שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דני קיי: האיש שעשה הכל, ולא (רק) בצחוק
    שחקן, פנטומימאי, מוזיקאי, מנצח, טייס, שף ובעיקר איש מצחיק מאוד - עם המון כישרון ומעט גבולות: מועדון הסרט מופרע מצדיע לדני קיי, הקומיקאי היהודי שכבש את הוליווד והעולם כולו, בכל דרך אפשרית

    "אם דני לא קיי לא היה קיים, אף אחד לא יכול היה להמציא אותו - כי לא הגיוני שיהיה אדם כזה", כתב פעם עיתונאי הוליוודי. "אני בסך הכל בדרן", השיב קיי.

     

    יש משהו באיש הזה שמעורר באנשים תגובות חיוביות ולבביות. גם כשסיפרתי על במת הסינמטק שהחודש ייערכו מפגשים שיסקרו את פועלו של האדם החד פעמי הזה, נשמעה מהקהל אנחת התמוגגות, מחיאות כפיים וחיוכים, כמו זה שאולי מעטר את פניכם ממש עכשיו. בסיום המפגש הזה, לכבוד הבחירות לרשויות המקומיות - תוקרן הקומדיה "המפקח הכללי".

     

     

    הוא נולד ב-1913 למשפחה ענייה של מהגרים יהודים-אוקראינים בברוקלין, ניו יורק, תחת השם דוד דניאל קומינסקי. כמבוגר לא אהב לדבר על עברו העני - קיי העדיף לעסוק בעתיד. קצת אחרי בר המצווה מתה אמו ודני החליט לעזוב את בית הספר (שהיום קרוי על שמו) יחד עם חברו הטוב ביותר, לטובת מסע הופעות כלהקה נודדת. החבר ידע לנגן גיטרה וכשאתה בן 13, זו כנראה נשמעת תוכנית מוצלחת. אחרי שסיבוב ההופעות כשל, ביקש ממנו אביו לחשוב היטב מה ירצה לעשות כשיהיה גדול. קיי, שרצה לשנות את העולם, ענה: "אני רוצה להיות רופא מנתח".

     

    לאביו, שהיה חייט במקצועו, לא היה כסף לממן לימודי רפואה, ולכן קיי מצא את עצמו מנסה להרוויח כסף בעבודות מזדמנות - ומכולן פוטר, בזו אחר זו. הוא עבד בין היתר כמוזג סודה, מוכר גלידה וחוקר ביטוח (עבודה ממנה פוטר אחרי שגרם להפסד של 40 אלף דולר, מספרת האגדה). כשעבד כפקיד אצל רופא שיניים פוטר אחרי שהרופא גילה שקיי פיסל בעץ עם המקדח הדנטלי. בסופו של דבר החליט לחזור לעסקי השעשועים: "הפכתי לבדרן לא כי רציתי - אלא כי נועדתי להיות כזה", אמר.

     

    קיי נסע להופיע כבדרן ב"חגורת הבורשט" - אזור במדינת ניו יורק ששימש אתר נופש פופולרי ליהודים (וגם המקום בו התרחשה עלילת הסרט "ריקוד מושחת"). שם הצטרף ללהקת מחול והפך לרקדן מקצועי. בהופעה הראשונה, קיי החליק מהבמה לקול צחוקו של הקהל. קיי החליט להפוך את ההחלקה הזו לגימיק קבוע ולהכריז על עצמו גם כקומיקאי.

     

    לא צריך חשמל, לא צריך מוזיקה

    ב-1934 הלהקה נסעה למזרח הרחוק והופיעה בעיר היפנית אוסאקה. סופת טייפון הכתה בעיר ובאותו ערב לא היה חשמל באולם - כלומר, גם לא אורות או מערכת הגברה. קיי רב התושייה הדליק לפיד והחל לשיר בקול החזק ביותר שיכול היה להפיק מגרונו. כיוון שהקהל לא הבין אנגלית, הוא ניסה להמחיז את המילים. הקהל היפני הריע לו - וזה היה היום שבו קיי החליט להיות גם פנטומימאי, כדי לשבור את מחסום השפה ולהגיע לליבם של אנשים בכל העולם. מאז, בכל מדינה אליה הגיע נהג לבקש ללמוד משהו מהשפה המקומית, כדי להגיד אותו על הבמה ולהמשיך את המשפט בג'יבריש.

