"מטוסים": הילדים יעופו עליו
בדיסני התכוונו להוציא את "מטוסים" שלהם ל-DVD, אך הלכו בעקבות "מכוניות" של פיקסאר והמריאו עם סרט אנימציה חמוד, כיפי וחיובי. כמה טוב שבמקום לטוס לחו"ל עם הילדים, אפשר פשוט ללכת לראות סרט בקולנוע
ילד קטן, לבוש בחולצת "מכוניות" של פיקסאר התרוצץ ברחבה לפני אולם הקולנוע כשהוא פורש ידיים באוויר, עושה את עצמו מטוס שמח במיוחד. מאחוריו הלכה אמא שלו, שסחבה תיק גב של, ובכן,"מכוניות". ההתלהבות הזו טיפחה תקווה קטנה ש"מטוסים" - סרט שמתרחש באותו עולם, ובכלל תוכנן במקור לצאת ישר ל-DVD - יהיה בילוי שמצדיק את המחיר של כרטיס קולנוע היום להורים וילדים, את הדיבוב ואת הלחץ המציק הזה על האף שעושות משקפי התלת ממד.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
הסרט בבימויו של קליי הול ("קינג אוף דה היל") עם תסריט והפקה של ג'ון לאסטר ("מכוניות", "צעצוע של סיפור") מכיל את כל האלמנטים של החלום האמריקאי. הוא מספר איך דסטי קרופהופר, ששמו קשור בעיקר לעובדה שהוא מטוס ריסוס פשוט, או בשפת בני אנוש - גיבור מעמד הפועלים, חולם להיות מטוס סילון. הוא מסרב לקבל את הייעוד שהנתונים איתם נבנה גוזרים עליו, ושואף להתחרות במרוץ הנחשב ביותר, שרק המטוסים המהירים והחזקים ביותר מצליחים להשתתף בו.
בדרך להגשמת החלום הוא נעזר במשאית שהוא גם איש שיווק שמשכיל למכור מרצ'נדייז של דסטי לאורך הסרט בקריצה קטנה של התעשייה על עצמה. עוד מסייעים לו מכונאית שנותנת ייצוג נשי מכני מכובד, ומטוס צבאי ותיק שלא מסוגל לטוס מסיבה שנשמרת בסוד ומשמש לו כמנטור קשוח ודמות אב.
הסרט מלא במסלולי מירוץ בשחקים, שעובדים יפה בתלת ממד, ונראים כמו מסלולים במשחקי מחשב/אקס בוקס/פלייסטיישן למיניהם. הסרט משכיל לשלב סיפור רגיש שקל להזדהות איתו והרבה דיבורים ומעשים על חברות, אמירת אמת ונאמנות בין סללום אווירי אחד לשני. כצופה מן המין הנשי, ומהתרשמות מתגובותיהן של הילדות שנכחו בסרט, גם הן, גם הבנים וגם חלק מההורים צחקו במקומות הנכונים, והיו מרותקים למסך בכל רגע.
בדרך דסטי טס למדינות שונות בעולם עם המתחרים, שהם עצמם ייצוגים ארכיטיפיים וקריקטוריסטיים של הלאומים השונים. מה שהיה עלול להיות קצת נמוך ופוגעני בסרט מצולם עם אנשים בשר ודם, הופך לסמל לא מזיק ובעיקר חמוד. בין המוצלחים בסרט היו מטוס הצ'ופקברה המכסיקני ששר סרנדות בטעם רע ומתפאר בתהילה שלו כשחקן טלנובלות וסופר כשהוא מנסה לצוד את ליבה של המתחרה הצרפתייה, שהיא במקרה ורודה וסנובית. ואחריו שימח במיוחד רכב גרמני עם כנפיים שסובל מפיצול אישיות.
יש בעלילה שיר הלל לעזרה הדדית, כי דסטי בעצמו לא מהסס לסייע למתחרים בצרה, גם כשאומרים לו שזו תחרות וכל אחד צריך לדאוג לכנף שלו. ולצד הרעות, הסרט מעיז ומרפרף לרגע גם בנושא שקשור למחיר שגיבורי מלחמה משלמים, בלי להיות מוסרני או דביק מדי, כשהוא מטפל בעברו של המנטור של דסטי.
ככל שהעלילה מתקדמת דסטי משיל את עורו, או יותר נכון את החלקים שלו שניתנים לחילוף, כדי לשפר ביצועים. בעין ביקורתית אפשר לזהות כאן בעיה, כי דסטי נדרש לשנות את המראה החיצוני שלו כדי להפוך למי שהוא רוצה להיות, קצת כמו נערה שהולכת ועושה ניתוח אף כדי לשנות את ההרגשה שלה לגבי עצמה.
אבל, תאוריות מחמירות בצד, טוב עשו מפיקי הסרט כשהחליטו להוציא אותו לקולנוע. הוא מספק חוויה קולנועית נעימה ומהנה, וערכים חיוביים שמועברים באופן נטול הטפה או דידקטיות. הוכחה נוספת לכך הגיעה עם תומו כשילד אחד ירד במדרגות בדרך ליציאה בקריאת 'אני מטוס!', וילד נוסף אמר לאמא שלו 'יואוו! איזה סרט!'. היא רצתה לוודא ושאלה: "היה מגניב?", והוא אישר: "ממש!".
