הסוכנים שהלכו עד הסוף

ישראל, שכונה במוסד בשם הקוד "לאדייה", ולוחם נוסף שניתן לזהות רק כ"יצחק" (שמו עדיין אסור לפרסום בהוראת הצנזורה) היו חלק מ"פרויקט יוליסס" - פרויקט סודי של קהילת המודיעין הישראלי בשנות ה־50 וה־60 שפרטיו נחשפים לראשונה בכתבת תחקיר מקיפה במוסף ‭7"‬ ימים" ביום שישי הקרוב.

הם הושתלו כערבים, התחתנו עם פלסטיניות, הולידו ילדים ונטמעו כאנשי עסקים בפזורה הפלסטינית. הם היו הראשונים להביא מידע על ההתארגנות של הפת"ח והיו שותפים לתכנון הראשון להרוג את יאסר ערפאת ואת אבו־ג'יהאד. בנו של אורי ישראל הוא כיום בן 50 ומתגורר בחו"ל. עד היום הוא לא יודע כי אביו אינו פלסטיני לאומן, אלא לוחם של המוסד הישראלי. לימים נולד לישראל בן נוסף, מאישה יהודיה, שמו שי ישראל והוא כיום עורך דין.

תחילתה של הפרשה ב־1950 כאשר איסר הראל, שעמד אז בראש השב"כ, הקים יחידה שכונתה "יוליסס" ואשר מטרתה הייתה לשתול סוכנים בקרב ריכוז הפליטים הפלסטינים בישראל ובמדינות ערב. המגויסים ליחידה החשאית היו יהודים ציונים, יוצאי מדינות ערב שזה עתה עלו לארץ, חלקם אגב מסע תלאות מפרך. הם הצטרפו ליחידה הסודית לאחר שהראל ואנשיו ציירו בפניהם "משימה לאומית חשובה ממדרגה ראשונה‭."‬

ערפאת. "להרוג את הקומקום הזה כשהוא קטן"(צילום: איי אף פי)

זו הייתה משימה אכזרית. מרגע שחתמו על גיוס ליחידה - חלקם עוד לפני גיל ‭- 20‬ הם נותקו באופן מוחלט ממשפחותיהם, וחיו בדירות מסתור ביפו לתקופת הכשרה של כשנה וחצי. בתקופה זו התאמנו על הכיסוי הערבי ועסקו בלימודי איסלאם, לצד מקצועות הריגול והחבלה. "היו רגעים קשים",‬ משחזר מפקד היחידה, סמי מורייה, "כשהייתי מביא את הדואר מהם למשפחות ואחת האמהות הייתה מתחננת: 'תן לי לראות אותו, אפילו לשתי דקות, אפילו ברחוב, אפילו מרחוק, רק שאדע שהילד שלי בסדר'. והיו דמעות. הרבה דמעות. אבל לא יכולתי להסכים, זה היה מפריע להם בתהליך גיבוש הזהות החדשה‭."‬

רק תשעה סיימו את מסלול ההכשרה והושתלו בתוך האוכלוסייה הערבית בישראל. מטרתם הייתה להתריע מפני התקוממות, להיות שם במקרה ואזורים אלו ייכבשו על ידי האויב – ולצאת החוצה לפזורה הפלסטינית ולמדינות ערב. תהליך ההשתלה היה קשה ומפרך כדי להקנות אמינות. שניים מהם, למשל, הולבשו קרעי בגדים והתחזו לפליטים פלסטינים שחצו את הגבול מירדן לאזור אום אל־פחם. הם נכנסו לפונדק דרכים ערבי והזמינו קפה. מורייה וצוות השב"כ, שצפו בהם מרחוק, ידעו כי אותו פונדק שורץ מלשינים של משטרת ישראל. ואכן – כעבור חצי שעה הקיפו שמונה ניידות את המקום. השוטרים גררו החוצה את שני "המסתננים", והיכו אותם מכות נמרצות באגרופים ואלות.

רוב אנשי "יוליסס" הוחזרו הביתה ב־1959 אבל שניים מהם הועברו למוסד והמשיכו לחיות כערבים. בעידוד המפעילים שלהם הם התחתנו, הולידו ילדים והתחזו – גם בפני משפחותיהם – לפלסטינים לאומנים וחדורי שינאה לישראל וליהודים.

בחצי הראשון של 1964 דיווחו שני הלוחמים על התארגנות קבוצה פלסטינית חדשה. בראשה שני שמות שאמרו אז מעט מאוד למודיעין הישראלי – חליל אל ואזיר, "אבו־ג'יהאד" ויאסר ערפאת, "אבו עמאר". אורי ישראל, עבד אל־חאדר בשם הכיסוי שלו,

 אף מימן את הדירה שם נפגשו ראשי הפת"ח ותכננו כיצד ימחקו את ישראל מהמפה ויקימו במקומה את פלסטין. אנשי "קולוסוס", יחידת המעקבים של המוסד, שמעו את הכל דרך המיקרופונים שהטמינו בקירות.

ביוני 1964 פנה רפי איתן, ראש מוקד המוסד באירופה, לראש המוסד, וביקש ממנו להורות לקיסריה לפרוץ לדירה ולהרוג את כל היושבים בה. "רום", כתב איתן למאיר עמית (כינויו המבצעי של ראש המוסד), יש לנו נגישות בלתי חוזרת ליעד. אפשר לבצע בקלות. צריך להרוג את הקומקום הזה כשהוא קטן".

במקביל אירעה התרחשות דרמטית לא פחות בביתם של אורי ואשתו בביירות. הוא היה במהלך שידור מורס לישראל כשאשתו הפתיעה אותו ונכנסה לחדר. ישראל, שכבר יצא ממצבים מסוכנים הרבה יותר, החליט לפתע לספר את האמת: אינני פלסטיני לאומן התומך בפת"ח, אלא יהודי. ועוד מרגל של המוסד.