שעת הדלעת

אנחנו מתייחסים לרוב אל הדלעת כאל ירק, אבל מדובר בעצם בפרי השייך למשפחת הדלועים, שמקורה בצפון יבשת אמריקה. מיבשת אמריקה עשו הדלועים את דרכם לרחבי העולם וכיום השימוש בה מוכר במטבחים רבים בעולם. על משפחת הדלועים נמנים מינים רבים המפיקים פירות בגדלים ובצבעים שונים, אבל אנחנו נתרכז פה בדלעת העגולה הגדולה, בעלת הקליפה הכתומה, בה משתמשים בהאלווין ובחג ההודיה. דלעת זו היא במיטבה דווקא לקראת סוף הקיץ, אז אוספים אותה מהשדות. אבל מאחר והיא נמנית על הירקות, או הפירות, שבאופן מסורתי נשמרים לצורך אכילה בחורף, היא הפכה למזוהה יותר עם תבשילים חורפיים וחמימים ולא עם תבשילי קיץ.

העובדה שתוכנה הבשרני של הדלעת נתון בקליפה עבה יחסית ונשמר היטב בטמפרטורות קרירות הפכה את הדלעת למרכיב תזונתי חשוב באיזורים בהם החורף קשה. את זאת למדו היטב המתיישבים הראשונים בארה"ב, ולכן בארוחת חג ההודיה מגישים מנות שונות המכילות דלעת. בהאלווין, לעומת זאת, עושים בדלעת שימוש נוסף לזה הקולינרי, כשיוצרים ממנה כלי קיבול לנרות או פנסים, לאחר פיסול הדלעת בצורה של פרצופים מפחידים שנועדו לגרש רוחות רעות. אבל כדאי מאוד להשתמש בדלעת לא רק בתקופת החגים ובחורף אלא לאורך השנה כולה.

הדלעת דלת קלוריות (30 קלוריות לכוס) והיא עשירה בסיבים תזונתיים, בוויטמין C, וויטמין E ובאלפא ובטא קרוטן (ההופכים בגוף לוויטמין A), כולם נוגדי חמצון חשובים. 100 גרם דלעת מכילים פי 2.5 מכמות ויטמין A היומית המומלצת. הדלעת מכילה גם מינרלים כמו מגנזיום, אשלגן, סידן בכמויות משמעותיות ומינרלים נוספים, בכמויות קטנות יותר.

מלבד השימוש בדלעת במטבח, גם הגרעינים משמשים לאכילה ("גרעינים לבנים", קוראים להם בתרבות הישראלית) או לזריה על סלטים, מאפים וכדומה, בדומה לשימוש באגוזים. בגרעינים הלא קלויים נעשה שימוש ברפואה העממית לטיפול בבעיות עיכול ופוריות. כיום ידוע לנו שהם מכילים כמות נכבדה של אבץ ומינרלים נוספים ולכן מומלץ לצרוך מהם באופן קבוע. מהגרעינים מפיקים גם שמן עדין וריחני המתאים להכנת רטבים קרים ולזילוף על מנות המכילות דלעת.

הדלעת מצוינת להכנת מרקים סמיכים ועשירים, להם מוסיפים באופן מסורתי תבלינים "חמים" כמו ג'ינג'ר וקינמון. למרקים אלה כדאי להוסיף גם ירקות שורש שונים, קטניות ואפילו פירות, כמו אגסים או תפוחים. במטבח היהודי-עיראקי מוסיפים קובה סולת ממולא בשר למרק דלעת, ובמטבחים אחרים מוסיפים בצקניות או כדורי בשר. כדאי להוסיף קוביות דלעת גם למרק עוף מסורתי ובכך להעשיר אותו בבטא קרוטן.

קוביות דלעת מתאימות גם לצליה בתנור עם עשבי תיבול כמו רוזמרין וטימין, שום ותבלינים כמו פפריקה, אבקת קארי וכמון, ושמן זית. מחית דלעת היא בסיס מצוין להכנת פנקייקס בתוספת קמח, סוכר וביצים. מומלץ להגיש עם שמנת חמוצה או יוגורט סמיך, דבש או סירופ מייפל. מחית דלעת מתובלת בחריסה היא גם בסיס לממרח הצפון אפריקאי "צ'ירשי". כדאי להעשיר מחית תפוחי אדמה בתוספת מחית דלעת, להוסיף קוביות דלעת קטנות לתבשילי ריזוטו, או להשתמש בדלעת מבושלת ומסוננת כמלית לרביולי, בתוספת מעט מרווה קצוצה.

הדלעת היא גם בסיס לעוגות ולעוגיות, המוכרים לנו במיוחד מהמטבח האמריקאי, אך גם במקומות נוספים בעולם מכינים מהדלעת קינוחים שונים ואפילו ריבות. הנה דוגמה למנה כזו, השואבת השראה מהמטבח הטורקי, בהפחתה ניכרת של כמות הסוכר.

(צילום: photos.com)

פודינג דלעת בסירופ תבלינים

6 מנות

1/4 כפית מכל תבלין: ציפורן, אגוז מוסקט, הל (קרדמון), קינמון

2 כוסות מים

½ כוס סוכר חום

½ כוס דבש

קורט מלח

1 כף מיץ לימון טרי

6 כוסות קוביות בינוניות של דלעת מקולפת ומנוקה

1 כף עמילן תירס (corn starch) מעורבת ב-2 כפות מים

1/4 כוס צנוברים קלויים

• שמים את התבלינים בשקית בד קטנה וקושרים בחוט. מניחים בסיר בינוני.

• מוסיפים לסיר את המים הסוכר, הדבש, המלח ומיץ הלימון. מביאים לסף רתיחה על להבה גבוהה.

• מוסיפים את הדלעת. מנמיכים את החום לבינוני-נמוך, ומבשלים כ-30 דקות, עד שהדלעת רכה.

• מסירים מהאש, נפטרים משקית התבלינים ומעבדים למחית חלקה בעזרת בלנדר מוט.

• מחזירים לסיר ומבשלים דקה על להבה בינונית. מוסיפים את עמילן התירס ומערבבים. מבשלים 1-2 דקות, עד שהקינוח מסמיך.

• מגישים פושר, עם צנוברים קלויים מעל.