דיל לעקבה: אילת, רק עם דרכון?

ברוכים הבאים לעקבה, המקום שבו ערבי ישראלי נחשב למולטי־מיליארדר עם אטיטיוד שחצני משהו. המקום שבו בגד הים שלי, ביקיני די מכובד, בטח יחסית לשאר מטפחות האף במלתחה שלי, מרגיש פתאום כמו סרט פורנו מלא בכיכובה של לייקרה רטובה. ולא שאין פה בחורות מערביות לרוב, רובן הונגריות, כולן בביקיני. זה רק שמביך לקפוץ בצהלה למים כשלגופך רק שני פלסטרים, כשרוב הנשים לובשות שמלה ארוכה ופוסעות איתה למים כמו אופליה המטביעה את עצמה בחומרה.

אבל מה זה? על שפת הבריכה יושבת אישה שנראית כמו זרעון, עטופה מכף רגל ועד ראש במין צינור לייקרה בצבע כתום זוהר. המסר ברור. בשם הצניעות, עדיף שלא יראו שיש פה אישה, עדיף שיחשבו שהיא בובת ריסוק אנושית של תעשיית הרכב, או ניצבת בסרטון פרסומת לקונדומים. יש לה אפילו כובע לייקרה עם חוד מצחיק בסופו, כאילו היא רוני זרעוני, הזרעון העליז של דורקס לשירותך. "חיג'אביני", רן אומר, "זה מה שזה. שילוב של חיג'אב וביקיני".

אז נכון, בבריכה יש יותר מדי שובלים משייטים של בד רטוב, זה מרגיש כמו לטבול בגיגית חולצות בקייטנה. אבל חוף הים כבר שווה כל מאמץ שעשינו כדי לבוא לכאן. נשאר בו ריף אלמוגים אמיתי, הצבעים המקוריים של ים סוף נשמרו, הדגים שוחים חופשי בין הרגליים שלנו, יש במים משהו פילוסופי ממש. לא, באמת, אלו מים זן־בודהיסטיים. כל טבילה בהם מוציאה אותי החוצה טיפה יותר רגועה ושמחה.

(צילום: רן שריג)

"אני חייב לצלם אותה", אומר רן ורץ אל יפהפייה צעירה בחיג'אביני סגול שאוספת צדפים על החול. היא מהנהנת בביישנות, ואני מתקרבת אליה בשמחה. אבל אז הוא פתאום צץ גבר עב בשר ומזוקן. "נו וויי!" הוא צועק עלינו, "נו פיקצ'ר נאו". אנחנו זזים בחוסר מנוחה, צופים בה מתכווצת כשהוא נוזף בה בערבית, איך העזת להסכים להצטלם עם אנשים זרים בלי לשאול את רשותי.

אני מחליטה להפיל את הדיקטטור בפח, ניגשת אליו עם חיוך ה"אני סתם זונה מערבית מטומטמת חצי עירומה בביקיני, אדוני המוכתר המכובד".

 תחפושת הבימבו המעריצה שלי כה מוצלחת, שהוא מתרכך ומתיר לי להצטלם איתה. רק שבאמצע התמונה עולה בו חשד נורא. "מאיפה אמרת שאת?" הוא שואל. "מישראל", אני אומרת לו במתיקות, "יהודייה, מתל־אביב". "מה?" הוא אומר ופניו מתקדרות כאילו זה עתה גילה שהסכים להתנשק עם ליידי בוי. "לא, אני לא יכול. אנחנו סעודים".

הוא עושה לרן תנועה די מאיימת, משהו בין "תמחק את התמונה" לבין "הגרון שלך הוא בשבילי משטח מצוין לאיקס־מיקס־דריקס". וזה המרד היחיד שלנו, שנעשה בשם האישה היפה שצעקו עליה והלבישו אותה בשריון ואמרו לה עם מי להצטלם: אנחנו אומרים לו, כן, בטח, נמחק, ומשאירים את התמונה.