שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    3 שנים מסביב לעולם: איך משלמים על זה?
    המשפחה הנודדת שלנו בעיצומה של השנה הרביעית במסע ברחבי העולם, ואין לה שום כוונה לחזור בקרוב. מה הם למדו על עצמם מאז שפגשנו אותם בפעם האחרונה ואיך הם מצליחים לממן מסע ארוך כל כך רק ב-7,000 שקלים לחודש? כתבה שלישית בסדרה

    כשאנשים שומעים או קוראים על המסע שלנו הם חושבים הרבה דברים על האחריות שלנו (או חוסר האחריות, לדעת חלקם) בנוגע לחינוך של הילדים. את התוצאה של המסע על כך נראה בהמשך הדרך, אבל העובדה שאנחנו בדיוק באמצעה של השנה השלישית לטיול המשפחתי מסביב לעולם גורמת להרבה מאוד אנשים לחשוב שאנחנו מאוד עשירים ושלהם אין שום סיכוי לצאת למסע שכזה - והגיע הזמן להפריך את הטענה.

     

    הכתבות הקודמות של המשפחה הנודדת:

    עם הילדים סביב העולם: 5 שיעורים שלמדנו על הורות

    3 שנים עם הילדים מסביב לעולם: הרגעים ששינו אותנו

      

    אנחנו לא עשירים ואף פעם לא היינו. החלטנו לחיות אחרת הרבה לפני שיצאנו למסע הזה. למען האמת, אנחנו בכלל לא בטוחים שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו מבחינה כלכלית לגדל את ילדינו בישראל, מה שהופך את זה לאירוני במיוחד, בגלל שכל כך הרבה אנשים מהארץ אומרים לנו: "הלוואי והייתי יכול להרשות לעצמי לחיות כמוכם!".

     

    המטרה שלנו היא להסביר כיצד הצלחנו לחסוך לטיול שכזה מסביב לעולם ולמה עשינו זאת. זה הזמן להפריך את האגדה שזכינו בלוטו, ולהראות לכם איך טיול לתקופה ארוכה, במדינות עולם שלישי, עם הילדים, עולה שבריר מעלות החיים בישראל. ומי יודע, אולי חלקכם יאמצו את הרעיון ויצאו לחוות איך החיים נראים שם.  

     

    "החלטנו שהזמן עם הילדים שווה יותר מכל מה שנרוויח" (צילום פרטי) (צילום פרטי)
    "החלטנו שהזמן עם הילדים שווה יותר מכל מה שנרוויח"(צילום פרטי)

     

    המטרה שלנו היא להסביר כיצד סגנון ההורות שלנו מושפע ישירות מההחלטות הכלכליות, שאיפשרו לנו לחיות ללא חובות ולטייל מסביב לעולם. הכוונה שלנו היא לחשוף בפניכם איך אנחנו ושלושת ילדינו, כתרמילאים, הפכנו למקומיים ולא לתיירים, וכיצד השינוי הזה הפך את הטיול מסביב לעולם לזול עד כדי גיחוך.

     

    ומעל הכל יש בנו כוונה לזרוע בכם, בראשכם, בליבכם, את הזרע שיאפשר לכם לקבל את סגנון החיים הזה ולהבהיר שהחלום שראה כל כך רחוק מהמציאות יכול להתממש עבור הרבה משפחות ישראליות, אם רק תהיו מוכנים לעשות את התפנית המנטלית החדה הדרושה להגשמתו.

     

    אנחנו כותבים אליכם כהורים, שכמוכם באמת ובתמים מקווים שההחלטות שלנו יביאו להשפעה חיובית על שלושת ילדינו האהובים. זה לא כל כך פשוט. אנחנו, בדיוק כמוכם, עושים את את העבודה הכי טובה שאנחנו יודעים ויכולים במטרה לגדל ילדים עצמאיים, אוהבים, ילדים שידעו כיצד לחיות חיים מאושרים, מספקים ומלאי משמעות.

     

    נשימה עמוקה, והנה מתחילים. כך תעניקו לילדכם את העולם בפחות מ-7000 שקלים לחודש.

     

    אולי גם אתם תוכלו לחיות בצורה כזו (צילום פרטי) (צילום פרטי)
    אולי גם אתם תוכלו לחיות בצורה כזו(צילום פרטי)

     

    1. זה אף פעם לא מספיק

    כבר לפני שנים הבנו שלא משנה כמה כסף הרווחנו וכמה דברים קנינו, אף פעם לא הגענו ל"מספיק". תמיד, תמיד, תמיד רצינו עוד. כשהרווחנו יותר, הוצאנו על בית גדול יותר, ספה חדשה או ביגוד חדש. תיכנתו אותנו להאמין שמגיע לנו יותר, בגלל שאנחנו מרוויחים יותר.

     

    שמנו לב שכל פעם שרמת החיים שלנו עלתה כך תפחו גם החובות שלנו. שבמקום להיות חופשיים יותר, נעשינו לכודים יותר ויותר. תהינו איך יכול להיות שהיינו יותר מאושרים כששכרנו דירת חדר בפסגת זאב. היו לנו אז רהיטים ישנים ומשומשים, וכל הכנסותינו היו המשכורת של קובי כשומר והטיפים שלי כמלצרית בקפה רימון. שנים אחר כך, כששנינו עם תארים מתקדמים ומרוויחים הרבה יותר, גרנו בדירת חמישה חדרים עם ריהוט חדש והרגשנו תקועים ומודאגים בנוגע לכסף. ברגע שזיהינו את הדפוס של "לא מספיק" יכולנו לעצור את טירוף הבזבוזים, שיצר את המאבק הכלכלי האינסופי.

     

    2. לחיות במלוא התשוקה

    קובי עבד בהיי-טק הרבה שנים. חיינו בשפע כספי אבל בנתק משפחתי. הוא בזבז שעתיים וחצי ביום בנסיעות לעבודה ובחזרה. ובואו לא נתחיל בכלל לדבר על שעות העבודה או על השנה וחצי ההן שכמעט ולא ראינו אותו בגלל שהוא עשה את התואר השני שלו בחיפה, אלא רק על השעתיים וחצי האלו, הלוך חזור, כל יום.

     

    חמישים שעות בחודש התבזבזו בתחבורה ובזמן שאני והילדים טיילנו בנופים המשגעים של הגליל העליון, הוא עבר על פניהם במסדרון כשהוא תשוש ולחוץ. מתישהו בתקופה הזו הבנו ששיעבוד החיים שלו לא שווה את המשכורת שהוא הביא הביתה. שהכסף הזה לא כיפר על הנתק.

     

    למדנו שהמצרך היקר ביותר שיש לנו על פני האדמה הוא הזמן שלנו. אנחנו לא יודעים אם הזמן שלנו ייגמר מחר או בעוד 40 שנה. האם החיים כפי שהם היום שווים עוד 30 שנות עבדות עבור האשליה שיום אחד בעתיד נצא לפנסיה ונהיה מאושרים? הרי אף אחד לא הבטיח לנו שנהיה עד אז ביחד, בריאים, שיהיה לנו את הכסף או את הכוח או שבכלל נהיה בחיים. אז החלטנו שאם אנחנו רוצים להגשים את החלום של טיול מסביב לעולם, כדאי שנארגן מחדש את חיינו כבר מעכשיו, עם הילדים, כל עוד אנחנו צעירים ומסוגלים.

     

    3. להתמקד במטרה

    זה היה מאוד מאוד קשה לחסוך כסף כשכולם סביבנו יצאו לארועים, אכלו במסעדות, קנו בגדים חדשים, רהיטים חדשים, חופשות וצעצועים. את הילדים לקחנו רק להצגות מסובסדות ולא לאלו היקרות. נתנו צעצועים מחנויות הכל בדולר כמתנות יום הולדת. קנינו בגדים (נקיים ובמצב חדש) מחנות יד שנייה או מהשוק ולא בגדים ממותגים.

     

    הפסקנו ללכת לרוב האירועים. גם הסיבה הראשונית בגללה עברנו לגור בקרית שמונה (בה התאהבנו קשות) היו הטבות המס שאיפשרו לנו לחסוך יותר כסף. באמצעות כל אלה לימדנו את ילדינו כיצד ההחלטות שלנו יכולות לקבוע אם נגשים את החלומות שלנו או לא.

     

    גם אנחנו מאוד אהבנו ללכת לקניון ולבזבז 600 שקלים על איזה פריט בסוף עונה, שימלא את הבית בעוד דברים - שאנחנו גם ככה לא באמת צריכים. גם אנחנו אהבנו ללכת למסעדות ולקחת בייביסיטר כדי שנוכל לצאת לדייטים זוגיים. גם אנחנו אהבנו לפוצץ את המקרר לקראת שבת, עד שהבנו ששליש מהאוכל נזרק לפח במהלך השבוע.

