץ, אבל בהוליווד פועלים כיום במאים ישראלים רבים. "אייסמן" של אריאל ורומן הוא דוגמה טובה לשגשוגם. אז מה היתרונות ומה החסרונות? והאם הם מתגעגעים? סקירה מקיפה
השבוע הגיע לישראל סרט האקשן הממונע "מהיר ועצבני 6", בו מככבת בין השאר גל גדות - גאווה ישראלית. לצד השחקנית שדמותה מעטרת מסכי קולנוע בכל העולם, פועלים בהוליווד עוד כוחות שמקורם פה אצלנו והם עושים חייל בניכר. כזה הוא אריאל ורומן שמציג במקביל את דרמת המתח המסקרנת שלו "אייסמן", אבל הוא לא יחיד. זוהי ההזדמנות להכיר את במאי הדור החדש הישראלי שפועלים כיום בארצות הברית, ובין השאר סוללים את הדרך לבאים אחריהם.
אריאל ורומן
"אייסמן" הוא הפיצ'ר השלישי של הבמאי בן ה-40, יליד תל אביב, שאחרי השלמת לימודי משפטים בבריטניה, החליט לעשות הסבה כבמאי קולנוע בארצות הברית. הפריצה שלו הגיעה עם "Jewel of The Sahara" - סרט קצר בכיכובו של ג'רארד באטלר ב-2001. משם המשיך למותחן "RX" מ-2005 (בהשתתפות אורי פפר), ודרמת האימה "דאניקה" (2006) עם מריסה טומיי. ב"אייסמן" הוא מגולל את סיפורו של ריצ'רד קוקלינסקי, המחסל בשרות המאפיה, אותו מגלם מייקל שאנון. עוד מככבים: כריס אוואנס, ווינונה ריידר, ריי ליוטה, דיוויד שווימר וג'יימס פרנקו.
פרויקטים עתידיים: "Skeptical" - סרט תעודה על הקוסם ליאור סושרד, "טיפות שלג" - עיבוד לספרו של א.ד. מילר על האוליגרכים ברוסיה, ו"נארקו" - מותחן המתאר את הברחת הסמים בקולומביה.
יתרונות וחסרונות בלהיות ישראלי בהוליווד:
"בסופו של דבר כל במאי מוערך בהתאם לסרטים שיש לו להציע, אבל אם יש יתרון ב'ישראליות' היא העדרותו של הפוליטיקלי קורקט בדרך לקבלת החלטות. בהוליווד יש המון אגו ופוליטיקות פנימיות, וזה מקשה להכריע בנוגע לעשיית סרט. בדרך לאייסמן נפגשתי עם אבי לרנר, דני דימבורט ואהוד בלייברג ולא לקח הרבה זמן והחלטנו ללכת על זה".
איך הקולנוע הישראלי נראה משם:
"בשנים האחרונות הקולנוע הישראלי מקבל כבוד מאוד גדול בעולם בגלל יוצרים כמו יוסף סידר וארי פולמן והם אלה שפתחו דרך גם בשביל יוצרים צעירים יותר - ממש כמו הקולנוע המכסיקני משנות ה-90. נכון שבארץ רק מעטים מקבלים את הפריבילגיה לעשות סרטים ולקבל תקציבים, אבל יש סקרנות בעולם לסיפורים שמגיעים מישראל - בקולנוע ובעיקר בטלוויזיה, שזו הזירה העיקרית. אבל האם סרטים ישראלים יכולים להשתלב במיינסטרים באמריקה? לא חושב".
בכלל חשוב לך מה חושבים בבית?
"זה מאוד מאוד חשוב לי, כמו שבר רפאלי מצליחה בחו"ל, וגל גדות מככבת ב'מהיר ועצבני', כך גם במקרה שלי - אין כמו לחזור הביתה ולדעת שהבאת גאווה".
אנקדוטה:
"אני זוכר שהיינו בפסטיבל טורונטו ושמענו שהבן של מועמר קדאפי (אל-סעאד קדאפי) הריץ הפקת סרט על ה'אייסמן', ונלחצנו מזה. למזלנו המהפכה בלוב והמוות של קדאפי הגיעו בזמן, וגם ברק אובמה עזר בזה שהורה להקפיא את חשבונותיו. הקולנוע הישראלי ניצח את זה הערבי במקרה הזה".
אורן מוברמן
מאז השתקע בניו יורק, מוברמן בן ה-46 היה לתסריטאי פעיל ומוערך בסצנת האינדי האמריקנית. הוא השתתף בין השאר בכתיבת "בנו של ישו" (1999), "אני לא שם" של טוד היינס ו"חיי נישואים" של איירה סאקס (שניהם יצאו ב-2007). ב-2009 ערך את בכורת הבימוי המשובחת שלו "המודיע", בה כיכבו בן פוסטר ו-וודי הארלסון. האחרון הפך למקורב, וכיכב גם ב"ראמפרט" (2011).
פרויקטים עתידיים: כבמאי ישתתף בפרויקט הבינלאומי "ברלין, אני אוהב אותך", כתסריטאי הוא עמל על סרט הטלוויזיה "Laughs Unlimited"; סרט האימה "The Quiet Ones" על גירוש שדים; "Love & Mercy" על סיפור חייו של בריאן ווילסון, מנהיג להקת הביץ' בויז; ו"For the Dogs" - מותחן שיביים פיליפ נויס.
יתרונות וחסרונות בלהיות ישראלי בהוליווד:
"להיות קולנוען זה כמו כל מקצוע בכל מקום. אם אנשים שעובדים איתך רואים בך קודם כל ישראלי, או נציג של המדינה בדרך מוזרה כלשהי, אז מהחוויה שלי מדובר ביתרון אם הם תומכים בישראל, או חסרון אם הם נגדה. יוצא לי לדבר המון על ישראל בקהילת הקולנוענים והם לא תמיד אוהבים מה שיש לי להגיד. כך שאני מתרגל את הזווית הפוליטית שלי על אנשים סובלניים דיים כדי לשמוע מה שיש לי להגיד, כי החברים ובני משפחתי מישראל כבר הפסיקו לעשות כן לפני הרבה זמן".
איך הקולנוע הישראלי נראה משם:
"זה מאוד מרגש לראות את הגל האדיר של סרטים טובים שיוצאים מישראל. יש מיומנות ואמנות בהרבה מהם".
אנקדוטה:
"כשעשיתי את 'המודיע', היו בצוות שלי נהגי משאיות יוצאי מלחמת וייטנאם. הם אמרו לי שהעובדה שאני ישראלי ששירת כלוחם בצה"ל גרמה להם לכבד אותי, והם באמת קראו את התסריט והתרגשו ממנו. בעולם של נהגי המשאיות לא נהוג לצאת עם הצהרות רגשיות או לקרוא תסריטים בניו יורק. זה היה מוזר בדרך הנפלאה ביותר".
נועם מורו
כמעט עשרים שנה לקח למורו ליצור פיצ'ר ראשון בהוליווד מאז עזב את ישראל ב-1987. בזמן הזה הוא התמקצע בעיקר ביצירת פרסומות. אבל אז ביים את "אנשים חכמים" (2008) בכיכובם של דניס קווייד ושרה ג'סיקה פארקר, ושמו עלה כמועמד להוביל את צילומי "מת לחיות ביום טוב" (החמישי בסדרת "מת לחיות"), אך הוא ויתר לטובת פרויקט מאתגר יותר: "300: Rise of an Empire" סרט ההמשך של "300" של זאק סניידר מ-2006.
פרויקטים עתידיים: אחרי סיום העבודה על סרט האקשן התקופתי מיוון הקדומה, צופה מורו כי הוא יוריד הילוך ל"משהו יותר אישי", כהגדרתו.
יתרונות וחסרונות בלהיות ישראלי בהוליווד:
"אני לא חושב שיש איזושהי קורלציה בין הזהות הלאומית של יוצר קולנוע. ישראל זה מקום מופלא מבחינת כמות ותרכיב הכשרון שבו. מה שחשוב זו הנקודה המקצועית, ואני חושב שאם כבר, אז הקולנוענים מישראל מצליחים בגלל שהם מבינים את זה".
איך הקולנוע הישראלי נראה משם:
"הקולנוע הישראלי הוא קולנוע מעולה, בינלאומי, רציני ורגיש. אם יש ביקורת על הפוליטיות שלו, אז אני לא מבין אותה. זה חלק מהעניין בישראל וזה גם חלק מהבון-טון והביטוי שלו בקולנוע. זה חלק מההוויה ולברוח מזה יהיה מלאכותי לא פחות מאשר מהביקורת המלאכותית על זה".
הטריילר של "אנשים חכמים"
בכלל חשוב לך מה חושבים בבית?
"לעשות סרט זה לצאת למלחמה והתקווה היא לצאת מזה חי, ולהמשיך הלאה לפרויקט הבא. יש לי משפחה וחברים בישראל וכמובן שחשוב לי שהם יאהבו מה שאני עושה. אני רוצה שהסרטים שלי יתקבלו על ידי כל האנשים ולא בגלל המוצא שלי. בסופו של דבר הקופות הן המבקרות הכי טובות בעולם של הסרטים".
גיא משה
אחרי שסיים את שרותו הצבאי, התקבל משה ללימודי קולנוע בניו יורק. בהמשך עזב ללוס אנג'לס כדי להשתלב בתעשיית הסרטים - תחילה כתסריטאי ואחר כך גם כבמאי עם "הולי" שצילם בקמבודיה ו"בונראקו" - מותחן אפל ומסוגנן בהשתתפות ג'וש הארטנט, וודי הארלסון ודמי מור.
פרויקטים עתידיים: "The Last Draw of Jack of Hearts" - מותחן ריגול שמתרחש במרוקו. בנוסף יוביל כבמאי תוכניות טלוויזיה וכמפיק את הסרט "Thursday" שיצולם בהונגריה.
יתרונות וחסרונות בלהיות ישראלי בהוליווד:
"היתרון הכי גדול של הישראלים זה החוצפה והישירות. אנחנו אומה של מאלתרים וזה משתלב יפה בתעשיית הקולנוע. מצד שני, כישראלי אתה נושא היבטים תרבותיים שעשויים להיות מחוספסים לעיתים ביחס לאמריקני הממוצע. זו אמנם הכללה, אבל אני סבור שאנחנו לא פעם עוברים את סף האגרסיביות הנהוג כאן. יש לי גם רגשות מעורבים כלפי הקשר היהודי בתעשייה שמובלת על ידי כל כך הרבה יהודים. גיליתי שזו חרב דו צדדית לעיתים כשמדובר בישראלים".
איך הקולנוע הישראלי נראה משם:
"בכנות, הסרטים הטובים גורמים לי לקנא. יש המון יצירתיות וכשרון שמגיעים מישראל בימים אלה. מאוד אהבתי את 'עג'מי' ו'ואלס עם באשיר' ולמרות שהם שונים בתכלית, הם מייצגים מנעד רחב של סרטים מעניינים שמגיעים מישראל. הם אינם 'מוצרים' כמו באמריקה, ומתמקדים בסיפור ובביטוי האישי. עבור מישהו שעובד כאן זה ראוי להערכה. לאף אחד אין לחץ להחזיר כסף בדרך שהלחץ הזה קיים בהוליווד בכל פינה, וזה משתקף באופן חיובי באיכות ונועזות היצירות - שזה שונה לגמרי ממה שמחפשים פה".
בכלל חשוב לך מה חושבים בבית?
"תמיד אכפת לך מהבית. אני אני גר ועובד כאן, כי את הסרטים שאני רוצה ליצור בלתי אפשרי להפיק בישראל בגלל גודל השוק המקומי. אבל אני גאה במדינה שתמיד תישאר ביתי. בנוסף, הטעם האישי שלי התעצב בארצנו, ובגדול הקהל שם הרבה יותר חכם ופתוח ביחס למה שקורה פה, כך שזה תמיד מעניין איך הוא יגיב לעבודה שלך".
אנקדוטה:
"לאחרונה חזרתי ממרוקו, שם אני מתכוון לצלם את סרטי הבא. ביליתי כמה ימים בעומק שכונת עוני בקזבלנקה וסיירתי בכמה ערים לא תיירותיות. במהלך הביקורים הללו עלו בי הזכרונות משירותי הצבאי בעזה לפני שנים רבות. רוב האנשים סביבי לא ידעו שאני ישראלי, אבל לקח לי זמן להרגיש בנוח. מצד אחד, ההרגשה הזאת כל כך מוכרת. מצד שני, היא מגיעה מכיוון שונה. זה משנה את התפיסה. בעוד שהרגשתי בר מזל להסתובב בסמטאות שכונת אל-ג'דידה, זה גם העציב אותי להבין איך שרוב הישראלים לעולם לא יזכו לחוויה זו, וזו אחת הסיבות שאנו ממשיכים להילחם עם שכנינו כיום".
