זעם בעולם התיאטרון: אוחדו אירועי חשיפה
שתי המסגרות "חשיפה בינלאומית" ו"ישרא-דרמה", שנועדו לסייע ביצוא הפקות ומחזות, אוחדו. המשמעות: 14 יצירות בלבד יזכו לחשיפה, רובן הפקות עצמאיות שהוצגו בפרינג'
עולם התיאטרון הישראלי סוער בעקבות איחוד אירועי "חשיפה בינלאומית" וה"ישרא-דרמה", שתי מסגרות שנועדו לסייע ביצוא של מחזאות ישראלית חדשה והפקות שמוצגות בתיאטרון הרפרטוארי והפרינג' בישראל.
שתי המסגרות, כל אחת בדרכה, הניבו בשנים האחרונות שיתופי פעולה רבים בין יוצרים ישראליים לבין מוסדות תיאטרוניים מובילים ופלטפורמות חשיפה שונות בעולם. בזכות מסגרות אלו, שמשמשות חלון ראווה של תרבות ישראלית, הופקו מחזות ישראליים בתיאטרונים זרים, והפקות מישראל סיירו ברחבי העולם.
בעוד שאירועי "חשיפה בינלאומית" חושפים בפני פרזנטורים, מנהלי פסטיבלים ומוסדות, יוצרים ונציגי תקשורת זרה הצגות שהופקו בישראל, מטרת "ישרא-דרמה" היא לחשוף מחזאים ומחזות מקור. שתי המסגרות נתמכות על ידי משרד החוץ, משרד התרבות ועיריית תל אביב וקרנות בהיקף כולל של 400 אלף שקל. במידה רבה שימשו פלטפורמות אלה ומקבילותיהן בשדות המחול והמוזיקה לאורך השנים גם לחיזוק יחסים דיפלומטיים בשל מעורבותן של השגרירויות הזרות הפועלות בישראל ומסייעות באיתור המשתתפים.
קיצוצים רוחביים במשרדי ממשלה והמשבר הכלל עולמי הובילו, מטבע הדברים, להידוק חגורה שהשפיע גם על תקצוב שני הפרויקטים. במשרדי החוץ והתרבות הישראליים קיבלו החלטה לאגם משאבים ולאחד את האירועים תחת מטריה אחת. לפרויקט המשותף מונתה כמנהלת אמנותית הבמאית והדרמטורגית לילך דקל אבנרי. לצדה פעלה ועדת רפרטואר, ובה 11 חברים, שבחרה את המשתתפים בתוכנית המשולבת לאחר צפייה בהצגות.
מבין 150 ההצעות שהוגשו לוועדה, נבחרו 14 יצירות בלבד. מדובר במספר קטן מזה שהוצג בשנים עברו בכל אחת מהמסגרות בנפרד. בניגוד לשנים עברו, שבהן ניתן דגש מירבי למחזות שהועלו כהפקות בתיאטרון הממסדי, השנה החליטה ועדת הרפרטואר לשנות כיוון. 10 מתוך מכלול היצירות הנבחרות הן הפקות עצמאיות שהוצגו במסגרות שונות בפרינג'.
עם פרסום רשימת המשתתפים בחשיפה החל השטח לבעור. קצפו של איגוד המחזאים יצא בשל ייצוג מזערי לטענתו של מחזות מקור - ארבעה מחזות מקור בלבד מופיעים ברשימת ההפקות המלאות שיוצגו באירוע. כולם, יש לציין, הוצגו על במות התיאטרון הרפרטוארי: "אדם לא מת סתם" מאת שחר פנקס ובבימוי שיר גולדברג (הבימה); "איפיגניה" מאת אוריפידס בבימוי גדי רול (תיאטרון באר שבע); "איש קטן מה עכשיו" מאת הנס פאלאדה בבימוי איתי טיראן (תיאטרון הקאמרי) וכן "אנטי" מאת ז'אן אנואי בבימוי יבגני אריה (תיאטרון גשר).
עשר ההפקות הנוספות שנבחרו לחשיפה נוצרו על ידי יוצרים עצמאיים והוצגו במסגרות פרינג': "איגלו" של יחזקאל לזרוב; "דינג דונג" של תמר רבן; "ההיפך מחי" של מיכל ועקנין ואילנית בן יעקב; "המלך עומד למות" של רנה ירושלמי; "ההגרלה" של סהר סקאלי; "גוש 50" של ענת אייזנברג, "השחף" של עירא אבנרי; "זוהי הארץ" של אייל וייזר; "מיסטריום קוסמוגרפיקום" של קבוצת זיק וכן "סדאם חוסיין" של יונתן לוי.
במכתב חריף לשרת התרבות לימור לבנת, ולרפי גמזו, מנהל אגף האמנויות במשרד החוץ, ביקש האיגוד את התערבותם ותקף במקביל ישירות גם את בחירותיה של המנהלת האמנותית וחברי ועדת הרפרטואר. "לא יעלה על הדעת שבגלל החלטה ביורוקרטית של איחוד שני פסטיבלים או בגלל טעמו של מנהל אמנותי מזדמן, המחזאות הישראלית, שזכתה זה מכבר להכרה רחבה בעולם, פשוט תיעלם מן העולם", כתבו נציגי האיגוד והתייחסו בין היתר להיקף המחזות הזרים שנכללו ברפרטואר.
עוד הוסיפו: "לא העלינו על דעתנו שהאיחוד יעלים, שלא לומר יגנוב מאתנו את פסטיבל ישרא-דרמה, שסיפק הצלחות בקרב קהלים שטרם התוודעו למחזאות הישראלית החדשה. אנו דורשים הכללתם לאלתר של מחזות ישראליים חדשים נוספים לרפרטואר הפסטיבל השנה, אם כהפקות מלאות או כקטעים מתוך סימפוזיונים נוספים".
גם בקרב מנהלי תיאטרונים רפרטואריים עוררה הרשימה סערה. במכתב שנשלח למשרד החוץ ולמשרד התרבות הביעו תמיהה כיצד ייתכן ששלושה מבין התיאטרונים הרפרטוארים המרכזיים בישראל - תיאטרון בית ליסין, התיאטרון העירוני חיפה ותיאטרון החאן – כלל אינם מיוצגים בפסטיבל המתקרב. עוד כתבו: "לא יעלה על הדעת שחשיפת הפקות הפרינג' שנוצרות בישראל תבוא על חשבון ותהיה כרוכה בהדרת המחזאים הישראלים מהחשיפה התרבותית השנתית לאנשי מקצוע מהעולם הרחב".
רפי גמזו, העומד כיום בראש אגף האמנויות במשרד החוץ שהוא אחד מממני האירוע (230 אלף שקלים), משיב בחריפות לא פחותה לאיגוד המחזאים ולהנהלות התיאטרונים. גמזו, מי שיזם לפני כשמונה שנים את אירועי "חשיפה בינלאומית", מאשר כי ההחלטה על האיחוד נבעה בין היתר מסיבות תקציביות, אך גם ממשובים שניתנו מאורחי האירועים שהגיעו לישראל. "אנחנו פתוחים לדיונים. שום דבר לא חקוק באבן ומותר לערער על כל החלטה", הוא אומר.
באופן מפתיע תוקף גמזו את הפנייה למשרדי הממשלה. "זו שגיאה נוראית. מתוך עמדה של פקיד ממשלתי שבמשך שנים היה מעורב בנושא התרבות ומקפיד הקפדה עקבית שלא להכתים תכנים אמנותיים בהתערבות פוליטית, אני מוצא את הוויכוח נפסד. מדובר בדיון פנימי בתוך משפחת התיאטרון. ברגע שמציפים אותו וקוראים לדרג הפוליטי לבוא ולהתערב בתכנים, זה עלול לחזור כבומרנג. זהו בעיני צעד חמור במובן העקרוני".
גמזו הוסיף ותקף גם את הבחירה להעמיד זה מול זה את התיאטרון הרפרטוארי והפרינג': "כתיבה ישראלית מקורית מתקיימת גם מתקיימת באגף הפרינג' גם אם זה לא מוצא חן בעיני איגוד שאינו רואה את העושים במלאכה במרחב האחר אחים. אי אפשר להתעלם מהכותבים בפרינג' מבלי לפגוע במיטלפונקט, ליברכט, סובול, מזי"א וחברים אחרים בגילדה. יסלחו לי החברים, אבל יש לומר שעד היום התיאטרון הישראלי לא קיבל את אותו הפידבק שמקבל המחול הישראלי. אנשים שמגיעים הנה רוצים לראות משהו חדש. הדרישה ההסתדרותית שכל תיאטרון רפרטוארי חייב לקבל ייצוג באירוע שכזה, לא תתקבל כל עוד יהיה לי חלק בעיצוב החשיפה הבינלאומית. לא תהיה הנחיה להכניס הפקה רק בגלל שתיאטרון כזה או אחר אינו מיוצג. זה מריח מתקופות אחרות והגיע הזמן שנתבגר".
גמזו נותן רוח גבית גם לוועדת הרפרטואר והמנהלת האמנותית ואומר: "יש פה עליהום פרסונלי וזה חסר בסיס, מגוחך וראוי לבדק בית. הפרויקט הזה נוהל באופן נקי ביותר והדיון בוועדה, שרחוקה מלהיות מונוליטית, נעשה ברצינות רבה. כל ניסיון לתאר אותם כחבורת צ'ה גווארה מהפכנית שנושאת את דגל הפרינג' זה שטויות. אין כאן קיבוץ דעות ויש לי אמון מלא בעושים במלאכה".
פרופסור שמעון לוי, חבר הוועדה, אמר בתגובה: "בעקבות המנדט שניתן לנו הרכבנו תוכנית המשקפת לרוחב ולעומק אם כי על קצה המזלג את היצירה התיאטרון החדשנית בארץ. בבחירה נלקחו בחשבון בין היתר ערכיהן האמנותיים, מידת החדשנות, המקוריות וסיכויי התאמתן לקהלי יעד בחו"ל. אנחנו עומדים מאחורי הבחירות ומקווים שגם האורחים מחו"ל ייהנו ויתרגשו מהצפייה בתוכנית שמציגה תיאטרון ישראלי מגוון ומאתגר".