     

    התחלנו להבין שכל החלטה "לפנק" את עצמנו משמעותה עוד שבוע או חודש של טיול. זה לא היה קל, אבל הגענו לנקודה שבה הצלחנו לחסוך 25% ויותר מההכנסות שלנו מדי חודש לקראת הטיול.

     

    כל בונוס או העלאה - הלכו היישר לקופת החיסכון. גם בחודשים שהגג נזל, כשהיינו צריכים לשלם לאוניברסיטה או כשמכונת הכביסה התקלקלה ולא ידענו איך לגמור את החודש, ה-25% נמשכו אוטומטית מהחשבון ואנחנו איכשהו הסתדרנו. כן, לפעמים לא ישנו טוב בלילה וכן, אפילו לווינו כסף מדודה שלי פעם אחת, אבל כל חודש שעבר הכסף נכנס לחיסכון.

     

    במקום לחבר את הילדים לשקע החלטנו לחבר אותם לטבע (צילום פרטי) (צילום פרטי)
    במקום לחבר את הילדים לשקע החלטנו לחבר אותם לטבע(צילום פרטי)

     

    4. להוציא את הילדים מהשקע

    חלק מהפילוסופיה שלנו לא לתת לילדים אייפון או מחשבים הגיעה מהאמונה בהורות לא מודרנית. כמנחת קבוצות ל"הורות מתוך מודעות" הפצתי את הפילוסופיה הזו להורים ברחבי העולם.

     

    יותר ילדים היום אינם בריאים ואיבדו כל קשר לגוף שלהם ולאדמה. הם לא נופלים מהאופניים או מהעץ כי הם יושבים בכיתה או מול מסך, במשך כל שעות היום. הם לא משחקים ברחוב או בשדה כמו ששיחקו ילדים בעבר, בגלל שבלחיצת כפתור הם יכולים להשיג את כל מבוקשם.

     

    בגלל שאנחנו חושבים שהיכולת למלא את השעמום היא מתנה לחיים, אנחנו נותנים לילדים שלנו לשחק בבוץ ולהיות יצירתיים. אנחנו גם חושבים שהתבוננות, שהייה בטבע או קריאת ספר היא הרבה יותר מבדרת מטלויזיה. אנחנו גם באמת מאמינים שעל ידי כך שלא כל הזמן נמצא תעסוקה לילדים שלנו, הם בעצמם ילמדו כיצד למלא את החלל במשמעות ומודעות עצמית.

     

    ילד שהוציאו אותו מהשקע, לדעתנו, הוא הרבה יותר חברותי, יצירתי, אנרגטי ובריא והרבה יותר מחובר לעצמו. ילד שהוציאו אותו מהשקע, הרבה יותר זול לתחזוק. אנחנו מאמינים שדווקא על ידי כך שלא נקנה לילדים את הצעצועים והגאדג'טים החדשים ביותר, נגדל ילדים בריאים יותר מנטלית ופיזית. שמכאן מגיעה ההערכה לדברים הקטנים שבחיים.

     

    לכן, מאז שהם היו תינוקות, אף פעם לא לקחנו הררי צעצועי פלסטיק לחוף הים. נתנו להם לשחק בגלים ובחול. אף פעם לא קנינו להם טלפונים סלולרים (שגם לנו עצמנו אין בשנתיים וחצי האחרונות). קנינו להם ציוד אומנות ולגו. אף פעם לא הייתה לנו טלוויזיה בסלון, ואף פעם לא התחברנו לכבלים או ללווין. השתמשנו במחשב כדי לצפות בסרטים שבחרנו.

     

     

    הילדים למדו שיש בעולם עוד אנשים פרט לישראלים וליהודים (צילום פרטי) (צילום פרטי)
    הילדים למדו שיש בעולם עוד אנשים פרט לישראלים וליהודים(צילום פרטי)

     

    5. לחיות כמו המקומיים

    מסביב לגלובוס השתקענו למשך שבועות וחודשים בחווה בקוסטה ריקה, כפר נידח בג'ונגלים של אקוודור, הוסטל בויאטנאם או קולומביה, או אי כלשהו בקמבודיה ובפיליפינים. ביקרנו במעט מאוד מהאטרקציות התירותיות (שהן מאוד יקרות), אבל יצרנו סביבנו קהילות של מקומיים שצחקו ובכו איתנו ואהבו אותנו.

     

    אנחנו לא רק מטיילים רחוק, אנחנו מטיילים עמוק. בעוד רוב האנשים מטיילים עם צבעי מים עדינים, אנחנו מטיילים בגואש, בלי מברשות, צובעים עם הידיים ומתלכלכים מאוד. בחודש ה-31 למסעותינו, היינו רק ב-13 מדינות ובדרך כלל באזור אחד או שניים בהן.

     

    זכינו לדעת איך זה יהיה לחיות בתור נוצרים, בודהיסטים, מוסלמים או הינדו, בעיר ההיא או בכפר ההוא. קיבלנו המון אהבה, אדיבות וטוב לב בכל מקום שאליו הגענו. גם קיבלנו שיעור חשוב ביותר אודות החיים בעוני.

     

    הילדים שלנו למדו בבתי ספר בהם חלק מהילדים לא הגיעו במשך שבועות כיוון שהיה עליהם לעבוד בשדות. הם ראו חברים מסיימים משחק של תופסת והולכים לחטט בפחים. הם צחקו ושיחקו עם חברים שבשמחה יאכלו את שאריות ארוחת הערב שלנו, בגלל שהם רעבים. הם הלכו לשחק אצל חברים שבביתם רצפת חול וחורים בקירות. הם למדו באמצעות העוני, אנחנו מקווים, ולו במעט על הערכה והוקרה.

     

    6. לזוז כמו צב

    אנחנו לא זזים הרבה. זה מה שאפשר לנו ליצור קהילתיות, להכיר את המקומיים, ולחסוך הרבה כסף. בעוד שרוב האנשים מוציאים בחופשה של שבועיים על טיסות נניח אלפיים דולר (כלומר אלף דולר בשבוע על תחבורה), כשטסים פעם בשנה ומשתקעים או עוברים לתחבורה ציבורית הם מתחלקים ב-52 שבועות, מה שיוצא 38.46 דולר לשבוע.

     

    עוד לא ביקרנו באירופה או אוסטרליה כי הן מאוד יקרות בהשוואה למדינות העולם שלישי, שאנחנו קראנו להן בית. זאת בחירה נבונה למי שמעונין בתרמילאות לטווח ארוך, לבחור במדינות זולות. גם התעריף שתשלמו עבור מגורים משתנה מאוד אם אתם משלמים לפי יום, לפי שבוע או לפי חודש.

     

    אם תגיעו בעונה החלשה לתיירות, או אם תתרחקו מאזורי התיירות החמים, או אם תהיו מוכנים לעבוד עבור מגורים, תגלו מהר מאוד שמשפחה שלמה יכולה לטייל מסביב לעולם בכל כך מעט כסף שזה מצחיק.

     

    בכפר נידח בג'ונגלים של אקוודור רחצנו את גופנו, את בגדינו ואת נשמותינו בנהר. שכרנו חדרים בחמישה דולר ללילה, פחות דולר וחצי שתרמילאי ישראלי שילם, עבור מיטה נוספת שיכולנו להשכיר. חשמל ומים עבור משפחה של חמש נפשות ב-3.5 דולר ללילה. זה אפילו לא מגרד את חשבון המים שקיבלנו בישראל.

     

    בסיאם ריפ, קמבודיה, קובי העביר קורסים בניהול תיירותי לעובדי המלון וגבי העבירה קורס מדיטצית "ניקיון הנשמה". התארחנו בגסטהאוס במשך חמישה חודשים, ושילמנו חמישה דולר ללילה עבור חדר ענק, עם מזגן ושירותים פרטיים.

     

    פוהים, מנהל ההוסטל, אירגן עבורנו מיטת קומותיים, מקרר קטן, שולחן וכיסאות שנוכל לשבת ולאכול את האוכל שבישלנו בעצמנו. דניה, הבכורה, לימדה את צוות ההוסטל איך להכין שקשוקה, שכרגע נמצאת בתפריט ההוסטל תחת השם 'השקשוקה של דניה'. כן, אנחנו מאוד גאים.

     

    לא מטיילים כמו תיירים, אלא חיים כמו המקומיים (צילום פרטי) (צילום פרטי)
    לא מטיילים כמו תיירים, אלא חיים כמו המקומיים(צילום פרטי)

       

    7. עצמאות לא עולה שקל

    כשהתחתנו לא ידענו איך להכין ביצה קשה. אבל ידענו שאנחנו רוצים משהו אחר עבור הילדים שלנו. רצינו שהם יידעו שזאת לא העבודה של ההורים לשרת את ילדיהם, אלא לחנך אותם לתרום למערכת המשפחתית ולהיות עצמאיים.