יצחק פלורנטין
לפני 25 שנה עזב פלורנטין התל אביבי לארצות הברית. חיבתו לז'אנר האקשן והתמקצעותו בו כקראטיסט, הביאה לו מספר הצעות. תחילה גייס אותו מנחם גולן ל"נץ המדבר" (1992), ואז עבר להפקות טלוויזיוניות שונות ובראשם סדרת "פאוור ריינג'רס". הוא השתלב בסדרת "אלוף ללא עוררין" עם המשכון שני (2006) ושלישי (2010). ב-2008 ביים את ז'אן קלוד ואן דאם ב"רועה החוק", וב-2009 את "נינג'ה חוזר". לפני שנתיים עבד עם דונלד סאת'רלנד וכריסטיאן סלייטר על המותחן "סופיה".
פרויקטים עתידיים: לאחרונה השלים בתאילנד את צילומי "נינג'ה חוזר 2" בכיכובו של שחקן הבית שלו סקוט אדקינס, ובימים אלה הוא מצלם את "The Smugler" העוסק במבריח צרפתי בימי מלחמת העולם השניה.
יתרונות וחסרונות בלהיות ישראלי בהוליווד:
"הוליווד זה לא מה שהיה פעם. המון סרטים מצולמים מחוץ לארצות הברית, וכשישראלים יוצאים לאתרים מרוחקים מסביב לעולם, אנחנו מסתגלים אליהם יותר טוב מהאמריקני הממוצע. ישראלים לומדים יותר מהר את השפה ומנהגי המקום, וזה מעורר הערכה אצל הצוותים המקומיים שעובדים איתך. הם מוכנים להתאמץ יותר בשבילך. בנוסף, ישראלים גדלו על סרטים בשפות שונות והם הטמיעו בנו שכבות נוספות שלא מצויות אצל יוצרים אמריקנים, שראו רק סרטים אמריקנים.
"החסרון הוא שאמריקנים תמיד יראו בנו זרים. אני זוכר שאנשים אמרו לי כשהגעתי לארצות הברית 'השתגעת? אתה רוצה לביים סרטים אמריקנים, למרות שאינך אמריקני בכלל'. הדרך להתגבר על גישה זו היתה להדגיש שברצוני להיות במאי של ז'אנר שהוא בינלאומי, במקרה שלי אקשן ואמנויות לחימה. ולמרות שהסרטים דוברי אנגלית, היותי זר מאפשר לי לרענן ולאתגר את הז'אנר".
איך הקולנוע הישראלי נראה משם?
"מגיל צעיר היתה בי תשוקה לסרטי אקשן - ממערבוני ספגטי לברוס לי, וזה כל מה שרציתי לעשות, אבל זה תמיד עונג לראות סרט ישראלי - במיוחד עכשיו שאת רבים מהם אני מכיר אישית מלימודיי (שמי זרחין, בני תורתי ועוד). לדעתי, ככל שסרטים ישראלים הם פחות פוליטיים, כך ייטב. הקהל רוצה סיפורים ודמויות ולא בבל"ת פוליטי".
אנקדוטה:
"תמיד נוהגים להתבדח על חשבון המבטא שלי, וזה טבעי. ביימתי עשרות פרקים של הסדרה 'פאוור ריינג'רס' אבל אני זוכר שצפיתי בסצנה מתוך פרק של מישהו אחר, בה שני שחקנים חיקו את המבטא שלי והמניירות שלי. לא הפסקתי לצחוק מזה".
ירון זילברמן
הבמאי בן ה-46 נולד בחיפה, ועבר בין הרצליה ותל אביב לפני שיצא לארצות הברית בסוף שנות ה-80, אחרי הצבא כדי ללמוד פיזיקה וניתוח מערכות ב-MIT עם הפנים לעסקים. אחרי שהתאקלם בוול סטריט, שב ארצה בשנות ה-90 והשתלב בתחום הנדל"ן. הוא חזר לניו יורק וייסד מיזם אינטרנט, ואז החליט לעשות הסבה מקצועית לטובת הנפש, עם הסרט הדוקומנטרי "Watermarks" מ-2004 על קבוצת הכדורגל היהודית הכוח וינה. אשתקד יצר דרמה עלילתית מוזיקלית "כלים שלובים" בכיכובם של כריסטופר ווקן ופיליפ סימור הופמן.
יתרונות וחסרונות בלהיות ישראלי בהוליווד:
"לדאוג לכך שתמיד דברים יקרו למרות הקשיים זו תכונה ישראלית בעיני, וכך גם הקבלה ששום דבר לא בא בקלות. חוץ מזה המבט מבחוץ על אמריקה הוא יתרון. אבל היותה של האנגלית שפה שניה זו בעיה. כדי להתגבר על זה, צריך עזרה בהקראות התסריט עוד לפני תהליך הליהוק, ואז לאפשר לשחקנים לעשות את השינויים שלהם.
איך הקולנוע הישראלי נראה משם:
"ישראל הפכה למובילה בקולנוע העולמי - זה העלילתי, ואפילו יותר בזה הדוקומנטרי. יש אינסוף סיפורים לספר, ויוצרים מוכשרים שיספרו אותם. אין ספק שהגל החדש בקולנוע הישראלי ימשיך ולזמן רב".
בכלל חשוב לך מה חושבים בבית?
"אני מבקר המון בישראל ומרגיש מאוד ישראלי למרות שאני מתגורר בניו יורק. משפחתי וחברי הטובים ביותר גרים בארץ, כך שרק טבעי שחשוב לי לחלוק את הסרטים איתם. באופן כללי, ישראלים מאוד חכמים ותרבותיים, כך שזה אידאלי שיש דיאלוג עם הקהל הזה".
אנקדוטה:
"באחת הסצנות ב'כלים שלובים', הדמות של פיליפ סימור הופמן מחקה את המבטא של דמות הכנר הראשון שמגלם מארק איוניר. החיקוי הזה, היה למעשה חיקוי של המבטא שלי, לאחר שהוא שמע בחזרות לצילומים צ'לן שחיקה את המבטא ודרך הדיבור שלי. זה היה רגע מצחיק".
אורן פלי
בגיל 19 עזב פלי את ישראל כדי ללמוד אנימציה באמריקה. היום בגיל 42 הוא חולש על אימפריה מרשימה, לאחר שגילה איך לעשות מיליונים מסרטים דלי תקציב. בהשראת "פרויקט המכשפה מבלייר" (1999) פיתח קונספט משלו, ופרץ לאקרנים ב-2007 עם "פעילות על טבעית". סרט האימה האינטימי שהופק ב-15 אלף דולר בלבד, גרף יותר מ-190 מיליון דולר והפך את פלי להצלחה בין לילה. הוא העדיף לסגת אל מאחורי הקלעים כמפיק וכותב.
כמפיק הוביל את צילומי שלושת הפרקים הבאים בסדרת "פעילות על טבעית", והתפשט גם לצדדים עם סרטי אימה נוספים כמו "הרוע שבפנים" של ג'יימס וואן (2010), "יומני צ'רנוביל" (2012), ולאחרונה מותחני האימה "The Bay" של ברי לוינסון ו"לורד אוף סיילם" של רוב זומבי.
פרויקטים עתידיים: כבכל שנה, בקרוב יגיע אלינו הפרק החמישי של "פעילות על טבעית" (בכיכובה של דמי לובטו), וגם סרט ההמשך של "הרוע שבפנים" - שניהם בהפקת פלאי, שיחזור גם לביים ב"איזור 51", שישלב מדע בדיוני עם אימה.
רוד לוריא
בנו של הקריקטוריסט הישראלי הנודע רענן לוריא, נולד בארץ אך בילה מרבית חייו בארצות הברית שם השתלב כקולנוען, והוא בעל ההספק הגדול ביותר מבין במאי הדור החדש הישראלי. ב-1998 הוציא סרט קצר מעניין "Four Second Delay" בהשראת פרשת ווטרגייט, ואז השתלב בהוליווד עם שלל סרטים: "המועמדת" (2000) עם גארי אולדמן, "המבצר האחרון" עם רוברט רדפורד וג'יימס גנדולפיני, "שובו של אלוף" (2007) עם סמואל ל. ג'קסון וג'וש הארטנט, "רק האמת" (2008) עם מאט דילון וקייט בקינסייל, והרימייק של "כלבי הקש" (2011) עם קייט בוסוורת' ואלכסנדר סקושגורד.
פרויקטים עתידיים: בימים אלה לוריא בן ה-51 מצלם את סרט הטלוויזיה "The Surgeon General".
ירון לוי
אחרי קריירה ארוכה כטכנאי וצלם (בין השאר בשירותו של ג'יימס וואן ב"המסור"), יפרוץ לוי כבמאי שותף לצד קורטני סולומון במותחן "Getaway", בככיכובם של אית'ן הוק, סלינה גומז וג'ון ווייט.
