שתף קטע נבחר

מעורבות

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עיצוב: shuuterstock, אלברטו דיאז קורדה

    "כשרוצים לעשות שינוי, אין להתמהמה יותר מידי"

    "אם תהיה מסה קריטית של פרטים, שייצרו השפעה כה גדולה עד שתחלחל למסגרת ולתשתית, יש סיכוי שנעצב סביבת השפעה שתביא לשינוי גדול יותר". רונן חלבי - עובד סוציאלי בתחום אלימות במשפחה ומנהל בארגון "אקרופוליס החדשה", בראיון במדור "איך עושה שינוי?"

    רונן חלבי, עובד סוציאלי בתחום אלימות במשפחה שהיה בעבר פעיל בעמותות לשינוי חברתי, מנהל כיום את סניף תל אביב בארגון "אקרופוליס החדשה" – ארגון בינלאומי שעוסק במחקר של תרבויות עתיקות ממזרח וממערב "במטרה לאפשר לאדם לחיות באופן מודע ומלא יותר ולהשפיע על סביבתו".

     

    מה להבנתך נדרש כדי לחולל שינוי מהותי ועמוק בנפש האדם ובנפש החברה שלנו – האם זו עבודה בתחום החברתי-הפוליטי, או עבודה רוחנית-פילוסופית?

     

    יש דרכים שונות לעשות שינוי, וחשוב שנראה את המארג של הדרכים הללו. אני עצמי הייתי בעבודה קהילתית-ארגונית, עם ארגונים שפועלים לשינוי חברתי ועם השיח הפוליטי, והיום אני נמצא יותר בתחום של שינוי הפרט, אבל התפיסה הפילוסופית שלי היא גם וגם. היא מתחילה מעבודה יחידנית אבל עוברת בהדרגה לשינוי שהוא גדול מהיחיד.

     

    צפו בראיון של עמיר פריימן עם רונן חלבי:

     

    אני חושב שעבודה רוחנית מסוג מסוים, שאתה קורא לה רוחנית-פילוסופית, אפשרית לאדם ששמע את הקריאה בתוכו, גם לנוכח הסביבה שהוא נמצא בתוכה. אני רוצה להיאחז לרגע באפלטון ובמשל המערה שלו. המערה שהוא מתאר היא המצב שאנו חיים בו: אנו קולטים רק חלק מהמציאות, מזדהים עם היסודות החומריים שלה, שבויים בפרדיגמות שונות. ואילו מחוץ למערה יש הרבה יותר משאנו קולטים בחושינו.

     

    אפלטון אמר שמדי פעם מישהו נעשה מודע לכך, מישהו מתעורר, ומתחיל תהליך של שחרור ויציאה מהמערה. בני האדם המתעוררים תמיד יהיו שונים מההמון, כי זה אינו תהליך של התעוררות המונית אלא של פרטים בתוך ההמון. והם תמיד נתקלים בהתנגדות. התנגדות בתוכם, בצורת ספקות, והתנגדות מבחוץ, כיוון שהם שונים.

     

    אותם פרטים שמצליחים לצאת ולגלות משהו מהמרחב שנמצא מחוץ למערה, בדרך-כלל - כמעט תמיד - רוצים לחזור למערה ולתת לאחרים מאותו דבר שגילו, כלומר לשתף אותו. הם חוזרים, ואז מתחילים השלב שאפשר לקרוא לו "פוליטי", בו הם מנסים להשפיע על החברה. המודל הזה אומר, שאם תהיה מסה קריטית של פרטים, שייצרו השפעה כה גדולה עד שתחלחל למסגרת ולתשתית, יש סיכוי שנעצב סביבת השפעה שתביא לשינוי גדול יותר.

     

    אבל איך סביבת ההשפעה משתנה?

    היא משתנה באמת, ולאורך זמן, רק כתוצאה משינוי עמוק ביחידים. לא ממפלגה זו או אחרת, שמביאה תיקון כזה או אחר, ומעבירה תקציב משמאל לימין. השאלה היא עומק הניתוח. ניקח לדוגמה את המשבר הכלכלי. האם הבעיה היא כלכלית? האם ניתן לפתור אותה על-ידי שיטה כלכלית זו או אחרת? לדעתי למשבר הכלכלי יש שורשים אקולוגיים-מוסריים-רוחניים, שקשורים בתפיסת המציאות שלנו. אבל ניתוח כזה יותר קשה לעשות, הוא דורש הרבה יותר זמן עבודה, וגם נדרשים אנשים שייקחו אחריות ויעשו אותו.

     

    איך אתה מאפיין שינוי?

    על מה אנחנו מדברים, כשאנחנו מדברים על שינוי? יש שינוי שאני קורא לו "צורני" - ארגון מחדש של מרכיבים על אותו מישור, "על פני האדמה" ברמה הסמלית. ויש שינוי שמחבר אותנו לציר האנכי, שבאופן סמלי נקרא "ציר הרוח". השינוי ה"אופקי" הוא שינוי של צורה, כמו שמים יכולים להפוך למוצק או לאדים. השינוי ה"אנכי", לעומת זאת, הוא שינוי של מהות. אנו רואים שינוי כזה כאשר אדם עובר מהזדהות עם החומר להזדהות עם הרוח.

     

    החומר הוא הצורה, האמצעי, כלי הביטוי, שדרכו ובאמצעותו אמורה להתבטא הרוח, שהיא המהות, האידאלים, הערכים, ההכרה. כך ששינוי "אופקי" הוא שינוי שמתרחש בתוך מעגלי הזהות החומריים שלנו, שינוי שיכולים להיות לו הקשרים פיזיים או נפשיים. אלו יכולים להיות שינויים בהתנהגות או אפילו ברמת הדפוסים הפסיכולוגיים שלנו, אבל מה שמייחד אותם הוא שהם אינם פורצים את עמדת ההזדהות שלנו עם המבנה של האישיות שלנו, עם "העולם הנראה" החומרי.

     

    תנועה לעבר הרוח

    לעומת זאת שינוי "אנכי" הוא שינוי שעיקרו גילוי של הרוח ותנועה לעבר הרוח. מה זאת אומרת תנועה לעבר הרוח? זאת אומרת גדילת היכולת של האדם לזהות בתוכו קול ערכי, שהוא תמיד רחב ואוניברסלי יותר מקולות אישיותו, ובעיקר גדילת היכולת והרצון שלו לחיות מתוך נאמנות לקול זה.

     

    באופן כללי, שינוי דורש מאמץ ועבודה, אבל ברור ששינוי "אנכי" דורש יותר מכך. הוא דורש לא רק להחליף הרגל אחד בהרגל אחר, אלא להחליף זהות, לשנות את המרכז, ובמובן מסוים להפסיק לפעול בכלל מתוך הרגלים. כמובן שמדובר כאן בשינוי שמתרחש בתהליכים עצומים של חיים וזמן.

     

    אני חושב שככל שהמוקד של שינוי הוא יותר אנכי, כלומר נובע מכך שהאדם מזהה, בעצמו ובעולם, משהו שנמצא מעבר לחומר, מעבר לתפיסה החומרית, כך אנחנו מגיעים לשינוי גדול יותר.

     

    האם שינוי "אנכי", על הציר שאתה קורא לו "ציר הרוח", הופך בסופו של דבר גם לשינוי "על פני האדמה"?

    שינוי "אנכי" יכול להתרחש רק ברמת הפרט, אבל לב ליבו הוא הרחבה משמעותית ואפילו פריצה של גבולות הפרט. כלומר, כל שינוי רוחני תקף מחייב את נפילת אשליית הנפרדות. כאשר אשליה זאת נופלת, התהליך האינדיבידואלי גולש אל הציבוריות, הוא חדל להיות תהליך בין האדם לעצמו.

     

    שינוי זה, למרות שאנו מכנים אותו "אנכי", חייב להתבטא בעולם "האופקי" על פני האדמה. מפני שהאדם ממשיך לחיות על האדמה. הוא חי עם אישיותו בעולם כפי שהוא, אבל מתפקד בו אחרת. כיצד? כיוון שהוא מקרין בכל מעשיו ונוכחותו את הערכים הגבוהים שפגש בעצמו, ערכים שמחברים אותו אל הכלל.

     

    אדם כזה לא יפעל למען ביתו. הוא יחפש בכל אשר יהיה לתת ולהשפיע על סביבתו, כדי שתהיה טובה יותר, יפה יותר, צודקת יותר. הוא ישאף לתת לאנשים מה שפגש וגילה בעצמו.

     

    כך ככל שיהיו אנשים שיעזו להצטרף לשינוי ה"אנכי", כך תתחולל תמורת עומק אמיתית גם בחיי החברה. אמנם מדובר בתהליך שדורש זמן רב יותר מתהליך השינוי "האופקי", אבל משום שמדובר בתהליך של שינוי זהות, השפעתו ותוקפו הם לאין שיעור גבוהים יותר.

     

    אל ייאוש ואל ספק

    האם השינוי הזה אינו רק טיפה בים?

    האמירה על ערך השינוי והשוואתו לטיפה בים יש בה מן התפיסה החומרית, שנותנת חשיבות יתרה לנראה ולכמותי, על חשבון הבלתי נראה והאיכותי.

     

    כל התפיסות הרוחניות בתרבויות העולם ראו כשורשים של האדם והעולם את הרוח ולא את החומר. בקשר לכך ידוע מאוד הסימבול הקבלי של עץ החיים ששורשיו בשמיים. כך מה שנראה עם החושים והתפיסה של החומר כשינוי קטן של אדם אחד, יכול להיות במקרים רבים כשינוי הרבה יותר משמעותי אם מביטים על השורשים של הדברים ומנתחים את העולם לא בראייה חומרנית.

     

    המיתוס של מעטים מול רבים הוא מיתוס שמופיע בתרבויות שונות ומציג חזור והצג בצורות שונות את יכולת המעטים לגבור על הרבים ואת יכולת הרוח לגבור על החומר. לכן אל ייאוש ואל ספק.

     

    אז איך עושים שינוי?

    פשוט עושים. יש צורך לדעת מה רוצים לשנות ויש צורך במוטיבציה. ככל שידיעת הדבר שרוצים לשנות ברורה יותר, פחות סובייקטיבית, והמוטיבציה קשורה בצורך רחב וגבוה יותר, הסיכוי שיתחולל שינוי גדול יותר. בכל מקרה, כאשר רוצים לעשות שינוי, אין להתמהמה יותר מידי. צריך לעשות. פעמים רבות נתחיל לעשות והשינוי לא יצלח.

     

    נדמה יהיה כי נפלנו, נכשלנו, אבל למעשה לא. נפילה וכישלון יהיו יותר קשורים למצב שאנו

    עומדים בפני שינוי נדרש ולא מוצאים בתוכנו את העוז לעשות זאת. וגם אז נדרשת סבלנות וחמלה. בכל מקרה, לאחר רגעים רבים של פחד וחשש לעשות את הצעד, נצבור עוז וסבל וננסה לעשות את הצעד ולאחר ניסיונות רבים לעשותו בפועל ללא הצלחה, יגיע רגע בו השינוי יתרחש. אז נהיה פנויים לשינוי הבא, לצעד הבא.

     

    • "איך עושה שינוי?" – האם יכול האדם להשתנות במהותו? האם יכולים היחסים בין בני אדם להשתנות באופן יסודי ועמוק? האם יכולה החברה להשתנות באמת? ואם כן, אז איך? ואיך אוכל אני "להיות השינוי שאני רוצה לראות בעולם"? ראיונות, מאמרים ורבי-שיח שנוגעים בשאלות היסוד של כל תנועת שינוי.
    • עמיר פריימן , עורך המדור, הוא יזם התפתחות תודעתית-תרבותית, כותב ועורך ספרים, יו"ר מועצת התנועה להעצמת הרוח בחינוך . הצעות לקישור עם אנשים או קבוצות שהייתם רוצים לפגוש במדור שלחו ל- amirfreimann@gmail.com .
    • לראיונות נוספים במדור לחצו כאן .

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים