להאמין בתלמיד, לתת אמון במורה

אבל הדבר החשוב ביותר שאשאף להעניק להם זו האמונה בעצמם. שיאמינו שבכוחם לקבוע את עתידם, שרק הם משפיעים על איך ייראו החיים שלהם בעתיד. כמה ציפיות יש לי מעצמי, אולי יותר מדי? כנראה.

עוד בערוץ הדעות

אל תחפשו שוויון בחולצה האחידה / גלית דהן קרליבך

איפה הילד? זנחתם את החד-מיניים / עדה אטיאס ומינה יולזרי

איזה כיף לפגוש ילדים שמציאות החיים עוד לא הכבידה עליהם, שהם מאמינים שבכוחם לשנות את העולם להיות טוב יותר. הלוואי שאנחנו, המורים, נדע להיות קשובים ומבינים יותר. שנהיה מסוגלים להכיל כל אחד מהתלמידים שלנו. שנצליח ללמד כיתה שבה יושבים 40 תלמידים, אבל נזכור תמיד שכל ילד הוא עולם ומלואו.

הלוואי שהתלמידים ישכילו להבין שכדי להצליח נדרשת מהם השקעה והתמדה, שכל דבר שמושג ללא מאמץ איננו באמת הישג. שהמדד להצלחה הוא אישי ושמה שמצופה מכל תלמיד זה לממש את הפוטנציאל הגלום בו. הצלחה בלימודים זה דבר חשוב מאוד, אבל חשוב בהרבה עם איזה מטען ערכי יוצאים התלמידים מבית הספר. אני מציע לתלמידים לכבד את המורים שלהם וללמוד מהם כמה שיותר, לקחת מהמורים את מרב הכלים שיצטרכו להמשך הדרך, להיות "בני אדם", לנהוג בזולת בכבוד.

המעורבות של ההורים בנעשה בבית הספר מבורכת וחשוב שיתרמו מניסיונם וכישוריהם, אבל שיימנעו מלהתערב בתהליך החינוכי והפדגוגי. חשוב שההורים יזכרו שאם בבית לא יביעו אמון במערכת ובמורים, הילד ינהג כמותם. ילד שאין לו אמון במורים שלו לא יוכל ללמוד מהם. הורה שיש לו ביקורת על הנעשה בבית הספר או חוסר שביעות רצון ממורה מסוים, חשוב שיביע את הביקורת בפני הגורמים המתאימים והמוסמכים לכך בבית הספר, אבל ישאיר את הילד שלו מחוץ לדיון - שיתוף הילד פוגע בהערכה שלו כלפי המורה המלמד ויקשה על שיקום האמון במורה ובמערכת.

שר החינוך, אתה מאמין במורים שלך?

ברשותכם, הייתי רוצה לנצל את הבמה ולפנות לשר החינוך בנושא המעסיק מורים רבים בתקופה זו. כבוד השר, מורים רבים, ואני ביניהם, מאושרים בכל פעם מחדש לקרוא ולשמוע על תפישת עולמך החינוכית וכיצד לדעתך ראוי לנווט את מערכת החינוך. ציונים הם אכן לא תכלית הכול וכפי שהיטבת לומר פעמים רבות, הערכים הם אלו שצריכים לעמוד במרכז העשייה החינוכית ולא הציונים.

כבוד השר, אבקש ממך לבחון מחדש את התוכניות "עוז לתמורה" ו"אופק חדש". בשתי התוכניות הללו יש אלמנטים טובים והנכונות של מדינת ישראל להשקיע משאבים רבים יותר בחינוך מבורכת מאוד. יחד עם זאת, בתוכניות הללו יש גם היבטים רבים המפגינים חוסר אמון במורה ואי הבנה בסיסית של עבודת המורה. הדבר המשמעותי שבהם הוא שהמורים נדרשים להיות שעות רבות בבית הספר ולבצע את עבודתם בבית הספר גם בשעות שבהן אינם מלמדים בפועל.

שר החינוך, אתה מכיר את עבודת המורה מקרוב, ואתה ודאי יודע שעבודתו ממשיכה שעות רבות בבית. חינוך לא מסתיים בשעה 16:00. במשך שנים עבדו מורים שעות רבות בביתם ללא תמורה וכל זאת מבחירה חופשית ומתוך אמונה שזה תפקידם ושליחותם. כעת מתבקשים המורים לעבוד בבית הספר, ואנחנו אכן עושים זאת, אבל אחר כך אנחנו חוזרים הביתה וממשיכים את עבודתנו. עד היום לא ספרנו את שעות העבודה הרבות שעבדנו בבית בחינם, אבל עתה - כאשר המערכת סופרת לנו שעות ומחייבת אותנו להיות נוכחים בבית הספר גם בשעות שבהן אנחנו לא מלמדים בפועל - אנחנו מרגישים מנוצלים. אם אין אמון בסיסי במורה והבנה לגבי אופי העבודה המיוחד שלו, איך נותנים לו לעסוק בחינוך? עבודת החינוך דורשת אמון.

האם אתה, שר החינוך, מאמין במורים שלך? אם כן, שחרר אותנו מהעול הנלווה לתוכניות הללו והשאר בהן רק את אותם אלמנטים חיוביים שמעודדים את המורה לתת מעצמו יותר ושעוזרים לתלמיד להגיע להישגים גבוהים יותר. מטרתנו משותפת, אבל אל למערכת להתיש את המורה לחינם. אנחנו, המורים, נדע לעשות את המוטל עלינו, רק תן לנו את החופש להחליט היכן ומתי נרצה לבצע את המשימות שאינן דורשות מפגש עם תלמידים.

שתהיה לכולנו שנה טובה ושנת לימודים מוצלחת,

עומר ויסבלום

הכותב מחנך ומורה למתמטיקה בבית הספר "בליך" ברמת גן, זכה בתואר "המורה של המדינה" לשנת 2011.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il