תעלומת השפה: איך ילדים מצליחים ללמוד לדבר

פלא הדיבור: כל ילד בעולם - ללא קשר לסביבה הספציפית בה הוא גדל - משלים ללא קושי, באופן לא-מודע, ותוך פרק זמן קצר יחסית את רכישת שפת אמו, וזאת על אף מורכבותה העצומה של השפה האנושית. כיצד מתרחש 'פלא' זה?

את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד

הבלשן היהודי-אמריקני נועם חומסקי (אשר עולה לכותרות לעתים בשל עמדותיו הפוליטיות כלפי ישראל ) טוען שקיימת מערכת לשונית ייחודית לאדם, המורכבת מחוקים תחביריים המוכנים לפעולה כבר בעת שהתינוק נולד.

עוד כתבות בערוץ הורים

אין ספק שצריך לשמוע שפה מסוימת על מנת לרכוש אותה (אם תינוק יפני יאומץ על ידי משפחה ישראלית, ואילו תינוק ישראלי יאומץ ביפן, הרי שהתינוק שנולד ביפן הוא זה שילמד עברית, ואילו חברו שנולד בישראל, ילמד יפנית).

חומסקי טוען שהילד נולד עם ידע לשוני המגדיר עבורו מראש מספר מצומצם יחסית של אופנים שעל פיהם יכולה להתקיים שפה אנושית, כך שמשימתו מתמצה בהתאמת מאפייני השפה הספציפית אותה הוא שומע לאחד מהאופנים הללו, ולא בלמידתה מ'אפס'.

הטענה שלפיה יש ברשות התינוק ידע תחבירי מופשט, מעוררת עניין ומחלוקות רבות. רוב ההצעות האלטרנטיביות לגבי הדרך בה ילדים רוכשים שפה מבוססות על מתן משקל גדול יותר לקלט הלשוני אותו מקבל התינוק מסביבתו, ותפיסתו כמרכיב המרכזי המאפשר את רכישת השפה.

אחת ההשערות האלה מתייחסת ל'דיבור המופנה לתינוקות' (Infant-Directed Speech - IDS) - האופן ה'חמוד' בו נוהגים מבוגרים לפנות אל תינוקות -- כגרסה פשוטה של השפה המאפשרת לתינוק לבודד מרכיבים לשוניים שונים.

מאפיינים מיוחדים ורמזים

על פניה נראית השערה זו כבעלת פוטנציאל גדול. דיבור המופנה לתינוקות על-ידי מבוגרים אכן כולל מאפיינים ייחודיים העשויים לשמש כרמזים חשובים עבור התינוק. למשל: שימוש בצלילים גבוהים ומובחנים; קצב דיבור איטי; משפטים קצרים ללא מילות יחס וקישור ("איפה כדור?"); חזרה מרובה על מילים ("וואו, חתול! תראה, חתול!"); וריבוי שאלות והפניות לחפצים ואנשים הנמצאים בטווח ראייתו של התינוק.

ואולם, נראה כי קיימים מספר כשלים לוגיים בהשערת ה-IDS. ראשית, אם רכישת השפה אכן מבוססת על 'שפת תינוקות', כיצד (ומתי) מתבצעת ה'קפיצה' הנדרשת מצד הילד על מנת להתמודד עם משפטים מורכבים הנהגים בשטף?

ושנית, גם אם IDS תופס את תשומת ליבם של תינוקות יותר מדיבור רגיל, אין הדבר מצביע בהכרח על כך שהם משתמשים בצורת דיבור זו על מנת לרכוש את השפה (משמע, אין בהכרח קשר סיבתי בין השניים). למעשה, כאשר תינוקות מתחילים להפיק מילים בסביבות גיל שנה, הם אינם משתמשים ב-IDS.

קוד הדיבור אינו אוניברסלי

בנוסף, מחקרים אמפיריים מצאו שקוד דיבור זה אינו אוניברסלי (ואפילו אינו מאפיין באופן גורף את התרבות המערבית כולה - לא בכל הבתים ולא בכל המקרים אכן נעשה שימוש ב-IDS).

כך למשל, מחקריו של Clifton Pye באזורים שבטיים בגואטמלה, הראו כי בחברה כפרית זו מבלים אמנם תינוקות שעות רבות במנשא על גב אימותיהם או בסביבתן הקרובה, אולם שיח בין התינוק לאמו אינו מאורע שכיח.

נראה כי ה'לוקסוס' של השקעת זמן ומאמץ בתקשורת בין האם לילד אינו חלק מתרבות קשת-יום זו. כאשר מתקיימת תקשורת, האימהות נוהגות לדבר אל התינוקות דווקא בלחש, בקצב דיבור רגיל, וללא שימוש בצלילים גבוהים. עם זאת, Pye דיווח על 100% הצלחה ברכישת השפה בקרב ילדי השבטים, כפי שמתרחש בכל חברה אנושית.

פרופ' בארי היולט (Hewlett) מאוניברסיטת Washington State, אשר השתתף בכנס על "הוראה אצל נמלים, תינוקות וציידים-לקטים" שהתקיים לאחרונה במרכז ללימודים אקדמיים, מדווח שגם מהיכרותו רבת השנים עם הקבוצה האתנית AKA הנודדת ברחבי אפריקה, אין כל זכר ל-IDS באינטראקציות שבין הורים לילדיהם.

לסיכום, מסתבר שאם יש ל-IDS תפקיד כלשהו במהלך שנות חייו הראשונות של הילד, הרי שחשיבותו מתמצה בהקלת התקשורת בין מבוגרים לתינוקות - בתרבויות מסוימות - ובעיקר בבניית הקשר הרגשי שבין ההורה לילד. זהו תפקיד שאין להקל בו ראש, אך מבחינת תעלומת רכישת השפה, יהיה עלינו לחפש הסברים משכנעים יותר.

הכותב הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה