"הנערה מהדואר": מהדף אל המציאות

"הנערה מהדואר", שמתורגם כעת לראשונה לעברית (בהוצאת מודן, בידי טלי קונס) מתרחש ב-1926. כריסטין בת ה-20 ומשהו עובדת כפקידה בסניף הדואר המקומי בכפר אוסטרי קטן. היא איבדה את אביה ואת אחיה במלחמת העולם הראשונה, וחיה בעוני ובמצוקה מוחלטת על עליית גג עם אמה החולה. היא מרגישה מובסת, ממש כמו אוסטריה בשעתה. המלחמה אולי נגמרה, אבל העוני והייאוש לא.

ספרו של צוויג. מסתיים בהתאבדות כפולה

יום אחד מקבלת כריסטין מברק מדודתה קלייר, שמזמינה אותה לבוא לחופשה בשווייץ. קלייר היגרה לארצות הברית 25 שנה קודם לכן, אחרי רומן שערורייתי שניהלה עם איש עסקים מצליח. בניו יורק היא נישאת לסוחר אמיד, וכעת היא חוזרת לבלות את חופשותיה באירופה ורוצה לגאול את אחייניתה הצעירה מחיי הפרובינציה. כריסטין אורזת במזוודה מרופטת את מיטב מחלצותיה, ונוסעת לאלפים.

עיניה של כריסטין נפקחות אט אט, היא מתענגת על מנעמי החיים החדשים שנגלים לה, ועל המתנות שדודתה מרעיפה עליה. האישה היפה והנחשקת שהתחבאה בתוכה כל השנים יוצאת לאור, היא נערצת על ידי הגברים ומעוררת את קנאת הנשים. אבל אז מתברר לכולם שכריסטין היא לא בת אצולה כפי ששאפה להציג את עצמה, אלא בת כפר פשוטה, פקידה בסניף הדואר המקומי. דודתה קלייר נבהלת - היא חוששת שעברה השערורייתי יצוץ ויחבל במעמדה החברתי - ושולחת את כריסטין בחזרה אל הכפר שממנו באה.

ושם, בחלקו השני של הרומן, היא פוגשת צעיר ושמו פרדיננד, ארכיטקט מתוסכל ונפש פצועה. כשפרדיננד מאבד את משרתו הוא מספר לכריסטין על תוכניתו לשים קץ לחייו. תחילה היא רוצה להצטרף אליו ולהתאבד ביחד אתו, אחר כך הם משנים את דעתם.

חזק באינטלקט

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היה שטפן צווייג היה אחד הסופרים החשובים באירופה, ואולי בעולם כולו. הוא היה סופר מגוון מאוד. ספריו נמכרו במאות אלפי עותקים. הוא כתב, לצד רומנים וסיפורים, גם מאמרים, ממוארים, ביוגרפיות. בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת היה צווייג חלק בלתי נפרד משכבת האינטלקטואלים בבתי הקפה של וינה.

צווייג נולד בווינה ב-1881 למשפחה יהודית, הוריו היו סוחרים אמידים שהתבוללו, כך שאת הקשר של משפחת צווייג ליהדות יצרו בעיקר הנאצים. הוא למד גרמניסטיקה ורומניסטיקה, ואת עבודת הדוקטורט שלו כתב על "מקורותיה של צרפת בת ימינו". במלחמת העולם הראשונה שירת כעיתונאי צבאי, ולאחר מכן המשיך בכתיבה עיתונאית בציריך.

עם תום המלחמה שב צווייג לאוסטריה, והתגורר בזלצבורג. הוא יצא נגד הלאומנות ותמך באחדותה הרוחנית של אירופה. בתקופה זו הרבה לכתוב סיפורים, ביוגרפיות היסטוריות, דרמות ונובלות. ספרו "שעות הרות גורל: שתים עשרה מיניאטורות היסטוריות" שראה אור ב-1927, נחשב עד היום לאחת מפסגות יצירתו.

ב-1934, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזב צווייג את גרמניה, תחילה ללונדון. ספריו אז תורגמו לעשרות שפות, סרטים הופקו על פי סיפוריו, והוא הפך מרצה מבוקש בארצות הברית. ב-1941 עבר להתגורר בברזיל, שממנה הוקסם בעת ביקורו שם לראשונה בשנת 1935. ב-1942, בגיל 60, שלח יד בנפשו בהתאבדות מתוכננת היטב, ביחד עם אשתו הצעירה שרלוטה אלטמן בת ה-35.

"צווייג ככל הנראה התחיל לכתוב את 'הנערה מהדואר' באוסטריה והמשיך לכתוב אותו בגלותו, ראשית בלונדון ואחר כך בברזיל", מספרת עורכת הספר בעברית, אורנית כהן. "בצוואתו התייחס צווייג לספריו 'העולם של אתמול' ול'משחק המלכים', וביקש במפורש לדאוג לפרסומם לאחר מותו. הוא לא עשה זאת לגבי 'הנערה מהדואר'. מאידך הוא גם לא ביקש למנוע את הוצאתו לאור. ייתכן שהעדיף להשאיר את ההחלטה בידי מי שיתגלגל אליו כתב היד לבסוף".

מדוע, בעצם?

"קשה לומר בוודאות, אבל בכל מקרה גם אם הם התגלו בעיזבונו מיד לאחר שהתאבד, אי אפשר היה להוציא אותם לאור באירופה. הגרמנים אסרו על הוצאה לאור של ספריו, הוא היה ברשימה השחורה של הסופרים היהודים. הכתבים האחרים של צווייג שראו אור אחרי מותו היו אלה שאליהם הוא התייחס במפורש בצוואה. אני לא יודעת למה לקח זמן עד ש'הנערה מהדואר' פורסם. בגרמניה, אני מניחה שזה קשור להסדרת הזכויות המשפטיות על כתב היד. מה שאני כן יודעת זה שלקח עוד 30 שנה כדי לתרגם את הספר מגרמנית לאנגלית. ולפחות בכל הקשור אלי, היה לי ברור שאת הכפפה הזאת חייבים להרים".

באיזה אופן ניכרים בספר הזה הדברים שהעסיקו את צווייג בשנות חייו האחרונות?

"כמו ששטפן צווייג עשה הכל כדי לברוח מיהדותו, כך גם עושים הגיבורים שלו, שמנסים לברוח מעוניים אבל זה מדביק אותם, מגדיר אותם וקובע את גורלם. האשלייה של הגיבורה שהיא יכולה להיות לרגע מישהי אחרת, משכה כהרף עין. לא מופרך להניח שצווייג הרגיש כך גם לגבי יהדותו. אמנם הוא היה יהודי, אבל עבורו הדת האמיתית שלו היתה תרבותה של אירופה והשפה הגרמנית, וברור שהשנים שחווה את התהילה כסופר פופולרי, נחוו על ידו בדיעבד כאשליה מרה.

"במובן מסוים גם העיסוק בספר במתח שבין אוסטריה החבולה והמוכה לארצות הברית ושווייץ, שבהן אפשר ליהנות מתענוגות העולם הזה, היה מתח שחש בחיי היומיום שלו באנגליה ובברזיל. זאת למרות שידוע שצווייג בחר להתנזר מתענוגות בגלות. ומעל הכל, כמובן 'אופציית ההתאבדות' שמונחת לפתחה של הגיבורה

לאורך הספר כמו אקדח טעון. צווייג ניהל אף הוא דיאלוג כואב עם האופציה הזאת ברבים מספריו, כל שכן בחייו".

הגלות למעשה שברה את רוחו.

" צווייג היה אולי אדם פסימי, אך למרבה הצער הוא היה גם אדם ריאלי שחששותיו הנוראים ביותר התממשו. ב-1933 החלו הנאצים לשרוף את ספריו והוא הבין שמי שמתחיל בשריפת ספרים עלול גם להמשיך ולשרוף אנשים. ב-1934 הוכנס שמו לרשימת 'הסופרים הלא רצויים ומזיקים' ואז החליט לעזוב את מולדתו האהובה. ב-1936 אסרו הנאצים את פרסום ספריו לחלוטין, ויש לזכור שספריו זכו אז להצלחה עצומה ונמכרו בעשרות מיליוני עותקים בכל אירופה ותורגמו ל 30 שפות. זה לא היה דבר של מה בכך. הגלות שלו נכפתה עליו. במצבי קיצון כאלה, גם החלטה שאדם עושה, אי אפשר לייחס אותה לרצון חופשי".

למה לדעתך ספריו קצת נשכחו בישראל?

"הרושם שלי הוא שבישראל ובאירופה צווייג המשיך להיות נוכח גם לאחר מותו באופן רצוף עד היום. בביקורי בחנויות ספרים באירופה אני רואה כל הזמן מהדורות חדשות של ספרים שלו. לגבי ארצות הברית, זה נכון, רבים בכלל לא שמעו את שמו, אבל לצערי זה מעיד יותר על האמריקנים ופחות עליו. תיאור העוני הקשה, לצערי, ממשיך להיות אקטואלי ורלוונטי דווקא להרבה מאוד צעירים היום בישראל. הרגשות והנושאים שצווייג בוחר לעסוק בהם הם רלבנטיים ואוניברסלים תמיד".