אפרת בן-צור ושסה דמידוב ב"שונאים, סיפור אהבה". צילום: גדי דגון

הרומן התפרסם לראשונה בשנת 1966 בעיתון היידי של ניו-יורק, "פֿאָרװערטס", בו פרסם בשביס-זינגר את יצירותיו בקביעות, ובהמשך תורגם לאנגלית וזכה לפירסום עולמי ולגירסה הוליוודית. הוא מביא את סיפורו של ניצול שואה בשם הרמן ברודר, אותו מגלם בהצגה השחקן סשה דמידוב. ברודר נישא לפולניה גויה, שהסתירה אותו מפני הנאצים בעליית הגג בבית הוריה וכעת היא מבקשת להתגייר. בנוסף, מנהל ברודר רומן עם מאהבת יהודיה הסובלת ממאניה-דיפרסיה ופוגש במפתיע את אשתו הראשונה, תמרה, שהצליחה לשרוד את מחנות ההשמדה, למרות שהיה בטוח כי נרצחה בידי הנאצים.

תיאטרון "גשר" הוקם בשנת 1991 ע"י הבמאי יבגני אריה, המשמש כמנהל האמנותי של הקבוצה, המבוססת על שחקנים ויוצרים ממוצא רוסי. מקום מושבו של התיאטרון ביפו וההצגות עולות ברוסית ובעברית. “הבסיס שלנו שם אבל אנחנו מרבים להופיע ברחבי העולם ומציגים בפסטיבלים שונים", מספר חן. "רק לאחרונה חזרנו עם ההצגה מסיבוב הופעות בבייג'ינג". "שונאים, סיפור אהבה", שהועלה בישראל בשנת 2008, היה מועמד לפרס ההצגה הטובה ביותר בטקס פרסי התיאטרון בארץ וזכה בשנת 2011 בפרס הוקרה בפסטיבל תיאטרון ברוסיה.

חן: "המפגש עם הקהל הסיני היה פשוט מדהים! אתה מגיע לסין ומספר על ישראל, מקום שהם כמעט ולא מכירים. זינגר, שזכה בפרס נובל ומאד מוכר בעולם הספרותי, לא תורגם מעולם לסינית. אתה מבין שהגעת לפלנטה אחרת. למרות הבדלי התרבות, הקהל שם מאד התחבר לסיפור האנושי. סיפור האהבה במחזה הוא אמנם ספציפי אבל מאד אוניברסלי. הם מאוד הזדהו עם תחושת ההרס והחורבן שלאחר השואה. בסוף ההצגה הם צרחו 'בראבו!' ושאלו המון שאלות. חובבי התרבות בסין מגיעים מוכנים להצגה ועושים שיעורי בית לפני. הם מאד רציניים. היה להם קשה לקבל את העובדה שלגיבור היו שלוש נשים ושהוא לא נשאר נאמן לאשתו הראשונה. ערכי המשפחה הם במקום הראשון בסדר העדיפויות. ישבתי עם המתרגמת המקומית במשך יום שלם כדי להסביר לה דקויות וניואנסים. גיליתי שהם לא מבינים מה זו אירוניה”.

“נציג בעברית ויהיה תרגום סימולטני באוזניות גם לאנגלית ולרוסית. הייתה אפשרות להציג כתוביות שירוצו מעל לבמה, אבל העדפנו את שיטת התרגום באוזניות כי זה נוח יותר מאשר להסתכל על המתרחש על הבמה ולהרים בכל פעם את הראש לקרוא מה השחקן אמר. עם האוזניות קל יותר לעקוב בזמן אמת".

"זו לא הצגה כבדה, תיעודית וקודרת על השואה בחסות 'יד ושם'. היו שהאשימו את זינגר שהוא הפך את השואה לקרקס ושהוא מוציא ליהודים שם רע. לדעתי הוא עשה שירות ענק לעם היהודי. הניספים לא היו קדושים וכך גם לא הניצולים. יש לנו נטיה לעשות מיתולוגיזציה. הם היו אנשים רגילים וגם הנאצים. בגיבור של בשביס-זינגר יש המון אנושיות ורגישות. במחזה אנחנו מביאים את תיזת השואה שלנו. הרי עוד מעט והשואה תהפוך לאירוע היסטורי-ספרותי. ברגע שהניצול האחרון ימות, לא יהיו יותר עדויות ממקור ראשון. מצב מוזר. בעתיד נספר על השואה כמו על מלחמת השחרור, למשל. המטרה שלנו היא להבליט את הערכים ההומנים שמוצגים במחזה ולהתרכז בשאלה ההמרכזית של הרומן, והיא: האם אפשר לאהוב בעולם שאחרי השואה?”.

“ניו-יורק היא ממש דמות במחזה, גם מבחינה ויזואלית וגם מבחינה ורבלית. יש איזכור לברונקס, למסיבה במידטאון, לדיינר שבו מאשה, המאהבת של הגיבור, עובדת. ברודר עצמו מתגורר בברוקלין. יש איזכורים לגשרים ולתחנות סאבוויי. מדובר על ניו-יורק של ראשית שנות החמישים, שהייתה כבר אז תוססת. מעצב התפאורה של ההצגה מתגורר בעצמו בניו-יורק. הוא בחר לעצב את הבמה באמצעות רשתות שמהן יוצא עשן, כמו פתחי האוורור של הסאבוויי. זה אימאג' מאד ברור של ניו-יורק וקו עיצובי מאוד ייחודי. הבמאי, יבגני אריה, מכיר היטב את העיר והוא חלק מהסגל האורח במגמת התיאטרון של בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה, ג'וליארד”.

"אין לי ספק שבאמריקה ההצגה תצליח ובגדול. הרי זה הומור ידישאי-יהודי שפוגש הומור אמריקאי. סגנון שיותר קרוב לוודי אלן מאשר לשלום עליכם. זינגר נחשב לאחד מאבות הספרות היהודית-אמריקאית. הוא נולד בוורשה והיגר לניו-יורק לפני המלחמה. 'שונאים, סיפור אהבה' תורגם גם לסרט נפלא ופופולארי בידי פול מזורסקי, בהשתתפות אנג'ליקה יוסטון ורון סילבר. הסרט זכה בשלוש מועמדויות לאוסקר. אני מתאר לעצמי שלהצגה יגיעו בעיקר אוהבי זינגר, והם קיימים בניו-יורק בהמוניהם. הוא אחד הסופרים הכי מזוהים עם העיר הזו, ניו-יורקר פר אכסלנס! חוץ מזה, כמובן שצפויים להגיע יהודים, ישראלים וקהל דוברי הרוסית ולמעשה כל מי שרוצה לראות תיאטרון ברמה עולמית. זה לא מיוזיקל, זו הצגה דרמטית, קצת כמו לקרוא רומן ולצפות בסרט בעת ובעונה אחת. אנחנו משלבים בהצגה קטעי וידאו וקלוז-אפים שיוצרים חווייה קולנועית. הייתי אומר שזה תיאטרון בסגנון אירופאי. אנחנו מגיעים בהתרגשות אדירה. ההצגה מאד אמוציונלית וסוחפת, בוכים וצוחקים. אני ממליץ לכולם להכין את הממחטות!”.