שתף קטע נבחר

למה הספורטאים הישראלים לא מהירים?

אחת הקלישאות השחוקות ביותר היא שהספורטאים שלנו פשוט איטיים מדי. אבינעם פורת יצא לבדוק למה אנחנו רואים לשאר המדינות את הגב וחזר עם תובנות מפתיעות. "ולא לזנב" - תחלואי הספורט הישראלי

"מי אמר שהספורטאי הישראלי איטי בהשוואה לספורטאי מדינות העילית? זו אגדה שלא נבדקה באופן יסודי", משיב ד"ר יואב מקל, ראש בית הספר לחינוך גופני במכון וינגייט כשאני מציג בפניו קביעה. לעומת זאת, ד"ר מקל מסכים ללא סייג שהספורטאי הישראלי בנחיתות, לא בגלל מהירות, אלא בגלל חוסר תרבות ספורט בארץ ואי שימוש במדע הספורטיבי.

 

שנה טובה ומתוקה מ-ynet ספורט:

 

תנסו להתעלם לרגע מהמושלמות ביכולות של אסתר רוט, מהופעתה המדהימה של ירדן ג'רבי בריו, ועוד כמה תופעות חריגות. זו קצפת, קינוח יפהפה, אבל נדיר. אין לנו לחם קיומנו. את היום-יום.

 

יוצאת דופן. ירדן ג'רבי (צילום: AFP) (צילום: AFP)
יוצאת דופן. ירדן ג'רבי(צילום: AFP)

 

נכון גם שאין לנו ספורט עילית בענפי הכדור, באתלטיקה, בשחייה. בעצם, בכל הענפים למעט הג'ודו והשייט, שהם מקצועות ישראליים טיפוסיים.

 

עוד ב-ynet ספורט:

 

עזבו רגע את האתלטיקה שבה השליטה בעולם שייכת לשחומי העור, החל מהקריביים באמריקה והאפריקאים בריצות הארוכות. אני אומר לד"ר מקל: "או קיי, אבל לפחות להשתוות לספרד, להולנד, לנורבגיה, למדיניות בינוניות?". הוא שואל אותי מתי ביקרתי באחרונה באימונים בהדר-יוסף, ומסביר שעם עשרה אתלטים בכל האצטדיון, אי אפשר להתחרות גם עם ספרד.

 

 

מה אפשר לעשות עם עשרה אתלטים? (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
מה אפשר לעשות עם עשרה אתלטים?(צילום: אורן אהרוני)

 

אז למה בענף הכדורגל הפופולארי אנחנו מפסידים כמעט תמיד בדקה האחרונה במאבקים שקולים, מדוע אנחנו לא יכולים להיצמד ליריבי העלית? לא מהירות? בכלל לא בטוח שזו המהירות, אם אני מקבל את קביעת מקל שבעצמו היה פעם שיאן ישראל בריצות שבין 100 ל-400 מ'.

 

 

זה חוסר החינוך לספורט, זו צורת האימונים המיושנת - אלה הם הדגשים הבלתי נכונים להכנת ספורטאי לדברים שיצטרך להביא למגרש או למסלול. ד"ר מקל שעוסק בהרבה מחקרים, אם כי מודה שטרם השלים את מחקר המהירות של הישראלי, טען שהפגם העיקרי הוא מיומנויות תנועה בסיסיות. למשל: יציאה מהמקום. דחיפה לעבר המטרה, או אם תתרגמו זאת לשפת האתלטיקה, "זינוק" לעבר הכדור, כמעט לא מתורגלת באימוני כדורגל. באירופה זהו אחד הכללים המרכזים. כל המיומנויות האלה נרכשות בגילאים צעירים מאוד, 10 למשל, והן מהוות מבוא לקריירה. מי שלא לומד אותן בגילאים האלה, כבר לא יוכל ללמוד בבגרותו.

 

מפסידים כמעט תמיד בדקות האחרונות. שחקני הנבחרת ביורו (צילום: Gettyimages) (צילום: Gettyimages)
מפסידים כמעט תמיד בדקות האחרונות. שחקני הנבחרת ביורו(צילום: Gettyimages)

 

בכדורסל למשל, בולט הכח המתפרץ של הגוף וכאן יש לנו הצלחה יחסית, הנבלמת בחוסר קואורדינציה מסויימת. אגב, אי אפשר לבדוק מהירות של שחקן כדורסל, כי קנה המידה למהירות הוא 30 מ' לפחות, ובמגרש הכדורסל אין מרחבים ל-30 מ'. בכל זאת, גם בעשרה מטרים שלו, לברון ג'יימס מהיר ועוצמתי בצורה נדירה, אבל אנחנו הרי עוסקים בספורטאי הישראלי.

 

בעיקרו של הנושא, האימונים, במיוחד בכדורגל, לא מקצוענים מספיק ואין חידושים מדעיים, שהם לחם חוקו הספורט עולמי. פעם המאמנים צחקו כשדיברו על מדעי הספורט, במיוחד בכדורגל.

 

קואורדינציה לא מספקת. שחקני נבחרת הכדורסל (צילום: יאיר שגיא) (צילום: יאיר שגיא)
קואורדינציה לא מספקת. שחקני נבחרת הכדורסל(צילום: יאיר שגיא)

 

"היום", מגלה ד"ר מקל מה בדיוק עשתה החבורה הספרדית של ג'ורדי קרויף, לא רק למכבי ת"א, אלא לכדורגל הישראלי ולספורט כאן כולו, "גילו שאפשר להרכיב חבורה של אנשי ספורט מקצוענים, מעטפת של קבוצה, כל אחד במיומנות אחרת. בוודאי שהעבודה שלהם הקרינה על הקבוצה ועל קבוצות אחרות שכבר מנסות לחקות את המודל. אפילו בעניין המהירות: כשהשחקנים הלא מהירים לכאורה רואים באיזו מקצוענות עובדים איתם, גם האיטיים משפרים מהירות. אין ספק שמכבי ת"א נתנה שיעור טוב".

 

לכל מדינה יש את הייחוד שלה. מקובל לומר כי כל אדם עשירי בקניה או או באתיופיה, הוא רץ למרחקים ארוכים. מקובל לומר שאחוז גבוה מבני הנוער בג'מייקה, כתוצאה ממוצא הדורות הקודמים שהובאו מאפריקה, ניחנים במהירות עצומה. קובה, מדינה קטנה, מראה לנו איך מייצרים ספורטאים בעלי מבנה גוף מושלם במספר ענפים עם האתלטיקה בראשם, אבל לא רק.

 

שינו הכל. קרויף וגולדהאר (צילום: EPA) (צילום: EPA)
שינו הכל. קרויף וגולדהאר(צילום: EPA)

 

חוזרים לענף הפופולארי ביותר אצלנו, הכדורגל. כמו בכל מדינה, ובכל ליגת כדורגל, יש שחקנים מהירים יותר ומהירים פחות. לא כל אחד צריך להיות אוסיין בולט (בעצם אף אחד לא יכול), אבל צריך את המינימום ואת זה יש לכל אחד שהמאמן מעלה על המגרש בליגת העל.

 

הנה לכם עוד חיסרון בולט לעומת אירופה הקלאסית, שמקורו בבעיות סיבולת (אירוביות). הכדורגלן הישראלי פשוט מתעייף מהר משחקני העלית ביבשת. אין לנו מספיק אוויר וחמצן, והשחקן הישראלי מתקשה במאמץ פול-גז הנדרש ברגעים הקבועים של המשחק. נחוצים אימונים מושלמים של 100 אחוז ביצועים להשלמת הכושר הגופני הדרוש כדי שנהיה ברמה הגבוהה.

 

כל הכבוד לג'ורדים של גולדהאר שלימדו אותנו עוד כמה דברים, אבל איך לא ידענו את זה לבד? בקיצור, לא מהירות חסרה לכדורגלן ולספורטאי הישראלי, אלא תודעת ספורט ואימון. מי שאמר כי אין לנו ספורט רציני, צדק.

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מרתון טבריה
צילום: אורן אהרוני
מומלצים