שתף קטע נבחר

צילום: טל שחר
אורי קופר

4-4-2, קווים למותו / "הכל מקצועי"

פעם כולם שיחקו עם ארבעה שחקני הגנה, ארבעה קשרים ושני חלוצים, בשנים האחרונות השיטה נזנחה כמעט לחלוטין. למה זה קרה, מה התחליפים, ומה צריכה לעשות הפועל באר שבע - הקבוצה היחידה בישראל שמשחקת ככה באופן קבוע - הערב (21:00) מול מכבי ת"א

זה היה רק משחק ידידות, אבל מאמן אנגליה רוי הודג'סון ספג ביקורת מכל כיוון. פחות מחצי שנה עברה מאז, מהתיקו של אנגליה עם אירלנד בוומבלי, שהרתיח הרבה מאוד אנשים. גארי לינקר, כוכב העבר של הנבחרת, הוא זה שהצית את האש יותר מכולם. "הודג'סון משחק 4-4-2 פרימיטיבי", אמר מי שמשמש כיום כפרשן הבכיר של רשת BBC, "הטקטיקה שלו היא צעד אחורה לכיוון ימי הביניים".

 

 

עוד ב-ynet ספורט:

 

ימי הביניים זה אולי קצת מוגזם, אבל בהחלט מדובר בכמה שנים טובות אחורה. כי ה-4-4-2, שיטת המשחק המפורסמת ביותר, זו שפעם שלטה בעולם ללא עוררין, הולכת ונעלמת ממפת הכדורגל. כן, ה4-4-2 מת, או לפחות גוסס. ולמרות ניסיונות החייאה שצצים להם מדי פעם, עתיד השיטה על שולחן הניתוחים לא נראה ורוד במיוחד.

 

 

פעם, לא לפני הרבה שנים, כולם שיחקו ככה. אחרי שאריגו סאקי הביא את ה-4-4-2 של מילאן לדרגת אמנות, הפכו שנות ה-90 ותחילת האלפיים לחדגוניות . כשמדברים על 4-4-2 לא סתם פעמים רבות מוסיפים למספרים את המילה "מסורתי". ולא סתם מגזין הכדורגל המפורסם בעולם קרוי על שם השיטה. כמעט כל הקבוצות, בטח באנגליה, שיחקו אותו דבר, בלי סיבוכים מיותרים. ידענו שיש ארבעה שחקני הגנה בקו אחד, ארבעה שחקני קישור - שניים בצדדים שיודעים להגביה כמו שצריך ושניים באמצע - בתוספת שני חלוצים. ידענו גם שהקיצוני הימני ילבש חולצה עם המספר 7 והשמאלי 11. שהחלוץ המרכזי יהיה 9 והיצירתי 10. לא היו הפתעות.

 

והנה, העסק השתנה לגמרי. רוב הקבוצות מעדיפות היום לשחק עם שלושה קשרים במרכז. לא נמנה את כולן, כי הרשימה לא תיגמר, פשוט יותר קל לציין את אלה שעדיין דבקות באופציה הישנה או שחזרו אליה: מנצ'סטר יונייטד, קצת מנצ'סטר סיטי ואתלטיקו מדריד, וגם, בישראל, הפועל באר שבע (אליה נחזור בהמשך).

 

באליפות אירופה האחרונה רק משחק אחד (שוודיה נגד צרפת) הסתיים בניצחון של 4-4-2 על מערך אחר, והמסקנה הייתה ברורה: 4-4-2 יכול לנצח רק את עצמו ולא מסוגל להתמודד עם המערכים החדישים יותר.

 

מייקל אואן היה מסוג השחקנים שלא מסוגלים לשחק לבד בחוד, והוא עצמו הודה שהיה מתקשה בכדורגל של היום. "כשחקן שצריך לשחק עם עוד חלוץ לידו כואב לי לומר זאת, אבל הימים של 4-4-2 נגד קבוצה חזקה פשוט נגמרו", כתב אואן בבלוג שלו, "אתה מפסיד כך את הקרב בקישור ואז בדרך כלל גם את המשחק. אני חושב שזה מערך טוב, אבל לא גמיש. כשחקן אתה אומר 'אנחנו מתקשים אז פשוט אשאר בעמדה שלי', ופתאום אתה מוצא עצמך בשתי שורות ישירות וקשיחות של 4".

 

מייקל אואן. "ימי ה-4-4-2 פשוט נגמרו" (צילום: איי פי) (צילום: איי פי)
מייקל אואן. "ימי ה-4-4-2 פשוט נגמרו"(צילום: איי פי)

 

אואן נגע פה בשתיים מהסיבות העיקריות לשינוי הטקטי שהתרחש בשנים האחרונות וכמו שכתב, מול קבוצות חזקות מאמנים כמעט לא משתמשים בדרך הישנה. מול יריבות פחות טובות יש ל-4-4-2 יתרונות בעיקר בזכות הכמות היצירתית בהתקפה ובכנפיים, שעוזרת לכדור לנוע מהר יותר ובצורה ישירה יותר למעלה, אבל ישנן מספר נקודות שהובילו למות השיטה. הנה המרכזיות שבהן.

 

איבוד מרכז השדה. ב-4-4-2 יש שני קשרים במרכז. בשיטות הפופולריות היום כמו 4-2-3-1 או 4-3-3 שלושה שחקנים מחזיקים את האמצע. המשוואה ברורה: עוד שחקן במרכז המגרש שווה לסיכוי גבוה יותר להחזיק בכדור ולשלוט בקצב. בכדורגל המודרני, שמעודד החזקה בכדור, ההבדל הזה פשוט קריטי.

