לא לאפקט ג'ולי: עבודה רוחנית לפני כריתת שד
פעמיים לקתה רבקה שמעון בסרטן, ופעמיים התעקשה שלא להיפרד משדיה, בניגוד להמלצת הרופאים. במקום ניתוח, פנתה, לצד טיפול קונבנציונלי, לשיטה יהודית המבוססת על איזון נפשי - והחלימה. "אל תמהרו לחתוך. תתחילו עם עבודה על המידות"
יום לפני שהשחקנית אנג'לינה ג'ולי חשפה בפני העולם את הניתוח שעברה לכריתת שני שדיה, קיבלה הרבנית רבקה שמעון את תוצאת הבדיקה המאשרות שהחלימה מסרטן השד. זאת לא הפעם הראשונה שהיא לוקה במחלה, וגם בפעם הקודמת, בניגוד להמלצות הרופאים, התעקשה שלא להסיר את שדיה.
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
"כששמעתי על אנג'לינה ג'ולי אמרתי לעצמי שאם השחקנית היפה בתבל עברה ניתוח לכריתת שדיים, אז מה, עכשיו כל מי שיש לה סרטן השד - תוריד? אמנם אנג'לינה היא נשאית, ולנשאיות יש עוד שיקול, אבל חשוב שנשים יהיו מודעות להשלכות של כריתה, וכדאי שייחשפו לעוד זווית ראייה. אישה צריכה לבדוק טוב-טוב עם עצמה אילו אפשרויות עומדות בפניה, ולקחת בחשבון שגם אחרי הניתוח היא תאלץ לעבור כימותרפיה והקרנות. אי אפשר להבטיח שהסרטן לא יחזור".
לפי שבע שנים וחצי קיבלה הרבנית שמעון את הידיעה הראשונית על מחלתה, והחליטה לעבור מסע רוחני פנימי לתיקון המידות: "הגידול היה בשד שמאל, בדיוק על הלב, והייתה לי עבודה מאוד קשה לעשות - לא ללמד חובה על אנשים שטועים". לצד הטיפולים הקונבנציונאלים שמעון החליטה להירפא גם בעזרת עבודה רוחנית-יהודית.
"אם אסיר את השד - אמות"
לטענת הרבנית שמעון, רבים מהרופאים אינם מודעים לקושי הרגשי הכרוך בכריתת האיברים האינטמיים של האישה.
"אמרתי לרופאות שאני מרגישה שאם אחתוך את השד - אני אמות, ואת הקול הזה מישהו צריך להשמיע", היא אומרת.
עם זאת, חשוב לשמעון להדגיש כי אין לה כל טענות נגד הרופאים או הממסד הרפואי, כי אם רק נגד הגישה המקלה ראש בהשלכות של ניתוחים מסוג אלה. "אני שומעת על בנות צעירות שעוד לא ילדו, והחליטו להוציא את השחלות והשדיים, ואני רוצה לומר להם – חכו, תעשו משהו לפני שאתן מונעת מעצמכן ללדת", היא אומרת.
ביום שבו גילתה על המחלה המקננת בגופה, קיבלה שמעון המלצה חד-משמעית מרופאיה לעבור ניתוח לכריתת שד. "כשחליתי לראשונה בסרטן, הרמתי טלפון לחברה שגם היא לקתה באותה מחלה. היא אמרה לי שהיא רק רצתה להוציא את הגידול החוצה, ולעשות מה שהרופאים אומרים לה. אבל אני לא התחברתי לדבריה. הרגשתי שאני אובדת עצות".
אבל הרופאים התעקשו: "הרופא ממש שכנע אותי לעשות ניתוח כמה שיותר מהר, ואמר שזה בכלל לא נורא, ושכולן עושות את זה. אני לא רציתי להיפרד מהשד, ואמרתי לעצמי שאני לא רוצה למהר להסיר איבר שמאוד מהותי לי בתור אישה. הנקתי הרבה שנים, והיה לי קשה עם המחשבה שהקב"ה רוצה שאוציא איברים מגופי", אומרת שמעון.
הגידול חזר
הרבנית ובעלה, הרב יעקב שמעון, החליטו להתייעץ עם הרב מרדכי אליהו ז"ל, שהציע שילכו לקבל חוות דעת נוספת. בעצת רופאה אחרת שפנו אליה, החליטה שמעון להקשיב לגופה ולהסתפק בטיפולים כימותרפיים. "זו הייתה תקופה קשה. אבל בנוסף לכימותרפיה, נעזרתי ברפואה טבעית, שיניתי הרגלי אכילה, עשיתי ספורט ואחרי תשעה חודשים הגידול נעלם", מספרת שמעון.
אולם השמחה הייתה מוקדמת. שש שנים לאחר שהחלימה, הרגישה שמעון שוב גוש בשד. "הרגשתי לבד שהוא חוזר. מי שעוברת סרטן בשד יודעת מתי הוא חוזר", היא אומרת.
גם הפעם הרופאים הציעו לה לעבור ניתוח כריתה, כמו גם להסיר בלוטות נגועות באיזור בית השחי, אבל שמעון שוב סירבה ובחרה לעבור טיפול כימותרפי בלבד. "שאלתי את עצמי למה הסרטן חזר? מה אני אמורה לעשות? ידעתי שבשנים האחרונות זלזלתי בדיאטה כי אני מאוד אוהבת מתוק, והיה לי ברור שזה קשור גם לזה, אבל הרגשתי שיש משהו נוסף – רוחני יותר".
התשובות מגיעות מהכליות
שמעון בחרה לפנות לנחמה פורת מאלון מורה, שפיתחה את שיטת הגד"ה - שיטת טיפול גוף נפש. בתה של פורת, תרצה, נרצחה לפני 25 שנה על ידי צעירים ערבים כשהייתה בת 14. לדברי פורת, הרצח של בתה גרם לה לגלות בעצמה כישורי ריפוי. "הרצח כל כך זעזע אותי והוציא אותי מהמקום הקטן שהייתי בו - סגורה וביישנית. כל המקרה גרם לי לצאת ולגלות כל מה שיש בתוכי", אומרת פורת.
פורת,לשעבר גננת ויועצת, מספרת כי בעבר טיפלה בשיטת "מוח אחד", שפותחה על ידי שני מדענים אמריקאים בשנות ה-80 של המאה הקודמת. לדבריה, השיטה מאפשרת לאבחן בעיות באמצעות שרירי הגוף. "השרירים מושפעים ממחשבות ומרגשות. כשרוצים לברר מה גורם לאדם עומס רגשי - מספיק שהוא יחשוב על כך והשריר ירפה, לעומת זאת אם הוא יחשוב על משהו שנעים לו, השריר יישאר חזק ומתוח", היא מסבירה.
בעקבות הטיפול בשיטת "מוח אחד", הגיעה פורת לתובנה שלכליות תפקיד משמעותי-רוחני בגוף האדם. "בשיטת 'מוח אחד' יש תרגיל שנקרא סריקת גוף. באמצעותו, על פי תגובת השרירים, מחפשים את את מקור הבעיה בגוף המטופל. בכמה מקרים גיליתי שאצל נשים, השריר באזור הכליות נחלש. התחלתי להבין שיש משהו מאוד משמעותי בכליות", היא מספרת.
"נזכרתי במדרש על אברהם אבינו - מהיכן למד תורה? 'זימן לו הקב"ה שתי כליות כשני רבנים, והיו נובעות לו תורה'. גם בילקוט מעם לועז נאמר 'עשה לו שתי כליות והכליות יועצות. הימנית עצה טובה והשמאלית עצה רעה'. הבנתי שכל התשובות שאני מקבלת הן מהקב"ה, והן מגיעות אל הכליות", אומרת פורת.
עבודה רוחנית
"אני עברתי מהפך מחשבתי בנוגע לסרטן", מספרת הרבנית רבקה שמעון. "פתחנו תנ"ך ונחמה בדקה לי בשריר איזה פסוק משפיע עלי, מהן מטרות הנשמה שלי ואיזה תיקון עלי לעשות. היא אמרה שסרטן מגיע כשבן אדם לא מציל את עצמו מהתנהגות שלא נכונה לו.
"הבן שלי גורש מגוש קטיף ורק עכשיו הוא בונה בית. היה לי הרבה כעס בגלל זה, והייתי צריכה לעבוד על עצמי ללמד סנגוריה. בנוסף, בכל פעם שעליתי להר הבית, עשיתי עם עצמי עבודת מידות - לא לכעוס על השוטרים או על הוואקף, ולא להתעצבן כשאנשים לא מבינים למה אני מגיעה לשם".
את חושבת שבזכות זה החלמת ממחלת הסרטן?
"עכשיו, ברוך ה', הכל עבר לי. זה מפחיד אותי לדבר על זה כי בן אדם תלוי על בלימה, אבל בשבועיים האחרונים קיבלתי את התוצאות, והרופאה אמרה לי שה-CT והאולטרה סאונד מעולים, ושאצלי זה נס. הרופאות אומרות שאני מקרה מיוחד והן עשו עלי קונסיליום שלם, וגם התייעצו עם ראש המחלקה. אני חושבת שאם נשים היו עושות מה שאני עשיתי - הרבה תפילות, עבודה על מידות, שינוי תזונה ובירור אמיתי מה נכון לי ומה לא - גם הן יכלו להיות באותו מקום".
לא חששת מהסיכון הכרוך במניעת ניתוח הכריתה?
"ראיתי מסביבי במחלקה המון אנשים שהולכים לפי הרפואה קונבציונלית ומתים, גם אחרי שעשו כל מה שהרפואה המודרנית אמרה לעשות. אני גיליתי שיש לי הזדמנות לעבוד על מידותיי, מה שכנראה לא היה קורה אם לא הייתי חולה. נחמה פורת אומרת שגם אם בן אדם עבר ניתוח, אבל הוא לא עושה עבודת מידות - אז משהו אחר יצוץ.
"כשאני מנסה לספר לחולים מה אני עברתי, זה מפחיד אותם כי מבחינתם זה אומר שהם צריכים לעמוד מול הראי ומול החסרונות הכי גדולים שלהם. אנשים לא מעוניינים בזה. התיקון זו עבודה עצמית עד גיל 120, כי הכעסים והאנרגיות השליליות - כל הזמן סביבנו. כשאת לא מסננת דברים שליליים, כך הגוף לא מסנן מזיקים שגורמים לסרטן.
"נחמה טוענת שברגע שאדם מפסיק לעבוד על המידות, הוא עובר לעולם הבא. ויש לי הרבה על מה לעבוד, וזה משדרג לי את החיים. אני מרגישה שאני מדוייקת יותר והבחירות שלי יותר נכונות".
חליתי כדי ללמוד לרפא
לדברי פורת, בתחילת דרכה בלימודי שיטת "מוח אחד", התייעצה עם רב היישוב אלון מורה, אליקים לבנון.
"נתתי לו חוברת של 'מוח אחד' והוא אמר לי 'הגיע הזמן לייהד את זה'. אבל עם הזמן, הבורא הוציא אותי לגמרי מההדרכה של 'מוח אחד' ולימד אותי את השיטה הטבעית והמדוייקת שלו, הכל באמצעות מחלות שהוא גרם לי ללקות בהן, כדי שאלמד איך לרפא כל מחלה ומחלה".
פורת מעידה כי גם היא חלתה בסרטן, אך הצליחה לטפל בעצמה באמצעות השיטה שפיתחה וללא עזרת הרופאים. "אני מאמינה שהקב"ה גרם לי לחלות, כי כך הוא נתן לי תשובות. היום אני יודעת שחליתי כיוון שעזרתי יותר מדי לאנשים. הייתי יושבת שעות עם אנשים ולא שמרתי על איזון".
לשיטתה של פורת, כדי להימנע מחולי, יש צורך בעבודה על המידות. "יש 3,333 יכולות לבן אדם - כשהקב"ה יצר אותנו עם מידה מדויקת של כל דבר. בגלל השפעות של סביבה או תורשה - אנחנו יוצאים מאיזון של המידות הנכונות. כל הפרה של האיזון שך כל אחת מהיכולות – עלולה לגרום למחלה" אומרת פורת.
דור של גאולה
גם להפרת האיזון יש תכלית, לדברי פורת. "מטרת היציאה מאיזון היא לגרום לאדם להשיב את עצמו אל המצב התקין, תוך שימוש נכון בכל היכולות השכליות, הרגשיות והגופניות. כל היכולות האלו הן מתנות שקיבלנו מהבורא, כדי להוציא לפועל את מטרות הנשמה".
"לפני 30 שנה הייתי מסתכלת על עצמי כבן אדם הזוי", אומרת פורת. "הייתי רחוקה מהדברים הרוחניים האלה - גדלתי בבית של יקים שבו רק השכל עובד והרגש מוחבא - מתאפקים ומתגברים. הלכתי לבית הכנסת, אהבתי להתפלל והיה לי טוב, אבל הקב"ה היה משהו רחוק ממני. לא היה לי קשר אמיתי איתו. היום אני מבינה שהתשובות הן מהקב"ה, ולא מהאדם".
כיצד משפחתך מתייחסת לשיטת שפיתחת?
"במשפחה שלי לא מאמינים לי, וקשה להם לקבל את הדברים האלה. אני מאוד מבינה אותם, כי גם אני הייתי במקום הזה. אבל הם מתחילים לראות שהתוצאות מדברות בעד עצמן. אנחנו בדור של גאולה, ואני גואלת את עצמי בצד הפרטי. אם כולם יעשו גאולה פרטית אז תהיה גאולה כללית".
איך את מתייחסת לעובדה שאנשים, שכל עיסוקם ברוחניות, לוקים גם הם במחלות?
"מדובר באיזון שכלי, נפשי וגופני. יש רבנים שהם כל כך צדיקים והם לוקחים על עצמם את הצרות של עם ישראל, וזה גורם לגוף שלהם לצאת מאיזון ולכן הם חולים".
מה לגבי מחלות ילדים?
"עד גיל 20 יש לאדם הגנות של הקדוש ברוך-הוא. לילד יש בחירה אבל אין לו דעת, ולכן כשיש מחלות קשות של ילדים זה בהשפעת המבוגרים שסביבם. כשיש בעיה אצל הילד אני אבדוק מה הבעיה אצל ההורה".
מה יחס הרפואה לשיטה שלך?
"הרופאים לא יודעים כי לא פירסמתי את השיטה עד היום. אני לא משווקת את עצמי, ואני לא באה במקום הרפואה. למי שפונה אליי עם בעיה, אני נותנת עזרה. בדרך כלל אנשים באים אליי או כי הם התייאשו מהרפואה, או שהם באים לקבלת טיפול משלים לרפואה. אני לא מפסיקה לאף אחד שום תרופה, ולא צריך לוותר על שום דבר מהרפואה הקונבנציונאלית. אבל אני באופן אישי, לא הולכת לרופאים כי לי יש כלים לטפל בעצמי".
לנשים העומדות בפני ההחלטה הקשה קוראת הרבנית שמעון: "אל תמהרו לחתוך. קודם תתחילו עם עבודה אמיתית על המידות. אם לא תעשו עבודה רוחנית – אנא אנו באים? העולם ילך ויידרדר. העולם צריך לתקן עצמו, והתיקון זו עבודה רוחנית".
"רצוי שהחולה יעשה מה שהרופאים ממליצים"
פרופ' משה ענבר, מנהל המערך האונקולוגי בת"א, אינו מתרשם באופן מיוחד מתיאור המקרה של רבקה שמעון. "היא איננה חריגה בכלל. הרבה מאוד נשים מבריאות מסרטן שד מבלי לכרות אותו, אלא על ידי כריתת הגידול בתוספת קרינה – כך שאינני מבין מה בדיוק חדש? שיטה זו נהוגה זה כ- 30 שנה בחולות המתאימות".
לדבריו, הטיפול המקובל במקרה שהמחלה חוזרת בשד בלבד לאחר ניתוח וקרינה הוא כריתת שד, "אם כי חלק מהנשים מסרב לעבור כריתת שד ואז אפשר להסתפק בכריתת הגידול, אבל זה לא מקובל ולא נפוץ", אומר הפרופ'. "רוב הכירורגים שאני מכיר מנסים לשמר את השד ולא לכרות אותו. רובם ככולם מודעים גם מודעים לרגישות הכרוכה בכריתת איברים. רצוי, בדרך כלל, שהחולה יעשה מה שרופאיו ממליצים, כי ידיעותיהם עולות עשרות מונים על זו שלו".
גם ד"ר רותי לאופר, אונקולגית בכירה ומנהלת מרפאת שד לנשים בסיכון מוגבר, אינה מצטרפת לקריאתה הגורפת של שמעון, ומבקשת להבהיר כי "סיפורה אינו דומה כלל לסיפורה של אנג'לינה ג'ולי".
לדבריה, הטיפול המקובל בנשים החולות בסרטן השד, שאינן נושאות את הגנים המעלים את הסיכון לסרטן השד (BRCA), משתדל להימנע ככל הניתן מכריתת שדיים. "ניתן לומר שהכלל בנשים בסיכון רגיל שאובחן אצלן סרטן השד, הוא לא כריתת השד, אלא שימורו באמצעות ניתוח חלקי של השד, ולרוב בתוספת טיפול להפחתת הסיכון", מסבירה ד"ר לאופר.
"בנשאיות ה-BRCA קיים סיכון גבוה בעשרות אחוזים לסרטן השד והשחלה לעומת נשים בסיכון רגיל, ואצלן עולה השאלה של כריתות מונעות.
בגלל הקושי לאבחן בזמן את סרטן השחלה, ובגלל שמחלה זו קשה לטיפול, במרבית המקרים ממליצים לנשאיות לעבור ניתוח כריתת השחלות עד גיל 40", היא אומרת.
לדבריה, הכריתה מפחיתה את הסיכון לחלות בסרטן השד בעשרות אחוזים, אם כי לא מסירה אותו כליל. "האם כריתה זו מוצדקת ומחוייבת המציאות? כלל לא ברור", מודה ד"ר לאופר. "נשים בסיכון מוגבר, דוגמת נשאיות ה-BRCA, יכולות לבחור להיות במעקב צמוד, הכולל בדיקות רופא, ממוגרפיה, אולטראסאונד וסריקת MRI אחת לשנה.
"אפשרות זו של "מעקב פעיל" הינה חלופה מקובלת לכריתת שד, ועדיין אין היום די הוכחות כי כריתת שדיים מניעתית משפרת את משך הישרדותן של הכורתות", היא מבהירה.
עוד היא מבקשת להדגיש כי כריתת שדיים מלווה בדרך כלל בשיחזור, שהוא עצמו תהליך לא פשוט גופנית ונפשית, ותוצאותיו האסתטיות אינן מובטחות. "לסיכום - יש להסביר לכל אשה את היתרונות והחסרונות של כריתת שדיים, ולקבל את ההחלטה ביחד איתה".
לפנייה לכתב/ת 
