שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    המחאה החברתית של המרוקאים. השבוע לפני
    מה כתב עורך "ידיעות אחרונות" בטור מיוחד אחרי מהומות ואדי סאליב בחיפה, מה עשה אבא חושי ומה אמר אבא של אולמרט? וגם: אריק שרון פורש ויורה לכל הכיוונים לפני המלחמה, מבקר המדינה חושף כמה עלו הדירות של בן גוריון והרב הראשי
    כשהשד העדתי התפרץ בחיפה: ב-9 ביולי 1959 נתקל כוח משטרה בעקיבא אלקדיף, תושב שכונת ואדי סאליב בעיר, כשחזר מעבודתו כסבל בשוק. במהלך העימות הוא נורה ונפצע קשה. בשעות הלילה נפוצו שמועות בשכונה, שאוכלסה ברובה על-ידי עולים מצפון אפריקה, כי האיש מת. בשעות הבוקר יצאו תושבי השכונה אל מרכז חיפה, יידו אבנים, הציתו מכוניות ובזזו חנויות. בשכונה עצמה הפכו מועדוני מפא"י וההסתדרות הכללית למטרה לזעם התושבים. ניסיונות המשטרה לפזר את המפגינים בכוח הביאו לפציעתם של 13 שוטרים ושני מפגינים.

     

    השבוע לפני - לכל הכתבות

     

    כתב "ידיעות אחרונות" בחיפה יצחק ווייט תיאר את המהומות שפרצו בשל "קיפוח עדתי": "ליד קולנוע 'הדר' בוואדי שרפו המתפרעים את מכוניתו של מנהל בנק לאומי בחיפה. ברחובות הרצל והחלוץ בשכונת הדר הפכו המתפרעים מכוניות לאחר שגרמו להם נזקים".

     

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")


     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     

    ראש העיר חיפה אבא חושי הגיע לבקשת המשטרה לשכונה כדי להרגיע את הרוחות. הוא נפגש עם "אנשים בעלי השפעה בשכונה", שעברו מבית לבית. תושבים ביקשו מחושי לפעול לשחרור העצורים מהשכונה, בהם כמה נשים. ראש העיר התקשר למשטרה וזו הבטיחה לשחרר אותם כשהשקט יחזור למקום.

     

    מי שעוד הוזעק למקום היה ח"כ יוסף אלמוגי, ראש מטה הבחירות של מפא"י בחיפה, שאמר: "אין לי צל של ספק כי זה ניצול של מקרה אומלל על ידי מפלגות פוליטיות ועל ידי גורמים המכינים במחתרת פרעות". אנשי מפא"י בעיר טענו כי ההפגנות אירעו בהשארת האיחוד הספרי הלאומי, חרות ואחדות העבודה, וכי בידיהם הוכחות לכך.

     

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")
     

     

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     

    לטענה הגיב ח"כ מרדכי אולמרט (אבא של), שעמד בראש מערכת הבחירות של חרות בחיפה. הוא התייחס בין היתר לעובדה שתושבי השכונה פגעו דווקא במקומות השייכים למפא"י. "אינני יודע למה פגעו דווקא בשני מועדונים אלה. יש לי הרושם שהמפגינים מזהים את מפא"י וההסתדרות עם השלטון ובמעשה זה רצו לעשות אותם אחראים לכל אשר לדעתם לא היה צריך לקרות". הוא הכחיש שפעילי התנועה השתתפו במהומות.

     

    כמו במרוקו

    יצחק ווייט תיאר אז את החיים בשכונה שלמרגלות הכרמל בחיפה והשווה אותם לחיים בגטו היהודי במרוקו (מלאה). "הסמטאות הצרות של ה'מלאה' דומות מאוד לאלה של שכונת ואדי סאליב בחיפה. גם שם יושבים הסנדלרים והצורפים בצד הכביש. גם שם לכלוך ועוני". צעיר תושב השכונה מחה: "זה הכול האפליה הזו, היחס ל'מרוקאים'. זה הכול, שהם ידעו כי אי אפשר כבר בכוח יותר.

     הם שמנהלים את המדינה קוראים לי 'מרוקני', אלה שמפטרים אותי תמיד שבוע לפני שמגיעה לי קביעות, כדי לקבל אותי לאותו מקום עבודה, לאותו תפקיד - כעובד זמני".

     

    עורך "ידיעות אחרונות", ד"ר הרצל רוזנבלום, כתב טור על המאורעות: "מה שהתחולל ביומיים האלה בחיפה הינו אות אזהרה למדינה. עצם המקרה אשר ממנו התפתחו לאחר מכן התפרעויות בהדר ובכל העיר התחתית, הוא מקרה התנגשות רגיל, אך העובדה שהוא היה מסוגל להוביל למה שהוביל, מוכיחה שאכן שטח עדין ומסוכן עד מאוד הוא שטח יחסי העדות בארץ וחומר נפץ רב טמון בו".

     

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")
      

     

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     

    בעקבות האירועים התכנסה הממשלה לישיבת חירום, שבסיומה פורסם כי "הממשלה הטילה על המשטרה למנוע התפרעויות בכל האמצעים העומדים לרשותה". בסוף אותו חודש הועמדו לדין שלושה ממנהיגי התושבים והם נשפטו לכמה חודשי מאסר. במקביל החליטה הממשלה על הקמת ועדת חקירה ממשלתית לבדיקת האירועים. בתום עבודת הוועדה קבע יו"ר הוועדה השופט עציוני: "כאן חטאנו כולנו, כאן אשמים אנחנו כולנו". בשנת 1962 החל תהליך פינוי תושבי השכונה לדיור חלופי משופר.

     

    הר געש ושמו אריק

    ב-11 ביולי 1973 פורסמה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה בחתימת הכתב שלמה נקדימון, שלפיה אלוף בעל עבר קרבי מפואר עומד להשתחרר בימים הקרובים משירותו בצבא וצפוי להצטרף כנראה לחיים הפוליטיים ולרוץ לכנסת. בידיעה נכתב כי האלוף, ששמו לא נחשף, שומר על השתיקה, אך הוא מחוזר על-ידי לא מעט מפלגות.

     

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

    למחרת ידעה המדינה כולה כי מדובר באלוף פיקוד הדרום אריאל שרון, שלא הסתיר את אכזבתו מכך שלא קודם לרמטכ"ל. "אני עוזב את צה"ל בניגוד לרצוני וחבל. יכולתי לתרום עוד רבות למדינת ישראל", הוא מסר בהודעה. הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות" איתן הבר כתב אז כי הפרישה עוררה הדים רבים בצבא ומחוצה לו וכי לא נהוג שאלוף פורש מצה"ל בחמת זעם.

     

    מה קרה מאחורי הקלעים? שרון שירת בארבע השנים שלפני כן כאלוף פיקוד הדרום, ונמסר לו על כוונה להחליפו בראשית 1974 לצורך "רענון השורות". האלוף היה סבור כי הכוונה בהחלטה הייתה להוציאו מהמירוץ לתפקיד הרמטכ"ל בשנים הקרובות, נכתב בעיתון. הוא ביקש לערער על ההחלטה ולצורך זה נפגש עם שר הביטחון משה דיין, שהיה שותף להחלטה להודיע לשרון על סיום תפקידו. דיין לא נענה לבקשת שרון להישאר שנה נוספת והאלוף ביקש להיפגש עם ראש הממשלה גולדה מאיר, שענתה לו במכתב כי אין לה כוונה להתערב.

     

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     

    כיוון שכך החליט שרון להקדים את פרישתו מהתפקיד, כדי שיוכל להתמודד בבחירות לכנסת שהיו אמורות להתקיים שלושה חודשים לאחר מכן. צינון, הבנתם, לא היה אז. בפגישה עם הרמטכ"ל, רב-אלוף דוד אלעזר (דדו), נאמר לשרון כי הוא יהיה מפקד בכיר בשירות מילואים, בתפקיד שהוא מן החשובים ביותר בעתות מלחמה.

