פילסברי

131 שנים חלפו מאז הגיע צ'רלס פילסברי למיניאפוליס שבמדינת מינסוטה, על גדות המיסיסיפי. פילסברי, בנו של ראש עיריית קונקורד שבניו-המפשייר, היה בן 26, ללא ניסיון עסקי, אבל עם הרבה חלומות. פילסברי תלה את תקוותיו בטחנת קמח קטנה שעמדה למכירה.

לא במקרה בחר פילסברי להקים את עסקי הקמח במיניאפוליס: צומת חשוב של מסילות ברזל, ליד שדות חיטה נרחבים ועל גדות המיסיסיפי. הנהר הבטיח לו אנרגיית מים זמינה להפעלת הטחנה, דרך יעילה להעברת סחורות, ושפע של חיטה לטחינה.

ב-1871 קנה תחנה נוספת במיניאפוליס ועוד שתי טחנות באיזור, והגדיל את ייצור הקמח ל-500 חביות ליום. ב-1882 הגיע הייצור היומי ל-2,500 חביות קמח, ופילסברי החליט להקים בניין אבן גדול, שבו תוקם טחנת קמח בת שבע קומות.

במקביל, התעניין בהמצאה חדשה: המעלית. בתחילה הפעיל אותה במפעל החדש שהקים, אך לימים הרחיבה משפחתו את עסקיה, והקימה מפעל נוסף לייצור מעליות. "אפשר להצליח בתעשייה", אמר פילסברי בשנת 1881, "רק אם משתמשים בטכנולוגיה החדישה ביותר. גישה מדעית היא הגישה העסקית הנכונה ביותר".

פילסברי חוזרת למשפחה

ב-1889 הפכה טחנת הקמח של פילסברי לגדולה ביותר בארה"ב. אלא שזמן קצר לאחר מכן נקלעה לקשיים, ונרכשה על ידי וויליאם וושבורן, סוחר בריטי, שקנה את רוב מניות המשפחה ומינה את צ'רלס פילסברי למנהל התפעול, תמורת שכר עתק באותם ימים - 15 אלף דולר בחודש. עבור חלקו בטחנה קיבל פילסברי 325 אלף דולר.

ב-1897 נפטר פילסברי, וניהול החברה הוטל כולו על מהנדסי המזון של חברת וושבורן. ב-1900 הוסב שם החברה לפילסברי קו, והיא ייצרה יותר מ-10 אלפים חביות קמח ביום. החברה החלה לפרסם את עצמה בעיתונים, בפוסטרים ובכרטיסי ברכה, כשהלוגו שלה כולל את המילים "פילסברי בסט XXXX". ארבעת האיקסים ציינו את רמת האיכות הגבוהה ביותר בתעשיית הקמח.

בהדרגה הרחיבה החברה את מגוון מוצריה: היא החלה לשווק שיבולת שועל ודגנים לארוחת בוקר בריאותית, אבל ב-1908 קרסה לפתע, בשל ניהול כושל וחובות לבנקים. לאחר פשיטת הרגל נרכשה על-ידי חברת הרכבות דה גרייט נורת'רן ריילרוד קומפני וחברת ווטסון אנד קו, וב-1923 נרכשה שוב על ידי בני משפחת פילסברי, התאומים צ'רלס וג'ון, בניו של מייסד החברה.

פילסברי מאכילה את אירופה

ב-1940 התמנה לנשיא ויו"ר החברה פיליפ פילסברי, נכדו של צ'רלס, מייסד החברה.

תחת הנהלתו הלכה החברה והתרחבה, רכשה שלוש חברות גדולות לטחינת קמח בלוס-אנג'לס וסן-פרנסיסקו, ומפעל נוסף בקליפורניה, והחלה לייצר מקרוני, תחת שם המותג גלוב A-1.

כאשר הצטרפה ארה"ב למלחמת העולם השנייה, הגדילה החברה את היקף הייצור וסיפקה קמח גם לכוחות בחזית. בתום המלחמה נשלחו מחברת פילסברי וסניפיה טונות של קמח ומוצרים להכנת דייסות לאירופה הרעבה.

פילסברי ועולם הבצק

בשנים שלאחר מלחמת העולם המשיכה החברה לצמוח, ובשנות ה-60 רכשה את רשת בורגר קינג. בהמשך רכשה שורה של מפעלי מזון. ב-1983 רכשה גם את חברת הגלידות האגן דאז.

ב-1989 נרכשה פילסברי בסט על-ידי ענק המשקאות החריפים הבריטי גרנד מטרופוליטן, תמורת 5.8 מיליארד דולר, והפכה לחלק מחברת המזון שלה, דיאג'יו. לאחרונה התמזגה דיאג'יו עם חברת בסטפוד האמריקנית. המיזוג ייצור את אימפריית הבצק הגדולה בעולם.

פילסברי ומהפכת האפייה

מאז 1900 מקיימת חברת פילסברי תחרויות מתכונים, שבהן היא מציעה למשתתפים פרסים יקרי ערך, תמורת המתכון הטוב ביותר ממיגוון מוצריה. את המתכונים היא מפרסמת בעיתונים, וכך מקדמת את המכירות. ב-1929 החלו פרסומות פילסברי להופיע בתוכניות רדיו מפורסמות ונכנסו לפולקלור האמריקני יחד עם חברות פופולריות אחרות בתחום המזון, כמו קווקר והיינץ.

ב-1949 יצאה החברה במסע פרסום מסיבי לקידום עוגות מהירות להכנה ביתית, על בסיס תערובת וציפויים של קרמים, פתיתי שוקולד, מילויי פירות וכו'. התוצאה: אזרחי ארה"ב התרגלו לאכול את העוגות המהירות של פילסברי, והפסיקו להשקיע באפייה המסורתית.

ב-1952 יצאה לשוק סדרת המוצרים המזוהה ביותר עם פילסברי - הבצקים. מחזור המכירות של פילסברי ב-1999 היה 6 מיליארד דולר. לחברה יש היום 17 אלף עובדים, במפעלים שהוקמו ב-70 מדינות, כולל ישראל.

פורסם במגזין "ממון" "ידיעות אחרונות" ב-30.05.2000