אכול ושתה כי מחר נתחתן: מסיבות רווקים בקולנוע
יש סרטים שמתכוננים לאפוקליפסה, ויש כאלה שלחתונה - בשני המקרים העלילה מזמנת חורבן וכאוס. מסיבות הרווקים בהוליווד הן טקסי חניכה למבוגרים, ולאחרונה גם למבוגרות. לירון סיני סוקרת איפה עוצרים בדרך לחתונה? לעיונך, "הרווק" דודו אהרון
אתה מגיע למסיבה, אתה שותה במסיבה. האמת, שתית קצת גם לפניכן בבית, וגם ליד האוטו, וגם בתור למועדון. אתה שותה עם החברים הכי טובים שלך, או לפחות ככה זה נראה כי האלכוהול (ואולי עוד כמה חומרים אחרים) גורמים לכם להיות מאוד שמחים ומאוד מצחיקים. אתם מאבדים מישהו, הוא בטח מקיא בשירותים, או עושה משהו עם מישהי בשירותים. ומסביב בנות רוקדות, מפתות. אתה מרגיש כמו בחלום, או בקליפ האחרון של דודו אהרון. ואז אתה מתעורר במיטה שלך בבוקר ואתה לא זוכר איך הגעת לשם. לא נעים, אבל קורה. קרה. לא נורא.
כל זה נשמע די הגיוני כשאתה בגיל העשרה המאוחר, מגלה את חדוות החיים ויצר ההרס העצמי שמשתלבים בתוך עננים של חומרים משככי מציאות ומוזיקה ותכלס - חי בסרט. בהתאמה נוצרו המון סרטים שעוסקים בנוער שיכור ומשתטה. הם מגיעים בדרגות שונות, מקומדיות דוגמת "21+" ו"פרוג'קט X" החדשים.
אבל מה תעשה כשאתה שיכור נורא, או מתגעגע לימים בהם היית שיכור נורא, אבל אתה כבר לא כזה ילד צעיר וחסר אחריות? לך לסרט, אבל לאחד שהולם את הגיל שלך. ואין דבר הולם יותר והוליוודי יותר ממסיבת רווקים (או רווקות). רגע לפני שהטבעת מתהדקת מתחת לחופה. לתשומת לבך, דודו. אחרי "הרווק" בו אתה מככב החל מהערב (ד'), לא בטוח שתוכל להמשיך לעשות קליפים בצירוף המושחת של מכוניות, מים, ובחורה חשופה.
בדומה למבנה קלאסי של סרט, מסיבת הרווקים מסמלת מעבר לתוך כאוס, שבו הכול יכול לקרות והכול יכול להשתבש, והגיבור (וחבריו השמחים) יוצאים מהאזור הבטוח והביתי אל הלא נודע. הם עוברים הרפתקאות, פורקים כל עול, עד לתוהו ובוהו מוחלט, רגע לפני שהסדר שב חזרה על כנו בטקס הנישואים מעתה ועד עולם (או עד לסרט ההמשך).
זו ההזדמנות המקובלת תרבותית האחרונה לחרוג מהנורמה ולחגוג, לפני שאתה עובר רשמית למגרש של הגדולים והאחראיים. בחיים אמנם שום דבר לא עד כדי כך מובהק, ושום מסיבת רווקות או רווקים בדרך כלל לא עוטה עליה משמעות אמיתית של טקס חניכה, או של ליל חטאים מופרע, אבל בקולנוע זה עובד בדרך כלל בדיוק לפי התבנית, שמספקת כר פורה בעיקר לקומדיות.
"הנגאובר 3: חוזרים לווגאס", החלק השלישי וככל הנראה המופרך ביותר בסרטי מסיבת הרווקים "בדרך לחתונה עוצרים ב..." של טוד פיליפס, מחזיר את החבורה בפרועה בראשות ברדלי קופר, אד הלמס וזאק גליפיניאנקיס ללאס וגאס - עיר החטאים בה מתרחשים רבים מסרטי ההילולה הנ"ל.
הפעם פיליפס הגדיל לעשות והוסיף לקלחת, שכללה בפעמים הקודמות את הטיגריס של מייק טייסון, את מייק טייסון, תינוק, תרנגולת, מכונית משטרה גנובה, זעזוע מוח, נישואים לא מתוכננים לזונה (הת'ר גרהאם), עקירת שן באופן עצמאי, הימורים לא חוקיים, קעקוע על הפרצוף, קוף, גילוח ראש ועוד. הפעם יש גם חטיפה שנראית אמיתית ומאלצת את החבורה לחזור לעיר האסורה ולעשות בה כבשלהם.
פיליפס כנראה מכיר מקרוב (או לפחות מכיר את הפוטנציאל הכלכלי מקרוב) של סרטי החניכה לילדים שעוד רגע יהיו הורים לילדים בעצמם. למוד מסיבות הוא כתב גם את התסריט ל"פרוג'קט X" בעל הגוון הצעיר יותר, וגם אחראי ל"אל תלחצי אני בדרך", בו רוברט דאוני ג'וניור אולי לא רווק, אבל הוא בהחלט במסלול משובש רגע לפני שאשתו יולדת.
מסורות מסיבות הרווקים ששוברות לנו בקבוק על הראש דרך המסך לא התחילה עם סרטי "בדרך לחתונה". דוגמה מוקדמת הרבה יותר (וסקסיסטית לא פחות) ניתן למצוא ב"כיצד לרצוח את אשתך" מ-1965. כאן ג'ק למון מגלם רווק מושבע שמתעורר אחרי מסיבת הרווקים ומגלה לחרדתו שהוא נשוי לחשפנית שיצאה מהעוגה (וירנה ליסי). בעוד הסרט לא מתרחש כולו לאורך מסיבת הרווקים, הוא מכיל ניצני שכרות ופורענות למכביר.
מתוך "כיצד לרצוח את אשתך"
"מסיבת רווקים" עם טום הנקס הצעיר מ-1984 מקפל בתוכו גם הוא כמה מוסכמות קלאסיות בכל הנוגע לחגיגה האחרונה. הנקס מגלם את ריק, הילד הטוב והעני (הוא מקבל קצת כסף מנהיגה באוטובוס של בית הספר הקתולי) יחסית להוריה העשירים של ארוסתו. למרות כישורי הטניס שלו, אבי הכלה מקשה עליו ולא מקבל אותו.
כדי לחגוג פעם אחת כמו שצריך, החברים שלו מארגנים לו מסיבת רווקים של עשירים - שכוללת מלון יקר, אלכוהול יקר וזונות, שמגיעות בטעות גם למסיבה של הכלה. כמה שוטים מאוחר יותר, וכמה אנשי עסקים יפניים נכנסים לתמונה, והבלגן חוגג.
אותו במאי (ניל ישראל) כתב תסריט שנים אחר כך ל"מסיבת רווקים 2" מ-2007, עם שחקנים אחרים לגמרי ועלילה דומה, ועוד יותר בוטה. בסרטים האלו לא חסר גם עירום גברי, אבל הוא בדרך כלל לא מוצג כמשהו מושך ואירוטי שניתן לקנות בכסף כשירות, אלא יותר כמו פקשושי שכחת לבישת מכנסיים ועוד כהנה וכהנה משובות נעורים.
הטריילר של "מסיבת רווקים 2"
גם לבנות מותר
ומה קורה בקולנוע כשגם הבנות רוצות לחגוג? לא חסרים סרטים על הכנות לקראת חתונה מנקודת המבט הנשית, והבולט שבהם מהשנים האחרונות הוא "מסיבת רווקות", הלהיט הבוטה מלפני שנתיים בבימויו של פול פיג שכתבה ומככבת בו קריסטן וויג.
הסרט הוא ורסיה נשית לסרטי ג'אד אפאטו וחבורתו שהפיק ("הדייט שתקע אותי", "אננס אקספרס","בתול בן 40" ולאחרונה גם "הכל יחסים"), שמתמחים בברומאנס ודיבור רגיש בין סיטואציה קומית אחת לשנייה.
יכול להיות שהסצנה הזו, בה מליסה מקארתי צריכה להקל על מעיה בכיור, כי השירותים רחוקים, מזעזעת יותר כי מדובר כאן בנשים - אלו שעד עכשיו צופה מהן לדבר על אבקת סוכר, ומקסימום ליהנות מחברתה של סקסולוגית או איזה חשפן במסיבה שלהן. עכשיו גם הן יכולות לעשות ככל העולה על רוחן, כמו גברים, ולהתאים למסורת ההוליוודית.
צעד אחד יותר מדי בדרך לחופה
מי שלקח את מוסכמת ההוללות המופרעת עוד שלב אחד קדימה הוא הבמאי פיטר ברג בקומדיה השחורה "Very Bad Things" מ- 1998. את התרחיש כאן אף אחד לא מאחל לעצמו במסיבת הרווקים שלו, והוא משלב אלמנטים של בריידזילה (כלה שהופכת לגודזילה מטורפת לקראת האירוע) ומסיבת רווקים קטסטרופלית.
גם הפעם נוסעים לווגאס, גם הפעם משהו משתבש, אלא שהפעם זה לא נגמר בכמה צחוקים עם מייק טייסון, אלא מתחיל בהריגה של זונה וממשיך ברצח ובבלגן שלם.
הטריילר של "Very Bad Things"
ג'ון פאברו הוא החתן הלא מאושר שאמור היה להתחתן עם קמרון דיאז לפני שגופות החלו לצוץ בכל מקום והחברים וכריסטיאן סלייטר ביניהם, מתחילים לאבד את זה.
בעוד שאר הסרטים בהחלט קובעים טון מסוים שהרבה רווקים ורווקות פועלים לפיו, כי "ככה עושים", הסרט הזה מתאר את התופעה בטון אפל, מלגלג ומשועשע. עובר קו מאוד דק בין שיכור חוגג לשיכור פתטי, והסרטים האלו מנצלים את הרגישות שהגיל מביא איתו לנושא עד תום.
רגע לפני שאנחנו עוברים ל"סרטים למבוגרים" שמצליחים לאחרונה מאוד בקולנוע, ויוצאים להודו כמו ב"מלון מריגולד האקזוטי" כדי לחגוג פעם אחרונה לפני הסוף, תנו לנו עוד פעם אחת ביקור בלאס וגאס. לשתות משהו, עד שלא נזכור בני כמה אנחנו. זה גם מה שקורה ב"סוף סוף וגאס" שייצא השנה בכיכובם של מייקל דגלאס, רוברט דה-נירו, מורגן פרימן וקווין קליין.
בקומדיה השובבה של ג'ון טרטלטאוב הרביעיה הולכים לחגוג רווקות ארוכה בעיר החטאים, רגע לפני שדגלאס נישא והוא בשנות השישים לחייו. רביעיית ההוללים המקשישים יוצאים לחגוג עם הצעירים ובעיקר הצעירות - רגע לפני שכבר לא יהיה אפשר. לא בגלל חתונה חס וחלילה, זה לא סוף החיים, אלא בגלל שעוד מעט הסוף מגיע - באמת. מסתבר שאף פעם לא מאוחר למסיבת רווקים.
