כוח לגמלאים: האולם לא שייך לצעירים
בהוליווד וגם באירופה הבינו בתקופה האחרונה שאפשר למשוך אזרחים ותיקים לבתי הקולנוע - כל עוד מספקים להם סחורה ראויה שתדבר אליהם, כמו "מלון מריגולד האקזוטי", "אהבה" ו"לילה אחרון בעיר". וגם אצלנו כבר נראים באופק ניצני המהפיכה
הימים הם ימי בחירות, הבחירות לכנסת ה-17. הפתעה גדולה נפלה אז, במארס 2006, כשמפלגת הגמלאים סחפה המונים וקיבלה לא פחות משבעה מנדטים. רפי איתן, משה שרוני, אלחנן גלזר וחבריהם התייצבו בתור אצל ראש הממשלה הנבחר אהוד אולמרט. בניגוד אליו, אותם הקהל לא הכיר. אז למה בחר בהם? כי הם גמלאים. חייכנים, מלבינים, מזדקנים. סבים חביבים. לא יתכן שהם נוכלים, או נקמנים, או שקרנים. כאילו שלתכונות הללו יש תאריך תפוגה.
- עוד ביקורות, כתבות וראיונות - בעמוד הפייסבוק שלנו
קשישים, הם לא יכולים להזיק. בתודעת הצעירים, תשוקות ותאוות העבר מתמוססות בגופם הקמל. בדיעבד התברר כמובן שגם פוליטיקאי גיל הזהב נהו אחר כסף, כוח ותככים - גילוי שהפתיע רבים, והביא למפלתם בבחירות הבאות. ובקולנוע העולמי, דווקא הגילוי המהמם הזה - שזקנים יכולים להתאהב, לכעוס, וגם לרמות - הפך לעולם תוכן שמזין סרטים רבים. יודעים מה, אפילו מצליחים.
באחרונה הגיע לבתי הקולנוע בישראל "אהבה", סרטו החדש של מיכאל האנקה האוסטרי, אחרי שעשה סיבוב מוצלח מסביב לעולם. הוא הוקרן בבכורה במאי האחרון בפסטיבל קאן וזכה בו, וגם ארצות הברית האירה לו פנים עם שלל פרסים ואף חמש מועמדויות לאוסקר (ביניהן לסרט ולבמאי הטובים ביותר) - הישג חסר תקדים לסרט דובר שפה זרה. הערכת המבקרים אף מפעפעת אל הצופים, שגודשים את בתי הקולנוע הספורים בהם מוקרן הסרט.
"אהבה" הוא אולי שם שיכול לכלול בתוכו כל גיל, אולם האנקה בחר להתמקד בתא זוגי מצומצם של שני קשישים בני 80 פלוס (בגילומם של ז'אן לואי טרינטיניאן ועמנואל ריבה). הם אוהבים, הם תומכים והם נקלעים למשבר קשה, כשהאשה לוקה בשבץ מוחי ומאבדת כל יכולת קוגניטיבית עד לסופה המר. הטרגדיה האינטימית הזאת מציפה מעל לפני העור המקומט את הרגשות החיוביים והשליליים, הפחדים, וגם תחושת הנאמנות חסרת הפשרות. מעין רומן רומנטי דמנטי.
בסרטו, האנקה נוגע בנושא שהוא הפחד הגדול ביותר שלנו - הזיקנה וההתמודדות עם הגוף שהכזיב, ועם גוויעתם של הקרובים אליך ביותר. התיאור הקר וחסר הרחמים בהידרדרות הבלתי נמנעת של בן האנוש עשויה לדכדך, ובכל מקרה נוגעת בכל צופה וצופה - יהיה גילו אשר יהיה. כמה כואב, כך טוב. אבל זקנים כאמור הם בני אנוש כמוני-כמוך, ולכן יוצרי הקולנוע גילו שאפשר לפרוש מנעד רחב של רגשות גם ביחסי אנשים מבוגרים. זה אפילו יכול להיות סקסי.
זאת לא הפעם הראשונה שיוצרים העזו להפנות זרקור לחלק המאוחר של חיי אדם, בואך המוות - וולטר מתאו וג'ק למון עשו זאת לא מעט כזוג המוזר בעשרים השנה האחרונות, דיוויד לינץ' הביא לנו את "סיפור פשוט", שרה פולי הקדימה את האנקה עם "הרחק ממנה", ויש עוד - אולם לרוב האולפנים העדיפו להסיט מבטם מהנושא הכאוב של הזיקנה, המחלות, והתמודדות עם המוות הקרב. נושאים מדכדכים, באופן טבעי. ובכל זאת, משהו השתנה בשנתיים האחרונות.
