I LOVE THIS GAME / על גמר ה-NBA
"זו תהיה טרגדיה יוונית אם סן אנטוניו לא תזכה באליפות, אבל אנחנו לפחות זכינו לעוד משחק בסדרת הגמר הטובה ביותר ב-15 השנים האחרונות". שרון דוידוביץ' מסכם לילה שייכנס לפנתיאון, מוריד את הכובע (ואת מגן הזיעה) בפני לברון ג'יימס ומפציר בכם: אל תפספסו
לפנתיאון. לפני כל ניתוח מקצועי, לפני כל הערה צינית או סרקסטית, יש לומר זאת בצורה פשוטה וברורה: ה-100:103 של מיאמי היט על סן אנטוניו לפנות בוקר (ד') במשחק מספר 6, שם את החותמת הרשמית: מדובר באחת הסדרות הגדולות ביותר בתולדות ה-NBA.
מיאמי VS סן אנטוניו - תקציר הפרקים הקודמים:
- גיים 1: הספרס גונבים את הביתיות כבר בהתחלה
- גיים 2: לברון מוחץ את סן אנטוניו ומשווה ל-1:1
- גיים 3: דאנקן, גרין ושות' משיבים מלחמה, 1:2 לספרס
- גיים 4: המשולש להט - ההיט החזירו את יתרון הביתיות
- גיים 5: ג'ינובילי התפוצץ, סן אנטוניו במרחק נגיעה מאליפות
ליבי ליבי עם כל מי שלא התעורר הלילה לראות את מה שהיה ככל הנראה משחק הגמר המלהיב בעשור האחרון, עם אינספור רגעים היסטוריים. זוכרים את שון אליוט קולע מהפינה הימנית בגמר 99 של הספרס מול הניקס? אז קבלו את ריי אלן צולף שלשת שוויון 5 שניות לסיום. זוכרים את האקיםאולאג'ואן חוסם את ג'ון סטארקס במשחק מספר 6 בגמר 94? אז כריס בוש על פארקר, ואז על דני גרין בהארכה. וזה רק על קצה המזלג.
חבר ותיק שפגשתי אתמול אמר לי שהוא מתכוון לקום הלילה לראות משחק NBA בשידור ישיר, לראשונה מאז הגמר האחרון של מייקל ג'ורדן נגד יוטה ב-1998. אז הבוקר אני אומר לחבר הזה - עשית בשכל. קיבלת בלייב את הסדרה הטובה ביותר אז הגמר ההוא, ב-98.
פופ והטעויות
העונה הסדירה היא ארוכה ומייגעת. אבל לפעמים, שחקנים מסוימים מגיעים בקיץ רק בשביל משחק אחד, לעיתים רגע אחד. הפעם, לשחקן הזה קוראים ריי אלן והוא הצדיק את המעבר שלו וכל הרעש מסביב עם קליעת קלאץ' שתיכנס לדפי ההיסטוריה.
אבל עם כל הכבוד לאלן, אי אפשר שלא לתהות על ההחלטות של גרג פופוביץ' בסיום. האיש שהוכתר במהלך הסדרה הזו כאחד המאמנים
ביתרון 5, חצי דקה לסיום, הוא הוציא את טים דאנקן, במה שעלה לספרס בריבאונד התקפה שבסופו של דבר הגיע לידיו של לברון ג'יימס שדפק שלשה. בהארכה, הוא הוריד לספסל את טוני פארקר לפרקים ארוכים, כולל בחילוף הגנה-התקפה אחרון במשחק. האיש שבמו ידיו החזיר את סן אנטוניו למשחק בסוף הרבע ה-4, ראה איך הכדור המכריע, 11 שניות לסיום, היה בידיים של מאנו ג'ינובילי. אולי הייתה שם עבירה ואולי לא, אבל השורה התחתונה היא שאיש הקלאץ' מספר 1 של סן אנטוניו לא היה על הפרקט.
והטעות הגדולה ביותר - הדקות הרבות מדי שהארגנטינאי בכלל היה על המגרש. אחרי התצוגה האדירה במשחק מספר 5, מאנו שוב פתח. אבל הפעם הוא היה חושך 9 נק' בלבד, מינוס 21 במדד ה+/- כשהוא על המגרש והכי גרוע – 8 איבודים. ג'ינובילי לא צריך היה לשחק 35 דקות ובטח שלא להיות האיש שמקבל את ההחלטות בסיום המשחק.
זה עדיין לא אומר שגרג פופוביץ' הוא לא מועמד ראוי ביותר לתואר המאמן הגדול בכל הזמנים. בואו נדבר ביום שישי בבוקר.
על אפכם ועל חמתכם - לברון ג'יימס
וכעת - החלק האהוב עליכם - לברון ג'יימס. האיש שמוכיח לנו פעם אחר פעם שאנחנו, קהל הצופים, עם של חצופים. מתלוננים סדרתיים וחסרי תכלית שיושבים על הספה בבית ורואים רק את הרע ואת השלילי. מצפים לניסים אלוהיים על המגרש, בזמן שאלוהים עצמו כבר מזמן פרש.
הכל נכון. לברון היה חלש בשלושת הרבעים הראשונים (12 נק' בלבד), החטיא כמה זריקות מכריעות בסיום, איבד אפילו כמה כדורים קריטיים (6 איבודים במשחק) ובמספר התקפות חשובות מסר לאחרים במקום "לקחת את הכישרון שלו" לסל.
אבל לברון ג'יימס הוכיח הלילה שוב למה הוא מלך. כוכב מיאמי רשם טריפל דאבל רביעי בסדרת גמר (32 נק', 11 אס' ו-10 ריב') וכיום הוא רק שני
הוא נכנס לרשימה אחת עם שועי NBA כמו מג'יק, ג'יימס וורת'י, ווסאנסלד וביל ראסל, שרשמו טריפל דאבל במשחק של "להיות או לחדול" בגמר. הוא עדיין מחזיק בממוצע של 31.5 נק' למשחק של "להיות או לחדול" במשחק גמר - ממוצע הנקודות הגבוה בהיסטוריה.
ויותר מזה, לברון ניסה. 10 דקות לסיום הרבע הרביעי נפל לו מגן הזיעה מהראש. אותו מגן זיעה שנמצא שם רק בשביל להסתיר התקרחות. דווקא אז, קיבלנו את ג'יימס האמיתי, זה שסוף סוף מתבגר. הוא לפתע נראה כמו חיה, לוקח כל כדור בכוח, מפסיק עם המשחקים. אחראי בלעדי על החזרה של מיאמי מפיגור 12 ליתרון. מהיום יש את לברון עם מגן זיעה, ובלי מגן זיעה.
ליבי ליבי עם יצרניות מגני הזיעה בעולם - אחרי המשחק הלילה, המכירות צפויות לרדת בעשרותת אחוזים. או כמו שאמרו פעם חכמינו: אף פעם אל תזלזלו בלבו של אלוף.
Game 7
טים דאנקן היה ענק במחצית הראשונה עם 25 נק' (שיא קריירה עבורו בגמר), אבל נעלם בחצי השני לגמרי. בוריס דיאו היה האקס פקטור
המשמעותי במשחק, בהגנה ובהתקפה, אבל דני גרין וגארי ניל נעלמו. בשורה התחתנה - זאת תהיה טרגדיה יוונית אם סן אנטוניו לא תזכה בתואר.
מצד שני, אנחנו צריכים להודות לה. אין יותר ראוי מצמד המילים הכי נפלא בספורט האמריקני - GAME 7 - עבור הסדרה הזו. תודה לך ריי אלן, תודה לך לברון, תודה לך פופ, תודה לך פארקר. תודה לך דייויד סטרן.
לפנייה לכתב/ת 