 

קאנטונה ופרגוסון. ניצלו את ה-4-4-2 לטובתם (צילום: Gettyimages) (צילום: Gettyimages)
קאנטונה ופרגוסון. ניצלו את ה-4-4-2 לטובתם(צילום: Gettyimages)

 

חור בין ההגנה לקישור. כשמשחקים בשתי שורות של ארבעה שחקנים יש רווח גדול בין ההגנה לקישור. לכן, בתקופת השיא של ה-4-4-2, שחקני התקפה כמו קאנטונה, ברגקאמפ או זולה, שידעו לנצל את הרווח הזה בצורה מקסימלית, קרעו הגנות בקלות.

 

חוסר גמישות. המערכים של היום יותר מוכנים לשינוי ולתזוזה של שחקנים על הלוח תוך כדי המשחק מאשר ב-4-4-2 המסורתי.

 

פרנק ריברי. הקיצוני המודרני (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
פרנק ריברי. הקיצוני המודרני(צילום: רויטרס)

 

סגנון הקיצונים. פעם תפקיד שחקני הכנף היה לחבק את קו החוץ, לרוץ לידו ולהגביה בצורה מדויקת. היום מאמנים מעדיפים את הקיצונים שלהם בעמדה התקפית ומרכזית יותר, קרובה יותר לשער, ממנה יוכלו במהלך אחד לשחרר בעיטה. זו גם הסיבה לכך שפעמים רבות שחקנים נמצאים בצד של הרגל הנגדית שלהם, כמו רובן וריברי בבאיירן מינכן.

 

בסופו של דבר הסיבה הראשונה, איבוד מרכז השדה, היא המשפיעה מכולן. מדובר פשוט בכדור שלג. מספר קטן של קבוצות התחילו לשחק עם שלושה קשרים במרכז וכדי להתאים עצמן לאקסטרה קשר שנוצר גם היריבות שלהן עברו לשיטה חדשה. וכך הלאה, עד של-4-4-2 לא נותר מקום.

 

הפועל ב"ש. דבקה ב-4-4-2 הישן והטהור (צילום: יוסף ישראל) (צילום: יוסף ישראל)
הפועל ב"ש. דבקה ב-4-4-2 הישן והטהור(צילום: יוסף ישראל)

 

אם כך, למה בעצם עדיין יש מאמנים שדבקים בשיטה הישנה? התשובה נעוצה, וזה הגיוני, באיכות ובסוג השחקנים שעומדים לרשותם. באר שבע היא היום הקבוצה היחידה בישראל שמשחקת 4-4-2 ישן וטהור באופן קבוע ובכל משחק. גם כשתומר סוויסה פתח מול קריית שמונה או כשדובב גבאי שיחק נגד אשדוד, והיה נדמה שמדובר במערך של שלושה חלוצים (בתוספת ברדה ופלט), השיטה לא השתנתה. סוויסה וגבאי פשוט שיחקו באגף על המשבצת של מאור בוזגלו או סיראז' נסאר.

 

למרות היעלמות השיטה מהעולם, אלישע לוי עדיין מאמין בדרך שלו, אבל עם או בלי קשר לרצונו של אלישע, האמת שאין לו כל כך ברירה. לבאר שבע יש רק שני קשרים מרכזיים איכותיים - גל אראל וקובי דג'אני - ועוד אחד שבדרך להיות כזה, לוטם זינו. בנוסף, ברדה, כמו מייקל אואן, הוא לא חלוץ שמשחק לבד בחוד ויעיל הרבה יותר עם פרטנר נוסף לידו. לאלישע אין את הכלים (ואולי גם לא היה חשוב לו לקבל אותם) לשחק בדרך אחרת.

 

מכבי ת"א. מולה המערך הרגיל של אלישע לא יחזיק מעמד (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
מכבי ת"א. מולה המערך הרגיל של אלישע לא יחזיק מעמד(צילום: אורן אהרוני)
 

 

זוכרים שאואן אמר שכבר אי אפשר לשחק 4-4-2 מול קבוצות חזקות? באר שבע פוגשת הערב את מכבי ת"א, הקבוצה החזקה בישראל. לכן, כדי להימנע מחיסרון פטאלי במרכז השדה - ולמכבי יש עומק באזור הזה שעולה בכמה דרגות על כל קבוצה אחרת - אלישע חייב "לשחק" קצת עם המערך שלו. ויש שתי דרכים לעשות את זה (ראו תרשים למעלה). או באמצעות ברדה, שיירד לאחור ויעזור לקישור יותר מהרגיל, או באמצעות שחקן הכנף, שבמקום להישאר באופן קבוע ליד הקו ייכנס למרכז. בוזגלו יותר מתאים לכך מאשר נסאר. האפשרות השלישית, אם אפשר לקרוא לה כך, היא לשנות את המערך לגמרי, לדרך שבאר שבע לא רגילה לשחק בה.

 

ההוראות הטקטיות שיקבלו ברדה ובוזגלו, והביצוע שלהן כמובן, הן שיקבעו האם באר שבע בכלל יכולה לדגדג את מכבי. אם השניים לא יעזרו מספיק באזור הבעייתי, באר שבע יכולה לקרוס. אם יעזרו יותר מדי, מערך הקבוצה יישבר לגמרי ואי הסדר ישלוט. שני שחקני הרכש הנוצצים ביותר הם שישפיעו יותר מכל על המשחק, ולאו דווקא בזכות היכולות הברורות שלהם. טוב, בשביל זה הביאו אותם מבלגיה, לא?

 

רוצים לדבר על כדורגל? עשו לייק לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: יוסף ישראל
הפועל באר שבע
צילום: יוסף ישראל
אריה מליניאק
מומלצים