     

    הבר כתב ב"מוסף לשבת" לפני 40 שנה ששרון עוד יחזור. "ישנם אנשים שהסערה היא מרגועם. אריק שרון הוא אחד מהם", ניבא הכתב הצבאי. "אך מי שמכיר אותו יודע, כי הר הגעש הזה איננו כבה עם פרישתו מצה"ל. הוא רק מחליף את זירת הקרבות". ואכן שרון חזר למדים פחות משלושה חודשים לאחר מכן, במלחמת יום כיפור, אז שב לגזרה שאותה הכיר ופיקד על אחת האוגדות. בהמשך ידע עוד קרבות רבים כשר הביטחון וראש הממשלה.

     

    15 חדרים בדירת הרב הראשי

    עוד 17 שנים אחורה. השבוע לפני 57 שנה, ביולי 1956, פורסם דו"ח מבקר המדינה שבו נחשף כמה משלם הציבור על דירות השרד של נבחריו ומשרתיו. מהדו"ח עלה כי דירתו של ראש הממשלה, ובה 7 חדרים, עלתה 80 אלף לירות. שיפוץ ורהיטים ב-1950 עלו עוד 10,000 לירות ושיפוץ לבניית מקלט שש שנים לאחר מכן עלה עוד 37 אלף לירות. בסך הכל מימן משלם המסים 127 אלף לירות עבור המעון של דוד בן גוריון. לצורך ההשוואה - שכר ממוצע של מורה היה אז כ-1,800 לירות.

     

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     

    מעון שר החוץ היה גדול יותר. משה שרת, שהתפטר חודש קודם לכן מהתפקיד, קיבל דירת שרד בת 8 חדרים, שעלתה 130 אלף לירות. שיפוצים וריהוט העלו את מחיר ההוצאה ל-170 אלף לירות. אבל היו דירות הרבה יותר גדולות. דירת השרד של הרב הראשי הראשון לציון הייתה בבית של חמש דירות והיו בה לא פחות מ-15 חדרים. בסך הכול העלות הייתה 93,500 לירות. תשעה חדרים בבית היו מיועדים לרב הראשי, לדירתו וללשכתו, שלושה חדרים היו תפוסים ואילו על שלושה לא הייתה החלטה סופית, כך נכתב.

     

    שר האוצר הסתפק בדירת שרד של חמישה חדרים ועלותה הייתה 40 אלף לירות. שר הבריאות קיבל דירת חמישה חדרים במחיר כולל של 35,687 לירות. פנחס ספיר, שר המסחר והתעשייה, התגורר בדירה שעלתה למשלם המסים 7,250 לירות. המבקר לא פסח גם על השופטים, שחלקם שילם סכום מופקע של יותר מ-40 לירות כשכר דירה על דירת ארבעה חדרים בירושלים.

     

    חרות הגישה אי אמון בממשלה בעקבות דו"ח המבקר. ח"כ ד"ר יוחנן בדר מחרות טען כי הסכום של 850 אלף לירות שהוצא לדירות אלו נלקח מתקציב הארנונה לפיצוי נזקי מלחמה. "לקחו מן הסכומים שנועדו לפיתוח ירושלים, מתקציב לבתי חולים,
    למרפאות ומוסדות סיעוד, לספנות, לתעופה, למקוואות, לבתי כנסת, לבתי עלמין". בדר אמר ביידיש כי הממשלה לקחה גם מהחיים וגם מהמתים, שאל מדוע הסכומים הוסתרו מעיני הציבור וקרא להצביע אי אמון בממשלה.

     

    בן גוריון לא נשאר חייב: "חייבים לתת את הדין לציבור שממנו מקבלים מסים. העניין ראוי להיות נידון בכנסת ויש לקדם בברכה את פרסום הדו"ח של המבקר". ראש הממשלה סיפר כיצד נסע לירושלים ב-1949 כדי לבדוק אפשרות להעברת הממשלה מתל אביב לבירה ומה גדולים היו אז הקשיים, כשהשרים נאלצו ללון בבתי מלון ולכן הוחלט לרכוש עבורם דירות שרד, שעלותן המצטברת קטנה יותר. הצעת האי אמון נדחתה. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות"
    מצפון תיפתח הרעה
    צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות"
    מומלצים