הצבא מכה שנית: בפעם הקודמת זה היה נאצר
כוחו של הנשיא מוחמד מורסי לא עמד לו אל מול הצבא המצרי שמחזיק בכוח רב ונישא על גבי אהדה ציבורית גדולה. תפיסת השלטון בידי הצבא מחזירה את המדינה הערבית 60 שנה לאחור, אז הפילה חבורה של קצינים את המלך פארוק הראשון. כך זה קרה
זקני מצרים בוודאי נזכרו בזמנים אחרים כששר ההגנה הודיע אמש על הדחת הנשיא. תפיסת השלטון הדרמטית בידי הצבא והדחתו של הנשיא האיסלאמיסטי מוחמד מורסי מחזירות את המדינה 60 שנה אחורה במנהרת הזמן. אז, ביולי 1952, תפסה חבורה של קצינים, ובראשם מוחמד נגיב, את השלטון במצרים, הדיחה את המלך פארוק הראשון וכוננה בה רפובליקה לא דמוקרטית.
הפיכה שנייה במצרים - כל הדיווחים:
שליח ynet עם החוגגים בקהיר: "הסיוט נגמר!"
כל מתנגדי הנשיא. הכירו את השלטון המצרי החדש
אובמה מודאג מהמצב במצרים, סיוע החוץ בסכנה?
מהפכת חצי העם
/ פרשנות
ההנגאובר של מצרים
/ רון בן ישי
הטלטלה שעברה באותם ימים על המדינה הערבית זכתה לכינוי "מהפכת הקצינים החופשיים", על שם תנועת "הקצינים החופשיים" שהקים קצין הצבא הצעיר והנשיא לעתיד גמאל עבד אל-נאצר. ראשי המהפכה הציבו לעצמם כמה מטרות: לסלק את ההשפעה הבריטית החזקה על השלטון המלוכני במצרים, להחזיר למדינה את כבודה האבוד בעקבות המפלה שספגה במלחמת העצמאות של ישראל ולבער את השחיתות והבזבזנות שרווחו בממלכתו של המלך פארוק הראשון בעוד הנתינים המצרים כרעו תחת המצב הכלכלי הקשה.
לאחר תפיסת השלטון בידי הצבא הוקמה במצרים "מועצת הפיקוד המהפכנית" שעמה נמנו בין היתר נגיב, נאצר ואנואר סאדאת. נגיב כיהן בתפקיד הנשיא וראש הממשלה והמשטר הצבאי נקט כמה צעדים לביסוס שלטונו: הוא ביטל בספטמבר 1952 את החוקה מ-1932, אסר בינואר 1953 על קיום מפלגות פוליטיות למשך שלוש שנים והוציא בשנת 1954 את תנועת "האחים המוסלמים" אל מחוץ לחוק ועצר יותר מ-4,000 מחבריה. לצעד האחרון הייתה חשיבות רבה מבחינת הצבא משום שהתנועה האיסלאמיסטית זכתה לפופולריות רבה בקרב העם המצרי.
עידן המהפכה: בלי חופש ביטוי, בלי "אחים המוסלמים"
שלטונו של נגיב לא החזיק מעמד יותר מדי זמן והוא איבד אותו לנאצר לאחר מאבק כוחות שניהלו ביניהם השניים. נאצר כיהן בתפקיד נשיא מצרים מנובמבר 1954 ועד מותו ב-28 בספטמבר 1970. בשנת 1962 הוא השיב ל"אחים המוסלמים" את מעמדם כתנועה חוקית, אך במהלך השנים הורה לעצור כמה מחבריהם ואף הורה להוציא להורג כמה ממנהיגי התנועה האיסלאמיסטית.
"מהפכת הקצינים החופשיים" נועדה, כאמור, בראש ובראשונה לסלק את ההשפעה הבריטית ממצרים ולשים סוף למשטר המלוכה, אך מה שכנראה יזכרו לה יותר הוא העובדה שהליברליזם במדינה ספג מכה קשה בגלל הגבלת חופש הביטוי, הנהגת פולחן אישיות והשתלטות של הממשלה על כלי התקשורת.
לזכות המהפכה יש לזקוף את זה שראשיה חוקקו ב-1956 חוק בחירות חדש שהעניק זכות בחירה לנשים, לראשונה בתולדות המדינה הערבית. עם זאת, מעמדן של הנשים היה עדיין רחוק מרחק רב מלהשתוות לזה של הגברים.
ה"נאצריזם": תיעוש ומודרניזציה
מבחינה חברתית-כלכלית, נאצר הנהיג במצרים משטר סוציאליסטי ויזם רפורמה אגררית והלאמה נרחבת של קרקעות, נכסים ומפעלים. צעד זה פגע קשות בבעלי הקרקעות העשירים והביא לשיפור מצבם של החקלאים והאיכרים. באמצעות פיתוח כלכלי מואץ ברוח הסוציאליזם הערבי, שנודע גם בשם "נאצריזם", הצעיד נאצר את המשק המצרי בנתיב התיעוש והמודרניזציה. אחד הפרויקטים הגדולים שבוצעו בתקופתו והקנו לו אהדה רבה היה בנייתו של סכר אסואן.
ומה באשר למדיניות חוץ? ובכן, בתקופתו של נאצר צברה מצרים עמדת כוח והשפעה רבה במזרח התיכון ובאפריקה. מאמצע שנות ה-50 היה נאצר למדינאי בעל שיעור קומה עולמי ולמנהיג נערץ לא רק בעולם הערבי אלא גם בגוש המדינות הבלתי מזדהות שלא עמדו לצד צד מסוים במהלך המלחמה הקרה.
גם הנשיאים האחרים שכיהנו במצרים אחרי נאצר, סאדאת וחוסני מובארק, היו קציני צבא לשעבר שהוגדרו כנשיאים אזרחיים, אך פעלו בשיתוף פעולה עם הצבא המצרי. סאדאת, שעלה לשלטון בספטמבר 1970, נרצח ב-6 באוקטובר 1981 בזמן שצפה במצעד השנתי לניצחון ב"מלחמת אוקטובר", הלוא היא מלחמת יום הכיפורים. מובארק ירש את מקומו של סאדאת וכיהן מאוקטובר 1981 ועד להדחתו במהפכה עממית בפברואר 2011.
לפנייה לכתב/ת 