מי ששינה את התפיסה של הוליווד בנוגע לסרטים העוסקים בגיל הזהב והפוטנציאל שלהם כמכניסי כסף היה "מלון מריגולד האקזוטי". הדרמה הקומית של ג'ון מאדן נגועה בהומור בריטי מעודן, נופים אוריינטליים מהודו הרחוקה וסוללה של שחקנים בני 60-70 - קשה לחשוב על משהו רחוק כל כך מהפאסון הנערי, ההיפר-אקטיבי והמגניב של הוליווד העכשווית. למרות זאת, ובניגוד לכל הסיכויים, הפך "מלון מריגולד האקזוטי" ללהיט קופתי - תופעה מפתיעה שלא ניתן היה להתעלם ממנה.
בניגוד לציפיות, "מלון מריגולד האקזוטי", שהה בטבלת שוברי הקופות לאורך מספר שבועות. עם כל הכבוד לג'ודי דנץ', ביל ניי, טום ווילקינסון ושאר שחקני האיכות המקשישים שהתקבצו לצורך פרויקט זה, אין מדובר בכוכבי-על מבחינת הציבור האמריקני הרחב. מה שכן היה פה, הוא החנפה לציבור עצום שלרוב הוליווד נוטה להתעלם ממנו. ציבור שגדל על הסרטים הקלאסיים, ועל בתי הקולנוע של פעם, ולא מקבל יותר את מה שהוא מצפה לו.
תחשבו על זה: בני ה-60 וה-70 של היום נולדו לעידן חדש של פוסט-מלחמת העולם השנייה - עידן בו הקולנוע העלילתי המדבר הפך לדבר של מה בכך. תקופה בה בילוי בבית הקולנוע היה בילוי עיקרי לכל המשפחה, לזוגות מאוהבים וגם לבודדים מתבודדים. לסבא וסבתא שלנו יש כבר מסורת מבוססת של צפייה בסרטים. הם עשו את זה בנעוריהם, עשו זאת בבגרותם, ולמה שלא יעשו את זה עכשיו בערוב ימיהם? אולי זה רק מפני שהוליווד לא סיפקה להם תכנים ראויים שמתאימים להם.
ובכן, השנה זה השתנה. יותר ויותר מוקדשים לגיבורים זקנים במצבים אנושיים מגוונים - קומיים, טרגיים, רומנטיים. כל כך הרבה כאלה היו לנו לאחרונה: מריל סטריפ וטומי לי ג'ונס יצאו להציל את הזוגיות המאוחרת שלהם ב"תקווה בהופ ספרינגס"; בילי קריסטל ובט מידלר התמודדו כסבא וסבתא עם פערי הדורות במשימת שמרטפות מייגעת שנכפתה עליהם בקומדיה "מהפכה בבית".
מורגן פרימן, שנודע כנהג של ג'סיקה טנדי הקשישה ב"הנהג של מיס דייזי" זוכה האוסקר מ-1989, חזר השנה בעצמו כזקן נרגן שמגלה טעם מחודש לחייו בחסות אם חד הורית וילדיה בדרמה "קסם החיים" של רוב ריינר. מזכיר קצת את "גראן טורינו" של קלינט איסטווד, שבעצמו הבליח להופעה דרמטית נוספת ב"בחזרה למשחק", כסקאוט פוטבול מזדקן, במסע גילוי כישרונות - רגע לפני הפרישה.
הפנייה של המפיקים והיוצרים לשכבת הגיל הוותיקה הנרחבת לא מסתכמת רק בדרמות וקומדיות, אלא פורצת לכל עבר בשלל ז'אנרים: ממותחני אקשן, סרטי פשע ואפילו מדע בדיוני. כך למשל הדרמה העצמאית הקטנה "רובוט ופרנק", בה מפתח פרנק לנג'לה יחסי ידידות עמוקים עם רובוט חביב. וזוהי נקודה מעניינת, ומהותית ביותר למפיצי הסרטים. לפחות כרגע, האזרחים הוותיקים שביננו הם עדיין לא פעם מאותגרים טכנולוגית. כדי לצפות בסרט הם יוצאים לבית הקולנוע, לא מורידים אותו באמצעות שיתוף קבצים באינטרנט. מדובר ברווח נקי עבור חברות ההפקה.
וכך בקרוב מאוד צפויים בהוליווד להמטיר עלינו עוד ועוד סרטים שנוגעים לגיל הזהב וגם לצאצאיהם. בשבוע הבא יצא בישראל "לילה אחרון בעיר" של פישר סטיבנס - קומדיית פשע על עבריינים בגימלאות שחוזרים לעוד סיבוב בבנק. בסרט מככבים אלן ארקין (78), אל פצ'ינו (72), וכריסטופר ווקן (69), שרק לאחרונה הפעים כצ'לן מזדקן חולה פרקינסון ב"כלים שלובים".
הטריילר של "לילה אחרון בעיר"
מל הפושעים המזדקנים, ישנה חבורת אנשי הביטחון "רד" שחוזרת לפעילות. ברוס וויליס, ג'ון מלקוביץ', פרימן, והלן מירן הם מתנקשים לשעבר שמחדשים את נעוריהם במשימות מסוכנות. בקרוב קומדיית האקשן תשוב בסרט המשך, עם אנתוני הופקינס במקום פרימן. ואם תהיתם, אז בימים אלה מתארגנת הפקת סרט המשך ל"מלון מריגולד האקזוטי". בינתיים, כל חברי הקאסט עדיין בחיים, כך שב-FOX רוצים לסחוט את הלימון, לפני שייתייבש.
אל תצפו לאותו הלך רוח בריטי שנון ב-"Last Vegas" - הקומדיה המטורפת של ג'ון טרטלאב, שמתכוונת להיות הגרסה הבוגרת והמשופשפת של "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס". פרימן יצטרף לרוברט דה-נירו, מייקל דגלאס וקווין קליין על תקן ברדלי קופר, זאק גליפיניאקיס ואד הלמס. הם אמורים לארגן שם מסיבת רווקים, לשתות, להמר וגם להתחיל עם נשים. האם מרי סטינברגן בת השישים תתפשט? לא כדאי לבנות על זה.
יש גם שחקנים שלפתע פתאום זוכים לתהילה מחודשת בעקבות הגל האחרון. כך למשל מגי סמית' שבגיל 78 זוכה לעדנה בעקבות הופעותיה ב"מלון מריגולד האקזוטי", וגם בסדרה "אחוזת דאונטון". היא מככבת גם בדרמה "קוורטט", מעין "החברים של אלכס" לבני גיל הזהב - בכורת הבימוי של דסטין הופמן, שבעצמו זכור מ"הזדמנות אחרונה לאהבה", בו גילם אדם מבוגר שמתאהב בצעירה. במקרה זה מדובר באיחוד של הרכב מוזיקלי בבית אבות. המפגש בין סמית', טום קורטני (72), פולין קולינס (72), מייקל גמבון (72), בילי קונולי (70), מביא להתפרצות רגשות, שנשמרו בפנים שנים רבות.
הטריילר של "קוורטט"
ומה אצלנו? המגמה לא פוסחת גם על הקולנוע הישראלי. עמיר מנור הביא לנו את "חיותה וברל" המלווה יום בחייהם של זוג בני דור החלוצים (בגילומם של רבקה גור ויוסף כרמון) בתל אביב המנוכרת. אחרי שאנחנו נחשפים למצוקותיהם הכלכליות, והמשפחתיות, מתברר שזהו יומם האחרון.
ובינתיים גיא נתיב וארז תדמור יצאו ליוון לצורך צילומי הדרמה "הבן של אלוהים", המלווה מסע של אב זקן ונרגן (מכרם חורי) ביחד עם בנו (זוהר שטראוס) למחוזות ילדותו של האב. "מכתב מהעבר" של עופר זינגרמן מפגיש את יוסי גרבר וגדליה בסר לדרמה על זכרון השואה. סרטים קצת יותר אופטימיים צפויים לנו בקרוב בדמות הקומדיות "לצוד פילים" של רשף לוי ו"מיתה טובה" של
שרון מימון וטל גרניט. שניהם נותנים את קדמת הבמה לאזרחים הוותיקים של הארץ הזאת. קצת כמו המיוזיקל "מאמה מיה", שיצר תומר רוסו עם דיירי דיון מוגן בצפון, שמוצג פה אצלנו.
ב"לצוד פילים", שייצא בקיץ הקרוב, אלו הם ותיקי הבריגדה ושודדיה שחוזרים לפעילות בגיחות שובבות מבית האבות בו הם משתכנים. ששון גבאי, מוני מושונוב ומשה איבגי מככבים פה לצד הרכש הבריטי פטריק סטיוארט. ב"מיתה טובה" מוצגת בפנינו הנבחרת של זאב רווח, לבנה פינקלשטיין, עליזה רוזן, אילן דר, ורפי תבור המגלמים חברים בבית דיור מוגן בירושלים, שהרכיבו מכונה להמתת חסד - שהופכת לגאדג'ט הפופולרי בקהילה. ממש כוח לגמלאים.
