מורסי והטעויות. ההחלטות שהפילו את הנשיא
מהעימות החזיתי עם הצבא ועד לחוקה שדחף למצרים בגרון. הנשיא המצרי המודח הסתבך עם כולם, וכל אותו זמן התורים לדלק התארכו. "קשה לדעת מי היה מוגבל יותר בראייתו - האחים ביהירותם או האופוזיציה שמוכנה להטביע את המדינה"
ייתכן שהצבא רק חיכה להזדמנות לתפוס את השלטון, וניצל את יום השנה לכהונת מורסי ואת ההפגנות ההמוניות לשם כך, אבל התבוננות בשנתו הראשונה והיחידה של נשיא מצרים הנבחר והמודח חושפת לא מעט טעויות והסתבכויות. מורסי עצמו הודה ב"טעויות רבות" בשבוע שעבר, עם התגברות המחאה. אבל זה היה כבר מאוחר מדי.
מורסי, איש האחים המוסלמים, נבחר ביתרון קל מאוד, אך החל את שלטונו במעין תחושת "מגיע לי" של תנועה שעד לא מכבר הייתה מדוכאת ולא חוקית. כך מצא את עצמו בעימות עם הצבא ועם אופוזיציה צעקנית אך חסרת כיוון. הוא לא סיפק פתרונות מספקים לחוסר הביטחון הגובר ברחובות וירש משבר כלכלי שייאש רבים מ-84 מיליון האזרחים שתחת הנהגתו.
כפי שהגדיר זאת הארגון הבינלאומי International Crisis Group: "קשה לדעת מי היה מוגבל יותר בראייתו - האחים המוסלמים ביהירותם, שטעו לחשוב שהישגיהם בבחירות הם צ'ק פוליטי פתוח, או האופוזיציה נטולת המעצורים שנראתה מוכנה להטביע את המדינה כדי להפיל את האיסלאמיסטים".
וכששניים רבים - הצבא מנצח.
הסתבכות עם הצבא
שישה שבעות לתוך כהונתו, הפתיע מורסי בעימות חזיתי עם הצבא, הגוף שהוציא מתוכו את מנהיגיה של מצרים ב-60 השנים האחרונות, ועשה את הצעד המכריע בהדחת הנשיא הקודם חוסני מובארק. מורסי הוציא לגמלאות את מפקד הצבא, פילדמרשל חוסיין טנטאווי. הוא גם ביטל את התיקונים החוקתיים שהעניקו לגנרלים סמכויות נרחבות. הצבא קיבל זאת בשתיקה.
נקודת חיכוך נוספת עם הצבא הייתה סביב סוריה. מורסי הביע תמיכה בהתערבות זרה נגד בשאר אסד והשתתף בעצרת שבה קראו אנשי דת ל"מלחמת קודש" בסוריה. הצבא לא התלהב מהרעיון של דור של ג'יהאדיסטים מצרים צעירים שיילחמו בסוריה ויחזרו למדינתם עם רעיונותיהם הדתיים הקיצוניים.
חוקה במורד הגרון
טעות נוספת של מורסי הייתה הסתבכות במאבק על החוקה החדשה של מצרים, מול האופוזיציה המהפכנית, השמאלנית והליברלית ברובה. במסגרת המאבק הפוליטי הוציא מורסי ב-22 בנובמבר צו נשיאותי שהקנה לו סמכויות זמניות כמעט בלתי מוגבלות, צעד שמתנגדיו ראו כחזרה לדיקטטורה. הוא השתמש בסמכויות אלה כדי לפטר את התובע הכללי מעידן מובארק ונכנס לעימות גם עם המערכת המשפטית. חרף הפגנות אלימות ברחובות והתפטרות חבריה הליברלים, המשיכה הוועדה האחראית על כך לנסח את החוקה.
מורסי ויתר אז על סמכויותיו אך לא דחה את משאל העם על החוקה החדשה, שנערך בדצמבר. החוקה אמנם אושרה אז ברוב גדול, אך רק כ-30 אחוזים השתתפו במשאל. מורסי התלונן לעתים קרובות על סירובם של מתנגדיו לעבוד עמו, אך הוא עצמו נכשל בבניית קונצנזוס סביב החוקה.
רמי חורי, פרשן לבנוני, ניסח זאת כך: "מורסי נשבע לנשיאות באופן סמלי בפני המפגינים בתחריר ואז התעלם מהערכים שהביע שם. זה היה רגע מכריע. הוא דחף את החוקה הלא מושלמת לאנשים בגרון ואחר כך נאלץ לעשות ויתורים".
זיגזג במדיניות החוץ
בנובמבר, מורסי סייע באופן דיפלומטי להביא לקצו של מבצע "עמוד ענן" בעזה.
הדבר זכה לשבחים בוושינגטון והרגיע את המערב שחש כעת שהשלטון האיסלאמיסטי ישמור על הסטטוס קוו שהושג עם הסכם השלום בין ישראל למצרים. אבל רוברט ספרינגבורג, מרצה מאקדמית הצי במונטריי, מצביע על ההפכפכות של מדיניות החוץ של מורסי וטוען כי הוא התעניין יותר בחיזוק מעמד האחים המוסלמים מאשר בשמירה על האינטרסים של מצרים. "המדיניות זגזגה מפרו-איראן לאנטי-איראן, מהתרחקות ממעורבות בסוריה לקריאה לג'יהאד שם, מהתחממות עם סעודיה למלחמה קרה איתה", אמר.
אבל עבור מיליוני מצרים, ענייני החוקה או מדיניות החוץ חשובים הרבה פחות מחוסר יכולתם של מורסי והאחים המוסלמים למלא את הבטחותיהם לגבור על המשבר הכלכלי, הפשע הגואה והיחלשות מוסדות המדינה.
זו הכלכלה
הסיסמה של האחים המוסלמים, "האיסלאם הוא הפתרון", לא הוכיחה את עצמה במהלך השנה.
בנובמבר הגיעה מצרים להסכמה עם קרן המטבע העולמית על הלוואה בסך 4.8 מיליארד דולרים. אבל מורסי הביא להשהייתה בקושי משלושה שבועות לאחר מכן, כשהחליט לבטל העלאות מסים. היה זה בעקבות המתיחות שיצר הצו להרחבת סמכויותיו. הדיונים עם קרן המטבע על ההלוואה נתקעו. צוות מטעם הקרן עזב את קהיר באפריל לאחר 12 ימי דיונים ללא תוצאות.
מצרים קיבלה סיוע חירום מקטאר ומלוב. הממשלה הגבילה חלוקת דלק וחיטה כדי לחסוך במזומן. התיירות וההשקעות צנחו. מאז נפילת מובארק, הוציאה מצרים יותר מ-20 מיליארד דולרים מכספי הרזרבה שלה, לוותה מיליונים ממדינות זרות ועיכבה תשלומים לחברות נפט. הלירה המצרית איבדה 20 אחוזים מערכה לעומת הדולר מאז דצמבר.
עבור המצרי הממוצע, ההכנסה קטנה והתורים לדלק הלכו והתארכו.
כל הזמן הזה הלך מורסי ואיבד את אמונם של הזרמים והכוחות הפוליטיים השונים במצרים. לבסוף נותרו האחים המוסלמים מבודדים, יחד עם בעלי בריתם האיסלאמיסטים הקיצוניים. בימים האחרונים אפילו אלה פנו להם עורף וקראו למורסי להתפטר.
"הטעות הגדולה ביותר של מורסי שהובילה לתוצאה ההרסנית הזו הייתה לחשוב שהוא והאחים יכולים לנהל את המדינה כאילו הייתה האחוזה הפרטית שלהם, תוך שהם ממנים את אנשיהם בתוך מנגנון המדינה ומנסים להשתלט על נכסים כלכליים", סיכם זאת ספרינגבורג.
לפנייה לכתב/ת 
