שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "אני לא עושה דייטים בסקס ראשון"

    בעידן שבו הכול קורה כאן ועכשיו, ודייטים הפכו לבזבוז זמן בדרך למטרה הנכספת באמת – הסקס עצמו, מלכיאלה תוהה האם סקס מנוכר וזר הוא דרכינו היחידה למימוש חופשי או שאולי זוהי רק אשליה אשר עבור רובינו, מתפוצצת שוב ושוב לנגד עיננו

    לאחרונה נתקלתי במשפט המתחכם: "אני לא עושה דייטים בסקס ראשון", משפט שמאפשר נקודת הצצה לתפיסה הקיימת באשר לקיום יחסי מין והקשר שלהם אל מונוגמיה, חיבה ואולי אפילו תקשורת בינאישית. משפט זה מציין שההקשר בין הרצון להיכרות לבין קיום יחסי מין הוא מקרי בהחלט, ואם פעם היינו מדברים בעזרת המחשבה, השפה והלשון, אזי שהיום אנו מדברים בעזרת איברי המין.

     

    עוד בנושא:

    מכורים לסטוץ: לא רוצים זוגיות אבל משוועים לחיבוק

    למה גברים רוצים סטוצים ונשים רוצות דייטים?

    איך אתם מרגישים בבוקר שאחרי סטוץ?

    מדברים על סקס בפייסבוק של ערוץ יחסים

     

    ואני תוהה למה אנחנו - נשים/ גברים/ מה שביניהן וביניהם - נכנסים למיטה כל כך מהר? למה נהוג להכיר את מה שבין הרגליים לפני שאנו מכירים את מה שבין העיניים? מתי הפכו הסטוצים לצורה הקבילה להיכרות, לדרך התפתחות המסע המיני של נערות ונערים? ומדוע כל התנהגות שאינה יושבת בתקן אחד עם המתירנות המינית האבסורדית הזו, נתפסת כשמרנות גרידא או אם תרצו בעגה העירונית – כ"פריפריאלית?".

     

     

    מהפכה מינית ומתירנות

    אבל אתם יודעים מה? בואו נחזור רגע אחורה, אל שנות ה-50 של המאה הקודמת: כתוצאה ישירה ממלחמת העולם השנייה, שנות החמישים הניחו את הבסיס למעמדה של המשפחה הגרעינית. רוח התקופה הכתיבה את הכלל שגברים ונשים יצאו זה עם זה למטרות מציאת שותף למוסד הנישואים.

     

    גירושין והפלות למשל, נתפשו אז כנושא לטאבו ובושה. וכצפוי, נשים נדרשו לשמור על הבתולין עד למועד הנישואין, וזה עוד לפני שהזכרתי נושאים כמו הומוסקסואליות, שהייתה אז מחוץ לחוק ונתפשה על פי רוב כחטא, חולי וסטייה חברתית.

     

    ואז הגיעו שנות ה-60, שחרוטות בזיכרון הקולקטיב כשנים של מהפכות חשובות בנושאים פוליטיים ואזרחיים כאחד. התגברות השיח והדרישה לשוויון זכויות לשחורים, נשים והומוסקסואליים, היוו רק חלק מההתנערות הגוברת מאמות המוסר של השמרנות האמריקאית, הפטריארכאלית והלבנה אשר אפיינה את שנות ה-50.

     

    לצד האקטיביזם החברתי, התעורר לו גם דור ילדי פרחים אשר נשא את בשורת החופש וכמובן, איך לא, את המתירנות המינית. וכאשר מדברים על המהפכה המינית, מתייחסים אל שבירת ערכים והתנהגויות אשר הגדירו מיניות "תקניות" והטרו-נורמטיביות.

     

    עם זאת, במבט לאחור, "המהפכה המינית" לא באמת שינתה את תמצית תפישותיה הדכאניות של החברה המערבית אודות מיניות, ויש השואלות אודות מחירו של החופש המיני והשלכותיו על הנשים. כך או כך, אין ספק שדבר מהותי אחד השתנה, והוא יחסינו כלפי המין המזדמן.

     

    דור האני

    המסר החוזר ונשנה היום בכל פלטפורמה שיווקית, הוא שסקס - כמה שיותר מגוון וכמה שיותר זמין - הוא שנותן את הטון עבור נחשבות חברתית. כבר לפני עשור וחצי כתבה נעמי קליין אודות הריקון מתוכן שעשו התאגידים והמיתוג עבור מושגים כמו חופש ואלטרנטיביות בספרה המונומנטלי No Logo. קליין שאלה עד כמה בחירה חופשית באמת נותרת בידנו, כשמגוון החטיפים העצום בסופר הוא של אותו משווק תאגידי?

