שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פוטר כי שיקר בקשר לגילו, ופוצה ב-91 אלף ש'
    טכנאי מחשבים בשנות ה-50 לחייו התקשה למצוא עבודה, ולכן ציין בקורות חייו שהוא צעיר ב-10 שנים. לבסוף הוא הועסק בווינגייט, אבל פוטר כשהתגלה השקר. האומנם? השופטת קבעה שחשיפת השקר הייתה רק תירוץ
    טכנאי מחשבים בן 56 שמצא עצמו מחוסר עבודה נוכח לדעת שגילו מהווה מחסום והחליט להשמיט את הפרט הזה מקורות החיים. אלא שבמהלך ראיונות העבודה הוא נשאל לגילו, ונדחה פעם אחר פעם. באחת הפעמים אף נאמר לו שבית העסק "אינו בית אבות".

     

     

    לטענתו הוא נקלע למצוקה רגשית וכלכלית בשל החיפוש הבלתי נלאה, ולכן החליט "לשפץ" את קורות החיים שלו והציג עצמו כצעיר ב-10 שנים. לימים הוא התקבל לעבוד כמנהל רשת המחשוב של המכללה לחינוך גופני במכון וינגייט.

     

    בחלוף כשלוש שנים וחצי התגלה דבר השקר והעובד פוטר בטענה להפרת אמון הבוטה. בעקבות זאת הוא פנה לבית הדין האזורי לעבודה והגיש תביעה נגד המכללה, ובה טען בין היתר שפיטוריו נעשו שלא כדין, תוך הפלייתו מחמת גילו. סיבה נוספת לפיטוריו, טען התובע, היא סכסוך חריף בינו לבין הממונה הישיר שלו.

    אילוסטרציה. לא משבר אמון אלא סכסוך אישי (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    אילוסטרציה. לא משבר אמון אלא סכסוך אישי(צילום: Shutterstock)

    המכללה טענתה מנגד שהתובע פוטר על עצם השקר ולא על תוכנו. לראייה, מרבית המועמדים למשרה היו צעירים מהגיל שהציג התובע ובכל זאת הוא היה זה שהועסק. פיטוריו, טענה, נבעו ממשבר אמון לנוכח גילוי השקר, ועל רקע העובדה שמשרתו הרגישה, המאפשרת לו גישה לכל מאגרי המידע של המכללה, מבוססת על אמינות שנפגמה.

     

    "משבר אמון אינה מילת קסם"

    השופטת חנה טרכטינגוט קבעה שהתובע לא פוטר בנסיבות של הפליה, והסבירה שעצם העובדה שהפיטורים נסמכו על שקר שנגע לגילו אינה מוכיחה את ההפליה כשלעצמה. עם זאת, היא ראתה לנכון לציין שאין ספק שקיימת בישראל העדפה ברורה לכוח עבודה צעיר, ושהתובע סבל מקשיים ומצוקה בשל המחסום שניצב מולו - וזה מה שהוביל אותו לשקר.

     

    למרות זאת קבעה השופטת שמדובר בפיטורים שלא כדין, מאחר שלדבריה לא משבר אמון הביא לפיטורי התובע, אלא הסכסוך החריף עם הממונה עליו. "משבר אמון אינו מילת קסם", כתבה, "יש לבחון בעיניים אובייקטיביות אם אין בנימוק זה כיסוי לחוסר תום לב או מניעים זרים בפעולות המעסיק".

     

    השופטת קבעה שהממונה, שאיתו נמצא התובע בסכסוך, ניסה להתחמק מאחריות על תקלה. הוא האשים בה את התובע ודרש לפטרו. כשהבין שטעות אחת לא תביא לפיטורים, ניסה למצוא עילה טובה יותר. חיטוט בקורות החיים של התובע הביא לממונה את הפרס המבוקש. גילוי השקר, קבעה השופטת טרכטינגוט, שימש כמסווה "מושלם" לביצוע הפעולה.

     

    באשר לשיעור הפיצוי קבעה השופטת שיש להתחשב מצד אחד בהתנהלותה הפגומה של המכללה, אשר נגררה לרצון הממונה, ובכך שהעובד נותר בגיל 60 ללא עבודה ופרנסה. מצד שני הוסיפה שגם התנהלות התובע גם הייתה פגומה.

     

    משכך, החליטה השופטת להעמיד את הפיצוי בגובה שבע משכורות, ובסך הכל - 91 אלף שקל. זאת, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין של 20 אלף שקל.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים