שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    45 ק"מ לרווחה: הזנחה בכפר הפעוטות שנרצחו
    סיור בכפר הבדואי הבלתי-מוכר אל-פורעה, שבו רצח אב את שתי בנותיו, העלה ממצאים עגומים: אין טיפת חלב, אין קופת חולים, אין מרכז מסחרי ואת שירותי הרווחה אפשר לקבל רק בבאר שבע. "לפעמים אחד צריך לסגור את המים כדי שאחר יוכל לשתות"

    יממה לפני שאסינאד אמטיראת בת השנתיים ואחותה רימאס בת ה-4 נרצחו לפי החשד בידי אביהן, פנתה אמן של שתי הפעוטות למשטרה והתלוננה כי בעלה בנפרד עלול לפגוע בהן. ומה היה קורה לו האם עדיר דנדיס הייתה מבקשת סיוע ממחלקת הרווחה? סיור שערכנו אתמול (ג') בכפר אל-פורעה, שבתחומי המועצה האזורית אל-קסום, מגלה כי קיים ספק רב אם דנדיס הייתה יכולה לקבל פתרון הולם.

     

    רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו , ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם

     

    הרצח והשאלות הפתוחות  (צילום משפחתי) (צילום משפחתי)
    הרצח והשאלות הפתוחות (צילום משפחתי)

     

    "אנשים חיים את המצב". אל-פורעה, היום (צילום: הרצל יוסף) (צילום: הרצל יוסף)
    "אנשים חיים את המצב". אל-פורעה, היום(צילום: הרצל יוסף)

     

    בתחומי המועצות אל-קסום ונווה מדבר שהוקמו במקום המועצה האזורית אבו-בסמה מתגוררים כ-100 אלף תושבים. באגף המשותף לשירותים חברתיים יש 23 עובדים סוציאליים, אולם לדאבונם של התושבים משרדי האגף שוכנים בבאר שבע, שמרוחקת 45 ק"מ מהכפר. אם דנדיס, שמתגוררת כיום במזרח ירושלים, הייתה רוצה לקבל שירות, היה עליה לצעוד 45 דקות מאל-פורעה לעבר תחנת האוטובוס הקרובה על כביש 31, להמתין לאוטובוס לבאר שבע ושם להמתין לעובדת סוציאלית פנויה.

     

    ב-2006 החליטה המדינה להקים את יישובי הקבע אל-פורעה ואבו-תלול והתחייבה לפעול לקידום התוכניות בעניינם. אלא שנכון ל-2013, אל-פורעה נמצא באזור הדמדומים ועדיין לא הוכר. מצד אחד המדינה רוצה להכיר בו, אך מצד שני מה שמפריד בינו לבין הכרה מלאה הוא "הקו הכחול" של הוועדה לבחינת גבולות של יישובי הבדואים.

     

    כמעט ואין כבישים סלולים (צילום: הרצל יוסף) (צילום: הרצל יוסף)
    כמעט ואין כבישים סלולים(צילום: הרצל יוסף)

     

    אותו "קו כחול" חוצץ בין התושבים לבין שירותים חיוניים: אין טיפת חלב, אין מתנ"ס, אין מעונות יום, אין מועדוניות לנשים, אין קופת חולים, אין מרכז מסחרי וכמעט ואין כבישים סלולים, תשתיות מים או ביוב. וכן, שירותי הרווחה נמצאים כאמור כמה עשרות קילומטרים משם. "אין שום שירותים בכפר", קובל חליל קבועה (55) שעובד בקופת חולים ביישוב כסייפה הסמוך. קבועה, אב ל-11, תהה "איך זה משפיע על החיים? אחד כבר רצח שתי ילדות בשבוע שעבר. זה קשור להכול. אנשים רגילים למצב, חיים את החיים ואין להם ברירה אחרת".

     

    ד"ר מג'יד אלעטאונה, מנהל האגף לשירותים חברתיים באל-קסום ונווה מדבר, שמשרדיו ממוקמים כאמור בבאר שבע, סבור כי ניתן היה למנוע את הרצח בכפר אל-פורעה אם שירותי הרווחה היו מוסדרים. לדבריו, "בכל קהילה כשיש שירותים זה מגביר את המודעות. אחרי הרצח היו לנו פניות רבות מהמשטרה. אנחנו נמצאים כעת במעמסה אדירה, יש ימים שבהם אני מבלה בתחנות משטרה עד 4:00 לפנות בוקר".

     

    ד"ר אלעטאונה ציין עוד כי "יש מקרים שאנחנו לא מצליחים להגיע אליהם בגלל בעיות ניידות, אבל אנחנו משתדלים". על השאלה מדוע לחלק מהיישובים בתחומי שתי המועצות מגיעים עובדים סוציאליים פעם או פעמיים בשבוע ולחלק לא השיב ד"ר אלעטאונה כי "אי אפשר, הם לא מקומות חוקיים שבהם אפשר לנהל שלוחת רווחה".

     

    בלי צל, בלי ספסל. כך יוצאים מאל-פורעה (צילום: הרצל יוסף) (צילום: הרצל יוסף)
    בלי צל, בלי ספסל. כך יוצאים מאל-פורעה(צילום: הרצל יוסף)

    כביש אחד סלול מוביל לבתי הספר היסודיים (צילום: הרצל יוסף) (צילום: הרצל יוסף)
    כביש אחד סלול מוביל לבתי הספר היסודיים(צילום: הרצל יוסף)

     

    הכביש הסלול היחיד בכפר אל-פורעה מוביל לבתי הספר היסודיים. "היינו צריכים להגיש על זה בג"ץ", אמר סלאמה קבועה, יו"ר הכפר. "רק אחרי זה משרדי החינוך והתחבורה סללו כביש. כל הזמן אני מנסה לקדם את הכפר, אבל כשאני מעלה את נושא טיפת חלב וגני טרום חובה, אומרים לי במשרד הפנים 'סלאמה, יש לך שאלות טובות אבל אין לנו תשובות'".

     

    יו"ר הכפר אמר עוד כי "דחוף לנו מאוד גם להקים בית ספר על-יסודי. התיכון נמצא בכסייפה וההורים אצלנו לא מסכימים שהבנות ילמדו מחוץ לכפר. הרבה מהבנות נשארות בבית". במשרד החינוך הודיעו לסלאמה כי כל עוד הכפר לא קיבל את כל האישורים לא ניתן להקים בתחומו תיכון. "זו מדיניות המשרד", כתבה מנהלת מחוז דרום במשרד החינוך, עמירה חיים.

     

    סלאמה גם קבל כי "התושבים מתחברים למים מקו אחד על כביש 31. לפעמים צריך שאחד יסגור את המים אצלו כדי שהשני יוכל לשתות. יש מכלים על הבתים, ממלאים וכשזה נגמר שוב פותחים. אין לנו תחנת אוטובוס, אין לנו שירותי רפואה, אין מחלקת רווחה, אין ביוב, הכול פרטי, חופרים בור".

     

    "ההורים לא מסכימים שהבנות ילמדו מחוץ ליישוב" (צילום: הרצל יוסף) (צילום: הרצל יוסף)
    "ההורים לא מסכימים שהבנות ילמדו מחוץ ליישוב"(צילום: הרצל יוסף)

    "לאנשים יש מצוקה ובלגן". קבועה (צילום: הרצל יוסף) (צילום: הרצל יוסף)
    "לאנשים יש מצוקה ובלגן". קבועה(צילום: הרצל יוסף)

     

    ומה בכל זאת יש בכפר? אבטלה, המון אבטלה. לפי תוכנית מתאר מקומית להסדרת ההתיישבות באל-פורעה ב-2011, שערך האדריכל אבינועם לוין ממשרד "לוין אדריכלים", 26 אחוזים מראשי משק הבית בכפר מובטלים (לעומת 6.1 בכלל המדינה). רק 11 אחוזים מהנשים מועסקות. כל היתר אימהות שאינן עובדות מחוץ למשק הבית.

     

    נתונים נוספים מעלים כי משפחות רבות מחזיקות בצאן, ו-80 אחוז מהן מחזיקות בעדר לפרנסה. הילדים מטפלים בכבשים מגיל צעיר ולאחר סיום הלימודים הם עוזרים להוריהם. הצאן מהווה רשת ביטחון כלכלית עבור המשפחות, בהיעדר כל רשת ביטחון אחרת. הבתים, שבאחד מהם התגוררה גם משפחת אמטיראת, בנויים מקירות פח או עץ. "לאנשים יש מצוקה ובלגן, ואם המקום היה מסודר לא היו הרבה בעיות כמו עכשיו", סיכם יו"ר הכפר קבועה.

     

    ראש מועצת אל-קסום, ד"ר איציק תומר, שנכנס לתפקידו ב-1 במאי, ציין בתגובה כי "אל-פורעה בהליך הכרה אבל זה לא נסגר. יש במשרד הפנים ועדת גבולות. ביוני הקרוב תהיה לי ישיבה כדי לקדם את עבודת הוועדה כדי שנוכל לצרפה למועצה". טרם התקבלה התייחסות משרד הפנים לדברים. 


    פורסם לראשונה 28/05/2013 23:26

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום משפחתי
    אסינאד אמטיראת ואחותה רימאס שנרצחו
    צילום משפחתי
    מומלצים