     

    ולכן "אבא, אין לי שום דבר ללבוש!" הניב את התגובה "הנהר שם" או "הדלי שם" או כל דבר אחר שהיה בסביבה שבו הילדים יכלו לכבס את הבגדים שלהם. "אמא, אני רעב", הניב "אז מה אתה מכין לנו לארוחת צהריים?" והם עשו תורות בהכנת סלט, אורז, מרק או פסטה. זה לא תמיד הכי קל לעודד/ לדחוף/ להכריח אותם להיות עצמאיים, אבל אנחנו מאמינים שכשימלאו להם 30, הם יודו לנו על כך.

     

    כבר ראינו לא פעם, בעיני תרמילאים אחרים, או בעיניהם של צוות ההוסטל מבטים מפוחדים, כשהאמצעי, בן שמונה, השתמש בסכין כשבישל. על אף שכולם מתרשמים מהתוצאות הסופיות, קשה שלא לצחוק לנוכח האימה שהסיטואציה מעוררת.

     

    אם האוכל המקומי מאוד זול, ומצבנו הכלכלי טוב יחסית, ישנם חודשים בהם אנחנו אוכלים בחוץ כל יום, רק בגלל שזה יותר כיף ויותר הגיוני בסיטואציות מסוימות. בזמנים כאלה אנחנו מבלים את שעות הצהריים במשחקי לוח, קריאת ספרים לילדים או פשוט מדברים, צוחקים וחולקים את עולמנו עם הילדים כפי שתמיד חלמנו.

     

    כפליט היי-טק קובי הרוויח הרבה כסף, אבל בילה מעט מאוד זמן איתנו. עכשיו הוא מבלה שעות על גבי שעות בכל יום עם הילדים. זמן יקר מפז.

     

    8. לנפץ את הבועה

    בישראל הילדים שלנו חיו בבועה, מוקפים בילדים לבנים, יהודים ושלכל אחד מהם חנות צעצועים משלו בבית. היום, יש להם חברים מכל דת בעולם, צבע ומצב סוציו-אקונומי.

     

    הם צחקו ושיחקו עם מבוגרים וילדים מקומיים, תרמילאים ועובדי הוסטלים מכל רחבי העולם. הם יודעים שכישראלים אנחנו מאוד גאים במוצא שלנו, אבל שאנחנו לא מרגישים נעלים יותר או חשובים יותר מכל אדם אחר על פני האדמה.

     

    בהתחלה פחדנו לשחרר כך את ילדינו אל הלא נודע. הסתובבנו יחד, בחוסר וודאות לגבי הסביבה החדשה. לאט, בעודנו משתקעים בביתנו החדש, כל פעם מחדש, אנחנו מרשים לילדים להתרחק. בהרבה מהכפרים לא ראינו את הילדים כל היום, כי הם היו עסוקים בטיפוס על עצים וקטיפת פירות טרופיים, בלדוג את ארוחת הערב או בלשחק על החוף.

     

    הילדים לומדים עצמאות ולהסתדר בעצמם (צילום פרטי) (צילום פרטי)
    הילדים לומדים עצמאות ולהסתדר בעצמם(צילום פרטי)

     

    9. לתת להם דמי כיס

    כמו הרבה ילדים בגילו, הבן שלנו מת לקבל אייפון. יום אחד, כשהוא יצליח לגייס מספיק כסף, אנחנו בטוחים שזה יהיה הדבר הראשון שהוא יקנה. בינתיים, הוא ואחיותיו מקבלים כל שבוע שני דולר לעשות איתם מה שהם רוצים. למעשה, יש להם 1.5 דולר לבזבוזים כי אנחנו מלמדים אותם שבשביל להגשים את החלומות שלהם, עליהם לחסוך 25% מכל רווחיהם.

     

    על מנת להגדיל את ההכנסות שלהם הם מכרו בכל רחבי הגלובוס ציורים שציירו, תכשיטים שהכינו ועבודות חימר. הם מכרו את הצעצועים המשומשים שלהם בשוק בקרית שמונה, בתחנת מנוחה לנהגי משאיות באזור הרי הרוקי, מחוץ לקניון ביוסטון טקסס, בשוק השבועי בבוקט, פנמה ובהוסטלים ברחבי העולם. הם גם בהחלט יודעים להתמקח.

     

    בגלל שיש להם סכום כסף מוגבל, הם יודעים שככל שיסחטו אחד את השני או ככל שיתמקחו יותר עם המקומיים, כך יוכלו להשיג יותר. הם התמקחו טוב יותר מאיתנו ההורים בשווקים מלימה, פרו, ועד סינגפור והפילפינים.

     

    בטיסה שלנו ממלזיה לנפאל הבן שלנו שאל את הדיילת כמה עולה פחית קולה. "שבעה רינגט", היא אמרה. "אני אתן לך ארבעה!", הוא מיד ירה בחזרה.

     

    10. לחיות כמו מלכים

    אנחנו לא חיים כמו כלבים. יש אנשים שחושבים שאנחנו מתעללים בילדינו בגלל שאנחנו לא מגדלים אותם בדרך הקונבנציונלית. בבית ספר, בבית קבוע, ביציבות ושגרת יום יום שילדים בדרך כלל משגשגים בה.

     

    חשוב לנו שתדעו שאנחנו חיים כמו מלכים. אוכלים במסעדות, משתתפים בפעילויות המגניבות ביותר כולל צלילה עם צבי ים בפיליפינים, גלישת גלים בלימה, אולפני יוניברסל בסינגפור וסיורי ג'ונגלים באקוודור וקוסטה ריקה.

     

    התנדבנו וחיינו כמו מקומיים בכל מיני פינות בעולם. אנחנו חושבים שכל החוויות שלנו, כולל הרעות מבינהן, הן יקרות מפז. אנחנו לא קונים כל מה שאנחנו רואים ובא לנו עליו בחנות. אנחנו קונים ירקות ופירות כשהם בעונה (והם זולים יותר) ומשוחחים עם הילדים כל הזמן על דחיית סיפוקים ועיכוב הדברים שאנחנו חושקים בהם ביותר.

     

    אנחנו מאמינים שאלו הם כלים חשובים להצלחה בחיים, במיוחד כיום, כשרובנו מצפים שהכל יהיה זמין עבורינו בקצות אצבעותינו ובאופן מיידי.

     

    כשאנחנו לא עוברים ממקום למקום, אנחנו לומדים חמישה ימים בשבוע במשך כשלוש שעות בכל יום. אנחנו מאמינים שהמסע, האנשים שפגשנו בדרך והחברים שאימצנו אותנו אל ליבם איפשרו לילדינו לפתח את כישוריהם החברתיים, את חוכמת הרחוב, יכולת שיפוט ומוסר, כישורי שפות, ואת היכולת להיות פתוחים לקבלת השונה והאחר. הענקנו להם, באופן מילולי למדי, את העולם כולו בפחות מ-7000 שקלים בחודש. הענקנו להם שני הורים נוכחים במשרה מלאה.

     

    לא תמיד אנחנו בטוחים שהבחירה שלנו מושלמת (צילום פרטי) (צילום פרטי)
    לא תמיד אנחנו בטוחים שהבחירה שלנו מושלמת(צילום פרטי)

     

    11. לא הכל ורוד

    האם הבחירה שלנו מושלמת? לא. אנחנו מתגעגעים למשפחות שלנו ולחברים שלנו בארץ ואפילו שיש היום ניסים כמו סקייפ, זה לא אותו דבר כמו להיות שם עם כולם.

     

    לפעמים, אנחנו ממש מהרהרים מדוע בכלל בחרנו בדרך החיים הזו. יש לנו ימים מדהימים ויש ימים נוראים, בדיוק כמו שלכם יש, בחיי היום יום. אנחנו לא מושלמים. גם לא החיים שלנו. אבל אנחנו מודים, בינתיים, על כל שנייה מההרפתקה הזו.

     

    אנחנו קוראים את כל התגובות שאתם משאירים, וככל יכולתנו משתדלים לענות למחשבותיכם. כבוד הוא לנו לשמוע את התגובות שלכם וכיצד אתם מרגישים בנוגע לסיפור שלנו.

     

    עד שתקראו את הכתבה הזו אנחנו נהיה איפשהו בשלגי ההר העשירי בגובהו בעולם. חמש הנפשות של משפחתנו וצוות צילום מלוס אנג'לס שייצאו איתנו לטרק חלומי נוסף באנפורנה.

     

    אנחנו מאחלים לכם ולבני משפחותיכם שנה של שקט נפשי, בריאות, רוגע, צחוק, אהבה ושנה של הגשמת חלומות,

    מנפאל,

    נמסטה,

     

    גבי, קובי, דניה, אורזי וסולאי קלף

    המשפחה הנודדת




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום פרטי
    "לא זכינו בלוטו. זו שאלה של סדרי עדיפויות". משפחת קלף
    צילום פרטי
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים