איש הקרח

החודש יצא לאקרנים סירטו של אריאל ורומן, 'איש הקרח' (The Iceman) בכיכובו של מייקל שאנון ("אימפריית הפשע", "חלון פנורמי") המצוין ועוד רשימת שחקנים מוכרים בתפקידי משנה כריי ליוטה, ג'יימס פרנקו, כריס אוונס, ווינונה ריידר. ורומן, שבעצמו נראה כמו שחקן קולנוע, תמיד העדיף את הצד השני של המצלמה. עוד לפני 'איש הקרח' הוא ביים מספר סרטים אחרים כמו דניקה בכיכובה של מריסה טומיי (2006), RX 2005 ו- Jewel of the Sahara בכיכובו של ג'ררד באטלר.

בהוליווד יש הרבה קולנוענים כמו ורומן, 40, שסיימו בית ספר לקולנוע ויש להם תסריט שהם מתים למכור לאולפנים, יש אלפים שחולמים לביים את שובר הקופות הבא ויש עוד הרבה יותר שהיו מסתפקים גם בסרט שרק יעזור להם לגמור את החודש. בגלל זה, העובדה שורומן הצליח לביים סרט בתקציב של 10 מיליון דולר ועם כוכבים די ידועים, היא מרשימה למדי ואין לקחת אותה כמובן מאליו.

אז איך בדיוק מצליח במאי לא מוכר לשכנע אולפן להשקיע בסרט שלו? בשביל זה צריך להכיר את ורומן ואת הקסם האישי שעוזר לו לחזר בהצלחה אחר משקיעים ושחקנים ידועים המוכנים להתחייב לפרוייקטים שלו, למרות שהוא עצמו עדיין לא שם בהוליווד. "זה שילוב של מספר אלמנטים", מסביר ורומן, "אתה צריך תסריט טוב, אנשים שיבטחו בך, יכולת להביע את עצמך במקומות הנכונים. אתה צריך לבוא עם המון אנרגיה ויכולת לצאת למסע הזה, ואתה גם צריך לחשוב שאין לך ברירה ואתה חייב לגרום לזה לקרות. מישהו אמר לי משפט מאוד נכון: היום אין GPS שיראה לך את הדרך הנכונה, זה מסע שאתה צריך ללמוד לעשות אותו לבד".

התסריט אותו כתב ורומן ובהפקת סרטי 'מילניום', מבוסס על סיפורו של רוצח ידוע לשימצה, ריצ'רד קוקלינסקי, שחיסל עבור המאפיה בין 100-250 גברים, לפי עדויות שונות שנתן (הוא הפסיק לספור כנראה אחרי 50). בין השנים 1948-1986 חיסל קוקלינסקי את קורבנותיו תחילה כתחביב ובהמשך כמקצוע ששכרו בצידו. באותו הזמן, הוא ניהל גם חיים שונים לחלוטין כאיש משפחה, כשאיש לא חושד בו. הכינוי 'אייסמן' דבק בו כיוון שהוא היה מקפיא את גופות קורבנותיו על מנת להסוות את זמן המוות. קוקלינסקי נעצר ב-1986 על ידי סוכן פדרלי כשנפגש איתו כדי לרכוש ציאניד לרצח הבא שלו.

עם מייקל שאנון

על מנת לחדד את הדואליות הזאת בין חייו כאיש משפחה אוהב להיותו רוצח אכזרי, ורומן החליט שלא להציג את קוקלינסקי כאב ובעל אכזרי שנהג להכות את אשתו ולאיים עליה ועל ילדיו ברצח (לפי עדויות שלהם). בסרט אנו אמנם רואים את קוקלינסקי מכה את אשתו באחת הסצינות, אך באופן כללי הוא מצטייר על המסך כבעל ואב אוהב, שאת חמת זעמו הוא מוציא בעיקר על קורבנותיו האומללים. "אם היינו מראים אותו מעיף לאשתו בוקס בפנים, אז היינו מאבדים אותו כדמות. הסרט מראה דברים מנקודת המבט שלו, כשהמצב היה קשה בבית והוא הוציא את הכעס שלו בחוץ על אנשים אחרים", מסביר ורומן.

מה משך אותך לעשות סרט על רוצח שכיר?

"זה התחיל מזה שראיתי סרט דוקומנטרי עליו והוא ריתק אותי. ראיתי אדם שיש לו שריטה מסויימת ומהצד השני כמה לאהבה, משהו שנלקח ממנו בילדותו. מצאתי בזה משהו אנושי מאוד, היה שם סוג של אמפתיה. יש גם הרבה מטאפורות בסיפור, הוא משקיף על הרבה אנשים שיוצא לנו להכיר במהלך חיינו, אנשים מאוד ברוטאליים מצד אחד בניסיון ההישרדות שלהם, ומצד שני, צמאים לאותה פינה חמה וקבלה של אהבה. הדמות שלו פשוט מאוד קיצונית ובגלל זה היא כל כך מעניינת".

קוקלינסקי מת בכלא ב-2006, אבל הילדים שלו עדיין בחיים, יצא לך להיפגש איתם?

"דיברתי עם שתיים מבנותיו, אבל הן לא שיתפו איתי פעולה. ב-2006 הן התראיינו לתוכנית של לארי קינג ביחד עם אשתו לשעבר של קוקלינסקי והן נחשפו יותר מדי. התחיל ויכוח על איזה בן אדם היה אבא שלהן באמת ובסופו של דבר הן החליטו להתנתק מהמדיה ולא להעניק ראיונות יותר. ב-2008, כשהסרט שלי התחיל לקרום עור וגידים, הן החליטו לא לשתף פעולה. אבל לאחר שאחת מבנותיו ראתה שהסרט מופיע בפסטיבלים, היא יצרה איתי קשר. הזמנתי אותה ואת אחותה להקרנה והן יצאו ממנה עם עיניים דומעות".

מה הן חשבו על משחקו של מייקל שאנון? הן הרגישו שהוא גילם את אביהן בצורה מהימנה?

"בהחלט. הן אמרו שאחד הדברים שמאוד נגעו לליבן היא האותנטיות במשחקו של שאנון. זה אפילו גרם להן להתגעגע לאביהן".

ניסית לראיין את אשתו?

"לא, אבל התכתבתי איתה קצת. אשתו שינתה את סיפור חייה לחלוטין ממה שסיפרה על בעלה בסרט הדוקומנטרי ובבית המשפט. היום היא מספרת שהיתה קורבן של אלימות קשה מצידו. היא אישה ממורמרת וקשת יום".

האם ידעת מההתחלה שאתה רוצה את מייקל שאנון לתפקיד הראשי והאם הוא הביע את הסכמתו מיד להשתתף בסרט?

"כן, ידעתי מההתחלה שאני רוצה אותו. הוא גם הסכים ישר. הבעיה היתה שאף אחד לא רצה לממן את הסרט אם רק שאנון קשור אליו. אם אתה לא שם בהוליווד, קשה להרים סרט ולהשיג עבורו תקציב. הכל עניין של תמחור. לכל שחקן יש תווית מחיר ואם אתה לא עומד בתווית הזאת, אתה גם לא יכול לגייס את הסכום צריך לסרט. גם אם אתה מאוד מאמין בשחקן שהוא המתאים ביותר לסרט, אם אין לו שם מספיק גדול, יהיה לך קשה לגייס את המשקיעים. הייתי צריך לצרף שמות מפורסמים מספיק עבור שאר התפקידים, אז ליהקתי את בניסיו דל טורו, ג'יימס פרנקו ומגי ג'ילינהול".

וחודש לפני הצילומים, הם הבריזו לך.

"אביו של ג'יימס פרנקו מת, אז הוא החליט להסתפק בתפקיד קטן מזה שייעדתי לו בהתחלה. מגי ג'ילינהול נכנסה להריון והחליטה לפרוש ואני לא בטוח מה היה הסיפור של בניסיו דל טורו. מייקל שאנון היה צריך לסיים סרטים אחרים שצילם והוא החליט שהוא לא מעוניין לחכות".

מבאס. זה טירפד את תחילת הצילומים?

"זה יצר הרבה לחצים עלי, במיוחד מצד הקניינים הבינלאומיים שלא רצו להישאר בפנים, אז היינו צריכים לוותר על כמה מהם. בסוף החלטנו לתת את התפקיד של מגי ג'ילינהול לוינונה ריידר, התפקיד של בניסיו דל טורו עבר לריי ליאוטה וכריס אוונס קיבל את התפקיד שיועד לג'יימס פרנקו".

פרישת השחקנים המקוריים עיכבה את הצילומים?

"בצד הפיננסי היתה רעידת אדמה, אבל עשיתי בדק בית והבנתי שאני צריך לזכור מה הן הסיבות שהביאו אותי לעשות את הפרוייקט הזה, הרצון לספר את הסיפור עצמו. ופחות חשוב אם בניסיו דל טורו וג'יימס פרנקו מככבים שם בתפקידי משנה. בסך הכל מאוד רציתי את מייקל שאנון ושמחתי שהתעקשתי עליו כי הוא היה הבחירה הנכונה והוא נפלא בסרט".

איך היה באמת לעבוד איתו?

"מדהים. הוא שחקן אדיר, מאוד מסור והוא השפיע על כל שאר השחקנים. הוא היה מגיע תמיד מוכן לסט, עושה את העבודה שלו בצורה כל כך משכנעת שלפעמים היה בו באמת משהו מאוד מפחיד. הוא קורץ מאותו חומר כמו אל פאצ'ינו, רוברט דה נירו או כריסטופר וולקן. זה חלום לעבוד עם מישהו כמוהו ואני מאוד מקווה שיצא לנו לעבוד שוב ביחד".

יצא לך להתראות איתו מחוץ לסט?

"הוא לא היה אוכל כל היום ובערב היה יוצא לארוחת ערב, לפעמים הייתי הולך איתו לאיזו מסעדה בלואיזיאנה, שם צילמנו. אחרי כוס יין הוא היה נרגע ומשתחרר, מתחיל לצחוק, אבל בבוקר על הסט הוא שוב היה ריצ'ארד קוקלינסקי המפחיד".

איך היתה האינטרקציה בין ריי ליוטה, שהוא גם שחקן מוערך מאוד, ושאנון?

"האנרגיה בסצינה הראשונה בין מייקל וריי היתה מאוד מעניינת. היתה הרגשה שריי שולט במייקל בצורה מסויימת. הסצינה האחרונה בסרט צולמה במכונית מחוץ לבית. ריי רצה כבר לחזור הביתה לראות את בתו ומייקל כבר היה עמוק בנעליו ודמותו של קוקלינסקי. באותו היום, אם לא הייתי שם הם היו יורים אחד בשני. היה כל כך הרבה מתח וכעס ביניהם. אחרי כל טייק, מייקל יצא מהמכונית ובעט בכל מה שהיה בסביבה. הוא רתח מכעס על ריי, אבל ברגע שהם סיימו לצלם את הסצינה, הם התחבקו ושיחררו את המתח. שניהם שחקנים מאוד מסורים ומתודיים והם השתמשו בכל טריק בספר על מנת לשמור על זה. כשליהקתי את ריי לסרט, ידעתי שהוא האדם המתאים לתפקיד. ידעתי שאפילו מייקל יפחד ממנו קצת".

ורומן גדל והתחנך בתל אביב, ומגיל 14 כבר השתעשע בחלומות על בימוי קולנוע. הוא שירת ביחידה מובחרת בחיל האוויר, חתם שנה בצבא קבע ואחרי השיחרור טס לאנגליה ללמוד משפטים, אבל לאחר סיום לימודיו הבין שלמרות הכל הוא בכל זאת רוצה לעשות סרטים. כך הגיע לארה"ב, למד באוניברסיטת ניו יורק קולנוע ואחר כך בבית הספר לקולנוע בלוס אנג'לס. ההורים שמימנו את לימודי המשפטים החליטו שעד כאן ונתנו לורומן לממן את לימודי הקולנוע בעצמו. והוא עשה את זה, ללא מילגות וללא הלוואות, הוא תיקלט בערבים, ערך סרטים דוקומנטרים וסרטי פרסומת, שיכתב תסריטים ועשה הכל כדי להגשים את חלום הילדות שלו להפוך לבימאי.

יש בהוליווד המון שחקנים מובטלים וגם תסריטאים ובימאים שמסתובבים עם התסריט שלהם, חולמים לעשות סרט וממשיכים לחלום במשך שנים. מה סוד ההצלחה שלך?, קסם אישי, תסריט טוב במיוחד, קשרים?

"זה שילוב של כל הדברים האלו ביחד וגם עד כמה אתה דוחף קדימה. היה לי מזל שהייתי כאן באמצע העשור הקודם, וזה היה עולם שונה מהיום. היה קל יותר אז להרים סרטים. ברגע שהחלטתי מה ייעודי ותפקידי בעולם הזה, התחלתי לפתח פרוייקטים ותסריטים שהאמנתי בהם. אתה צריך להאמין בפרוייקט שלך, וזה עוזר כמובן להכיר את האנשים הנכונים".

הצלחת מיד לעניין את 'מילניום' להפיק את הסרט (חברת הסרטים של אבי לרנר ודני דימברוט- א.א.)?

"פניתי בהתחלה לאהוד בלייברג (מפיק 'ביקור התזמורת') והוא האמין בפרוייקט, אבל מהר מאוד הבנו שלא נוכל להרים את הסרט הזה לבד ואנו צריכים משקיעים, אז צילמנו עם שאנון מספר דקות מבחן בד והבאנו את זה ל'מילניום', שמיד הסכימו להפיק את הסרט".

יוצא לך להשתמש בידע שצברת בזמן לימודי המשפטים שלך?

"לגמרי, בעיקר בקטע של המחקר. כשאתה נכנס לעולם חדש ואתה צריך להבין איך המאפיה עובדת או איך העולם הכלכלי ברוסיה מתנהל, או בהתאם לכל תסריט אחר עליו אתה עובד, אז לימודי המשפטים לימדו אותי להיות מתודי. אני משתמש בידע הזה בצורות שונות. בסופו של דבר בחיים, אני מאמין, כל ידע שאתה רוכש יכול לעזור לך בהמשך. ואני מוצא עצמי משתמש בידע הזה שצברתי בבית הספר למשפט, בצורות שונות בעבודה שלי".

על מה אתה עובד עכשיו?

"אני עובד על שני פרוייקטים שונים. האחד בשם 'נארקו', על צוללות המבריחות סמים מקולומביה, תופעה שמתרחשת עכשיו בצורה די מאסיבית. השני, 'טיפות שלג', מספר על עורך דין אמריקאי שמגיע למוסקבה בתחילת שנות ה-2,000, בזמן ה"בריאה" של האוליגרכים הרוסיים. משהו בסגנון הסרט: The Firm".