שתף קטע נבחר

מי יציל את החפירות של עזה?

ארכיאולוגים מעריכים כי ברצועת עזה עשרות אתרים ארכיאולוגיים מתקופות שונות, כמו למשל מנזר הילריון הקדוש על פסיפסיו היפים. אבל אין די מימון וכוח אדם אפילו לחפירות הצלה והאתרים מתפוררים. "הארכיאולוג בעזה הוא כמו משוגע, רץ בין ההריסות"

הריסות המתחם הענק הזה משתרעות על הדיונות הנושקות לחוף, הרחק מהרעש וההמולה של העיר עזה. בשמיים ממעל מתחרות הציפורים עם העפיפונים שמעיפים ילדים מהחווה הסמוכה. מנזר הילריון הקדוש, שריד מהתקופה שבה הנצרות הייתה האמונה הרווחת במקום שהוא כעת רצועת עזה, הוא אחד מאוצרות ארכיאולוגיים רבים המפוזרים ברצועה. אך עזה היא אחד המקומות הצפופים בעולם, וההתפשטות המהירה של המרכזים האורבניים שלה מסכנת את האתרים, חלקם בני 4,500 שנה, מביצורים מתקופת הברונזה ועד פסיפסים ביזנטיניים צבעוניים.

 



הארכיאולוגים אומרים כי אין להם די כסף וכי הם אינם מסוגלים למצוא די כוח אדם מקומי

מיומן והם נאבקים למצוא אתרים ולהגן עליהם. חלקם חשופים לפגעי מזג האוויר, אחרים מוקפים במיזמי פיתוח.

 

"בכל מקום בעזה יש ארכיאולוגיה", מסביר הארכיאולוג הצרפתי ז'אן-בפטיסט אומבר, שחפר ברצועה מ-1995 עד 2005. "פעם היה זה נווה מדבר עשיר עם גנים וערים. יש התיישבויות ומבצרים בכל מקום, כל מקום". הרצועה ניצבת בפרשת הדרכים בין אפריקה, המזרח התיכון ואסיה. כיום חיים בה 1.7 מיליון פלסטינים בשטח של 360 קמ"ר.

 

הצורך בדיור בעזה גדול יותר מהצורך בשימור אתרים עתיקים, אומר אומבר, שעובד עם ה"אקול ביבליק", מוסד אקדמי צרפתי בירושלים.

 

שש שנים לאחר עלייית חמאס לשלטון ברצועה, מצבו של מנזר הילריון הקדוש משקף את האתגרים לשימור שכיות החמדה העתיקות של עזה.

 

חורבות המנזר משתרעות על כ-20 דונמים, כעשרה קילומטרים דרומית-מערבית לעיר עזה. האתר נקרא בערבית תל אום עמר, ועל פי האמונה העממית הוא מקום לידתו של הקדוש הילריון, נזיר נוצרי מהמאה הרביעית שהיה ממייסדי מוסד הנזירות בארץ הקודש. באתר קירות ויסודות שנותרו משתי כנסיות, בית קברות, מרחצאות, אולם הטבלה ופסיפסי רצפה.

 

צילום: AP
ארכיאולוג בין העתיקות שנחשפו במנזר הילריון הקדוש (צילום: AP)

 

הארכיאולוגית נבילה מליחה, ממשרד התיירות והעתיקות בעזה, אמרה שהשרידים התגלו לראשונה ב-1999. כיום, הרשויות המקומיות מתקשות לשמר את האתר. "אין לנו היכולת, התמיכה והחומרים המתאימים", אמרה.

 

"אקול ביבליק", סוכנות התרבות של האו"ם אונסק"ו וסטודנטים מהאוניברסיטה האיסלאמית בעזה ניסו לסייע. עבודת השימור לחירום הנדרשת כרגע כוללת כיסוי הפסיפסים בחול כדי להגן עליהם, חיזוק הקירות ויישורם בעזרת שקי חול וניכוש עשבים.

 

מורגש גם מחסור בעובדים מקומיים מיומנים. לאחר עליית חמאס לשלטון הפסיקו עובדי הציבור להגיע למשרדים כי הרשות הפלסטינית סירבה לשלם משכורת למי שהתייצב לעבודה בשירות חמאס. סגן שר התיירות והעתיקות, מוחמד חלה, טוען שהעובדים ששכר המשרד לאחר 2007 לא מנוסים דיים. "מצבם של חלק מהאתרים הארכיאולוגיים בעזה רע מאוד", אמר.

 

בשל סגירת מעברי הגבול על ידי ישראל ומצרים, עובדים מקומיים מתקשים לצאת להכשרה בחו"ל.

 

הסיוע הזר לא מספיק. לדברי אומבר, דרושים 35 אלף אירו בשנה כדי לשמר אתרים כמו מנזר הילריון הקדוש. אונסק"ו תרמה מעט כסף, אבל "אין לנו המימון הנדרש להשלים את צעדי החירום לשימור", אמר ג'ונאיד סורוש-ולי ממשרד אונסק"ו ברמאללה, הסניף האחראי על העבודות בעזה.

 

צילום: AP
פסיפס במנזר. "אין לנו היכולת והכסף" (צילום: AP)

 

אתר ארכיאולוגי אחר, ג'בליה, ממוקם רק 100 מטרים ממחנה הפליטים הנושא את אותו השם, הגדול בשמונת המחנות בעזה. אומבר מנסה להגן כאן על פסיפס רצפה ביזנטי מהמאה השישית. אבל מבנה הבטון שיכול להגן עליו מפני מזג האוויר יעלה 75 אלף דולרים והארכיאולוג עדיין מחפש מימון. הפסיפס הוא חלק מכנסייה ביזנטית שניצבה על הדרך המובילה מעזה לירושלים.

 

מזג האוויר יכול לגרום להרס של אתר ארכיאולוגי, כמו במקרה של תל א-סכן במרכז הרצועה. האתר נחפר ב-2000 על ידי אוניברסיטאות צרפתיות ומכיל את סוללת המגן הגדולה ביותר שהתגלתה במזרח התיכון, בת יותר מ-3,500 שנה, לדברי אומבר. אבל מרגע שהתגלו, נחשפו לבני הבוץ לגשם והקירות החלו להיעלם. כיום, רק שרידים בודדים נותרו במקום.

אך האיום הגדול ביותר על תל א-סכן הוא בניית שלוחה של האוניברסיטה הפלסטינית ב-2008 שגרמה להרס רבע מהאתר. גורם באוניברסיטה אמר כי קיבלה אישור מהממשלה לפני שהחלה הבנייה וכי היא נעשתה בפיקוח הרשויות.

 

חרף האתגרים, רשות העתיקות המקומית הוציאה לפועל חפירה מטעמה בתל רפיח בשלוש השנים האחרונות.

החוקרים מאמינים שהאתר נמצא במקום שבו הייתה עיר מהתקופה הרומית ונמצאו בו מטבעות, כלי עבודה ושרידי בעלי חיים.

 

אומבר מעריך שעוד כמה עשרות אתרים "קבורים תחת החול" בעזה. גילויים חדשים נחשפים כל הזמן באתרי בנייה, אך לא תמיד מדווחים התושבים על כך לרשויות.

 

בעזה יש רק קומץ מוזיאונים שיכולים לחבר את התושבים הנוכחיים למורשת העבר של מקום מושבם. בינתיים, אומבר מתאר את הארכיאולוג בעזה כ"משוגע שרץ לפה ורץ לשם רק כדי לבדוק את ההרס בכל אתר".

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
פסיפס מכוסה בחול במנזר הילריון הקדוש
פסיפס מכוסה בחול במנזר הילריון הקדוש
צילום: AP
מומלצים