     

    כשחזר לארצות הברית החל להופיע עם פסנתרנית, מלחינה וכותבת בשם סילביה פיין. היא הבינה את הקצב שלו, וכתבה לו את המילים והלחנים המתוחכמים שהפכו לסמל המסחרי שלו. היא כתבה לו שיר בשם "צ'ייקובסקי", שמטרתו לגרום לקיי לשיר שמות של 54 מלחינים רוסים ב-38 שניות. השיר הפך ללהיט ופיין הפכה לאשתו ולסוכנת האישית שלו.

     

     

    ב-1943 הוחתם קיי אצל המפיק סמואל גולדווין על חוזה לכיכוב בסרטי קולנוע. גולדווין הפתיע כשפנה לאנשי הצוות שלו ואמר: "צריך להיזהר עם דני קיי, הוא לא נאה, לא יודע לשחק ולא סקסי". באותה הזדמנות ביקש מקיי שיעשה ניתוח להקטנת האף, שלטעמו הקנה לו מראה "יהודי" מדי.

     

    קיי סירב. הצוות של גולדווין ניסה לאפר אותו כדי למזער את נוכחות האף היהודי, אך לא צלח. לאחר דיונים רבים נמצא פיתרון ביניים לטשטוש המראה היהודי - קיי חימצן את השיער, ובסרטיו הראשונים הוא בלונדיני לחלוטין. סרטו הראשון, "Up In Arms", היה הצלחה אדירה והצעד הראשון בקריירה קולנועית מזהירה - במשך 20 שנה כיכב ב-20 סרטים, בדרך כלל בתפקידים שדרשו לשון מהירה במיוחד, שירה וריקוד.

     

     

    פני הגומי והדיבור המהיר הפכו לסימני ההיכר שלו. הוא הפך למושא לציטוטים וחיקויים. הנה למשל, דאפי דאק מסרטי הלוני טונס, מבצע חיקוי מדהים של דני קיי קורא שירה, עם מבטא רוסי ובלורית מחומצנת:

     

     

    ב-1948 הוא הוזמן לאנגליה להופיע ב"לונדון פלדיום" המכובד. הקהל הבריטי לא רץ לקנות כרטיסים, וקיי הרגיש שהמופע הולך להיכשל אם יבצע אותו כפי שתיכנן. בתחילת המופע הוא פשוט התיישב על קצה הבמה, ופצח בשיחה עם הקהל. תוך כדי דיבור הוא נדנד את רגליו להנאתו ושבר את כל החוקים של מופע בימתי. לא שירים, לא מערכונים - סתם דיבורים. המבקרים השתוללו. וכתגובה להתיישבות על קצה הבמה, המשפחה המלכותית - שנכחה באחד המופעים - לראשונה בהיסטוריה ירדה מהתא המלכותי, והתיישבה בשורה הראשונה.

     

    כך חלפו להן 20 שנה עם כ-20 סרטים, ביניהם "ליצן החצר", "האנס כריסטיאן אנדרסן", "הקש בעץ" ו"החיים הסודיים של וולטר מיטי", שמספר על עיתונאי שחולם כל פעם על חיים אחרים - של טייס, של רופא, של מוזיקאי... ממש כמו חייו האמיתיים של דני קיי. ב-1963 הוא עבר לטלוויזיה ויצר את "המופע של דני קיי", סדרה מצליחה ומצחיקה עד דמעות ששודרה עד 1967.

     

     

    באחת מטיסותיו לאירופה התיישב ליד קיי, במחלקה הראשונה של המטוס, מנהל יוניסף. השניים דיברו על אהבתם לילדים, וקיי נחשף לראשונה לנתונים על מספר הילדים העניים בעולם השלישי, שמתים מדי יום בגלל פוליטיקה ומלחמות. קיי התחבר לצד שהדחיק כל כך הרבה שנים - לילד העני ממנו צמח להיות מה שהוא. בעקבות אותה שיחה החליט קיי להפוך לשגריר הארגון בעולם. מדובר בידוען הראשון שביצע תפקיד כזה.

     

    קיי השתמש בפרסומו כדי להביא לכותרות את סיפוריהם של הילדים העניים שלא נשמע קולם. קיי מצא את עצמו מופיע בכפרים נידחים בתאילנד, מבדר קהילות מוזנחות באפריקה. בזמן שבעולם המערבי נחשב לכוכב - עבור אותם ילדים הוא היה רק איש עם שיער מוזר ונעליים מצחיקות שהגיע להצחיק אותם.

     

     

    יום אחד, קיי הגיע לקונצרט של התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק. המנצח דימיטרי מיטרופולוס הציע לו לנצח על התזמורת, כגימיק. קיי עלה וניצח על התזמורת באופן מופלא. המנצח אמר: "הנה בן אדם שלא למד מוזיקה, לא יכול אפילו לקרוא תווים, והוא הוציא מהתזמורת שלי יותר ממה שהצלחתי אי פעם".

     

    המקרה הוביל לסבב ניצוח על תזמורות מסביב לעולם, כולל התזמורת הפילהרמונית של ישראל. קיי הפך למנצח מבוקש. ההכנסות מהמופעים הוקדשו למטרות צדקה, כמו למשל למען קרנות פנסיה למוזיקאים. למטרה זו בלבד הצליח לגייס חמישה מיליון דולר.

     

     

    ונראה לכם שזהו? לא ולא רבותי. קיי החליט ללמוד לטוס. ולא במטוס קטן של סלבריטאים חובבי טיסה, אלא במטוסי ענק. הוא הטיס את הבוינג 707 וה-747, ומטוס ה-DC10 שרק ירד

    מפס הייצור, וטייסים מקצועיים נדהמו לראות אותו עורך לו את טיסת הבכורה.

     

    "וזהו, נכון?", אתם שואלים בחשש... אז זהו, שיום אחד אכל במסעדה סינית. פתאום קם מכסאו, התפרץ למטבח ושאל: "מי השף? אני מוכרח להבין איך מכינים את זה". הטבח לימד אותו וכך החליט להפוך לטבח. בשנות ה-70 כבר לימד שפים לבשל (אבל בסגנון של דני קיי, שכלל זריקת סכינים באוויר תוך כדי בישול). הוא אף זכה במדליית ה-MOF, תחרות בישול אמנותי שנערכת בסורבון בנוכחות נשיא צרפת. קיי היה היחיד שזכה בתואר שאיננו צרפתי.

     

     

    "טוב, אז מה עוד?", אתם בוודאי שואלים בייאוש. ובכן, על עלילותיו הרבות של דני קיי, על הקומדיות, הופעות האורח, הקריירה בעולם הבייסבול וחזרתו לשורשים בסרט "סקוקי", בו הוא משחק ניצול שואה שנלחם בניאו-נאצים, תוכלו לשמוע במפגשי מועדון הסרט המופרע ברחבי הארץ, שיוקדשו לדני קיי - שהשנה צוינו מאה שנים להולדתו, ושהסביר את קיומו במשפט אחד קצר: "החיים הם קנבס ציור ענק, צריך לזרוק עליו את כל הצבעים שיש לכם".

     

     

    אלון גור אריה הוא במאי, תסריטאי ומרצה ב"מועדון הסרט המופרע" ברחבי הארץ. בשבת, 19 באוקטובר, יוקדשו הארועים בסינמטק תל אביב ובסינמטק חיפה לחייו ופועלו של דני קיי, עם הקרנת הסרט "המפקח הכללי". האירוע יגיע לסינמטק ירושלים ביום ה', 24 באוקטובר.

     

    מפגש על חייו של וודי אלן משולב במופע ג'אז של שם טוב לוי ואריק נייסברג ייערך ביום ד', 16 באוקטובר, בבית ציוני אמריקה. מפגש "קומדיות הפולחן הטובות בעולם" ייערך בסינמטק שדרות ואחריו יוקרן הסרט "הנסיכה הקסומה". מפגש "מחזות הזמר הגדולים של המאה ה-20" ייערך בסינמה סיטי גלילות ביום א', 3 בנובמבר, עם הקרנת הסרט "כובע צילינדר". ומפגש "חבורת לול ואורי זוהר" ייערך ביום ה', 7 באוקטובר, בסינמה סיטי ראשל"צ .

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים