שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הכי מטוקבקות
      לא רק "הם": גם אנחנו אחראים ליוקר המחייה
      זה לא שהממשלה והטייקונים נקיים מאחריות להוביל אותנו לרווחה כלכלית. אבל אנחנו התרגלנו להתלונן, ושכחנו שגם אנחנו אחראים להתייקרות ברמת החיים. במקום שיח האשמה הרגיל - הגיע הזמן לעבור לשיח האחריות האישית

      התרגלנו לשמוע ביקורת על יוקר המחייה, ההתנהלות הכלכלית של הממשלה ושכר הבכירים המופרז בחברות הציבוריות. הנושא הכלכלי מככב בשיחות הסלון, והוא מושא קבוע לתלונות בינינו לבין עצמנו. כמעט בכל המקרים מושא התלונות נמצא מחוץ לתחום שלנו: זה תמיד "הם" - הממסד, הממשלה, האוצר, התעשיינים, הטייקונים. אבל מה עם האחריות שלנו?

       

       

      אינני מעוניין לנקות את הממשלה מאחריות. למי שנמצא ליד ההגה יש אחריות חשובה להוביל אותנו בין המכשולים העומדים בדרכנו לרווחה כלכלית. גם למגזר העסקי יש אחריות לא מעטה. חשוב להרוויח, אפילו להרוויח טוב. זה לב המוטיבציה הכלכלית. אבל חשוב גם לשמור על איפוק, ולא להרים את רף הרווח לגבהים לא ראויים.

       

      בחודש האחרון נפתח סניף ראשון ברשת בתי קפה, שם נמכרים כוס קפה, מאפה או כריך בחמישה שקלים בלבד. בכל הראיונות שסיפק בעל הרשת, הוא התעקש שלמרות המחיר הזול, הוא מרוויח טוב. מה זה אומר על הרשתות האחרות שמוכרות לנו כוס קפה דומה במחיר כפול ומשולש?

       

      למרות ההתעקשות של בתי הקפה הוותיקים לא להוריד מחירים, אל דאגה: המחירים שם ירדו. כוחות השוק חזקים מהם. אנחנו מכירים את התופעה ממחירי הסלולר, וממקרים נוספים שבהם בבת אחת ירדו מחירים באחוזים רבים - ועדיין מרוויחים. זה שיעור חשוב למגזר העסקי.

       

      יש אחראים נוספים לנושא יוקר המחייה - אנחנו

      ובכל זאת, לא פחות חשוב להצביע על אחראים נוספים לנושא יוקר המחייה: אנחנו. כן אנחנו. אנחנו האחראים לרווחתנו הכלכלית. גם אם הכנסותינו יגדלו באלפי שקלים, ויוקר המחייה ירד באחוזים רבים, רבים מאתנו עלולים עדיין לעמוד מול שוקת שבורה בכל הנוגע לתקציב המשפחה, למשיכת היתר, למינוס בבנק ולאי-היכולת לעמוד בהחזר הלוואות. לכן, במקום שיח האשמה הרגיל, אני מציע לעבור לשיח האחריות האישית.

       

      אחריות אישית פירושה התנהגות פיננסית שונה ממה שהורגלנו בה; שליטה ובקרה על התקציב האישי והמשפחתי; ידיעה קבועה מהן ההכנסות שלנו ומולן ההוצאות שלנו, אם צריך - גם לפרטי פרטים. אנחנו צריכים ללמוד כיצד לקרוא את תלוש המשכורת שלנו, את חשבונות המים, החשמל, הסלולר, הגז; לדעת לקרוא דפי חשבון בנקאיים, לשלוט בהוצאות הלבוש, הבילוי, התקשורת ואפילו בדמי הכיס של הילדים. אנחנו מוכרחים ללמוד להשוות מחירים בכל דבר, לחסוך במקומות הבעייתיים וגם - לא פחות חשוב - להתאפק כשאין. לחשוב פעמיים לפני שקונים משהו, האם הוא נצרך לנו באמת.

       

      בארגון פעמונים ליווינו אלפי משפחות למשכי זמן ארוכים - שנה ויותר. משפחות שהיו מרוששות או על סף פשיטת רגל למדו להתנהל נכון, שינו את דרכי ההתנהגות הפיננסית שלהן ויצאו ממינוס לפלוס, מאדום לירוק. הן למדו לחסוך עשרות אלפי שקלים בשנה ולהתייחס אל המשפחה כאל עסק קטן שיש לדעת לנהל נכון.

       

      אני יודע שרבים מהקוראים מהנהנים בראשם אבל דוחים את הדברים בעייפות: "למי יש כוח להתעסק עם הדברים האלה", וטענות נוספות מהסוג הזה. אבל אנחנו האחראים הראשיים לחיינו, ואם נמשיך להאשים את כולם חוץ מאתנו - לא נצא מהבוץ. זה אפשרי, ואתם יודעים מה - אחרי שלומדים להתנהל נכון, מתגלה שיש גם כסף לחופשה משפחתית. אך זכרו: התנאי הראשוני הוא גילוי אחריות אישית - זה תלוי בנו.

       

      הכותב הוא מנכ"ל ארגון פעמונים

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      צילום: shutterstock
      צילום: shutterstock
      צילום: רפי פריימן
      אוריאל לדרברג מנכ"ל ארגון פעמונים
      צילום: רפי פריימן
      מומלצים