     

    ולכן השאלה שעולה היא האם תודעת הסקס המזדמן אשר מוקרנת אלינו מכל מסך טלוויזיה ומוצר בחנות מתחת לביתנו, עדיין יכולה להיתפש ככלי לגיבוש עצמיות חתרנית? האם החופש והמיידיות של המין, אשר רווחים כיום בכל בית ספר תיכוני, בכל בר וסצנה עירונית, הם בכלל אקטואליים בעידן שבו יש להצמיד סימני שאלה זועקים למה שהתרבות הפופולרית מסמנת עבורנו?

     

    וחוץ מזה, האם באמת סקס מנוכר וזר הוא דרכינו היחידה למימוש חופשי ולהשגת החירות המתבקשת? האם המצב הקיים פועל לטובתנו או שאולי זוהי רק אשליה אשר עבור רובינו, מתפוצצת שוב ושוב לנגד עיננו?

     

     

     

    אינכם מה שבבעלותכם

    ואם בצרכנות עסקינן, יש להתייחס למימד נוסף וחשוב המקיים את הקשר בין קפיטליזם לניאו ליברליזם. קוראים לזה אני וסיפוק מיידי. דהיינו, עיצוב רצונותינו וזהותנו על ידי צרכנות. חכמים הטביעו את המשפט "אינכם מה שבבעלותכם" (You are not what you own). אך נראה שמשפט זה כבר איבד כל קשר עם המציאות המטריאלית של רובנו.

     

    פעם היינו צריכים לעבוד קשה. אם רצינו משהו, היינו יוצרים/עובדים עבורו. אין ספק שתהליך זה יצר ערך מוסף עבור מה שברשותנו.

     

    כיום, מה שאנו רוצים אנו פשוט קונים ולכן הקפיטליזם הוא האב הקדוש של תרבות האינסטנט. ובתרבות הזו הפכנו בהכרח, לעצלנים שמכורים לסיפוקים מיידיים. הרי למה שניתן מעצמנו עבור דבר שהוא לא וודאי?

     

    בצורה דומה, פרסומות מקדשות את אתוס הקסם של "שינוי מהיר ונטול מאמץ" ומשכיחות מהציבור את כלל הברזל של החיים - תורה נקנית בייסורים. תרבות האינסטנט חדרה גם אל מערכות יחסינו האישיות, שכן אנו שוכחים שהמסע המופלא או הדרך חשובים לעיתים, הרבה יותר מהיעד. עניין מצער הוא שלפעמים הכאן והעכשיו קוטעים תהליך רגשי ותקשורתי שהוא חשוב כפליים.

     

    סקס סואן במטרופולין זקן

    וכעת אבאר את עיקרי הדברים: לא ניתן להפריד בין האישי והפוליטי, כי מה שקורה בחוץ, קורה בפנים, ומה שקורה בפנים הוא מראה לחוץ. לעתים נדמה שפעולות איבדו ממשמעותן. לא אנקוט גישה פוריטנית המוקיעה מין מזדמן, ואני סבורה שלמין מסוג זה יתרונות מסוימים כמו מחקר עצמי. חוץ מזה, מה הם החיים אם לא לקט ניסיונות וחוויות מאירות וגם מאכזבות?

     

     

    מה שאני כן אומרת הוא שהגיע הזמן לעצור, להסתכל מסביבנו ולנשום לרווחה. מה שהיה נכון אתמול אינו בהכרח נכון להיום. סקס הוא בסופו של יום, משהו אישי ורגשי עבור רובנו, למרות שמרוב שפע הדימויים והשיח השטחי אודותיו אנו נוטים לשכוח זאת. לפעמים זה נדמה כאילו היה זה עוד פריט מרשימת המכולת - "רוצים סקס? לכו לבר הקרוב ותמצאו את מבוקשכם".

     

    השאלה היא האם זהו הדבר הנכון עבורכם? אני מבקשת שתעצרו רגע ותבדקו עם עצמכם ועם הרצונות שלכם. אין זו בושה להגיד לא ולהציב לעצמכם גבולות. ולא רק - יותר ויותר אני סבורה שדווקא אי ציות למיניות הליברלית והקפיטליסטית החדשה הוא האמצעי להשגת החופש.

     

    אז הרשו לעצמם לשאול שאלות, לבחון אפשרויות ולחקור אלטרנטיבות תקשורתיות. כיף וחופש נמצאים היכן שהתשובה אינה ניתנת מראש.

     

    בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutetrstock
    להכיר את מה שבין הרגליים לפני שאנו מכירים את מה שבין העיניים
    צילום: shutetrstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים