גן עדן

לפני כעשרים שנה החליט אודי לוין לצאת בעקבות ספרו של הנרי שרייר, 'הפרפר', לגיניאה הצרפתית. הוא מספר כי תמיד הסתקרן לבקר באותם מקומות עליהם כותב שרייר בסיפרו. הוא צירף אליו חבר טוב ויצא לדרך במטרה לגלות עד כמה הספר היה אכן מבוסס במציאות. שרייר היה אסיר צרפתי שנשפט למאסר עולם על רצח שלא ביצע ונשלח לגיניאה הצרפתית. קורות חייו המתוארים בספר, הם מסכת מתמשכת של תנאי כליאה מזעזעים במושבת עונשין מוכת מלריה ומחלות נוספות. בספר הוא מספר על נסיונות הבריחה החוזרים ונשנים שלו. 'הפרפר' הפך לרב מכר ומאוחר יותר לסרט מיתולוגי בכיכובם של סטיב מקווין ודסטין הופמן בשנת 1973.

שני עשורים מאוחר יותר, יצא לוין למסע בעקבות דמות ספרותית אחרת. פיקטיבית אמנם וגם לא מחוספסת וקשוחה כמו דמותו של שרייר, אבל עדיין, דמות מרתקת ששבתה את ליבם של מיליונים ברחבי העולם - אן שירלי. למעשה, היתה זו חברתו לחיים של לוין, אורנה עדן, שחלמה לבקר במחוזות ילדותה של אן שירלי. האהבה שלה לסדרת הספרים של לוסי מ. מונטוגמרי אותם קראה בילדותה, לא פגה עם בגרותה והיא נהגה לקרוא את הספרים מדי פעם ולרענן את הזיכרון בקורותיה של 'האסופית' (כך נקרא הספר הראשון בגירסתו העברית) והוריה המאמצים. לוין האיץ בעדן לצאת למסע הזה בעקבות אן שירלי שחייתה במקום קסום בקנדה: איי הנסיך אדוארד.

ולפני שתחשבו שמדובר במשוגעים בודדים לעניין המסעות בעקבות דמויות ספרותיות, זהו המקום לקפוץ קדימה ולספר שבזמן ביקורם בחווה הירוקה שם "התגוררה" שירלי, הם פגשו באוטובוסים מלאי תיירים יפנים שבאו, בדיוק כמותם, לבקר בביתה של שירלי, ביער הרוחות, בגשר האוהבים וכל שאר המקומות הפסטורליים של הכפר אבונלי. "התפלאתי בתחילה לראות כל כך הרבה יפנים שם, אבל הם הסבירו לי שמדובר היה בספר חובה בבית הספר, כך שדמותה של אן שירלי היתה קרובה לליבם במיוחד", מסבירה עדן.

אודי ואורנה בחזית הבית בו ביססה הסופרת את קורותיה של אן שירלי

באיי הנסיך אדוארד מתגוררים פחות מ-150 אלף תושבים, שחלקם בורחים ממנו בחודשי החורף לאיזורים חמים יותר בגלל הקור הנורא. האי הוא אחת מפרובינציות קנדה ושוכן לחוף האוקיינוס האטלנטי. חוץ מהעובדה שהוא נראה כמו נלקח מסיפורי אגדות, אחת האטרקציות העיקריות שבו היא אכן הביקור בכפר של אן שירלי.

דמותה של אן הופיעה לראשונה בשנת 1908 בספר 'האסופית'. ביומנה, כתבה מונטגומרי שהרעיון לסיפורה של אן הגיע מקרובי משפחתה שתכננו לאמץ ילד יתום וקיבלו במקומו ילדה. בדומה למונטגומרי, אן התייתמה בינקותה אחרי שהוריה מתו מטיפוס וכך אומצה על ידי מרילה ואחיה, מת'יו קטברט, בעלי החווה ירוקה. למעשה, הזוג ביקש לאמץ בן שיעזור להם בחווה, אך במקום זאת קיבלו ילדה מוזרה, פרועה, פטפטנית ועתירת דמיון, השונה כל כך מעולמה הנוקשה של מרילה.

יתכן מאוד שכך גם הרגישה לוסי מונטגומרי, כאשר נמסרה על ידי אביה לסבה וסבתה לאחר מות אמה כשהיתה בת פחות משנתיים. האב עצמו עזב את העיר והתחתן מחדש. מונגטומרי שאבה את התיאורים הציוריים לספריה מהאזור הטובל בירק בעל צבע ירוק עז. מסביב לבית משפחתה בו מיקמה את שירלי, מרילה ומת'יו, שוכן אגם ומסביב דשא ירוק ואינסופי. לא הרחק משם, שוכן גשר המוביל אל יער הרוחות (עוד מקום המככב בספר האסופית).

הביקור בכפר של גיבורת ילדותה הותיר את עדן נרגשת עד דמעות. "הגענו לאיזור החווה הירוקה וגילינו שיש חיצים המובילים אותך לכל המקומות המוזכרים בספר. כל מקום ומקום עליו היא כותבת, נמצא שם. הגענו לחנות ספרים השייכת לזוג קשישים, ג'יני וג'ון מקניל. ג'ון סיפר לנו שהוא הדור הרביעי של משפחתה של הסופרת. הוא ואשתו החליטו לשמר את החווה הירוקה של מונטגומרי בדיוק כפי שהיא נראתה אז. הסבתא הראתה לנו את מכונת הכתיבה של לוסי עליה היא כתבה את הספרים שלה ונתנה למבקרים הסברים. בסוף, לאחר שהתיירים התפזרו ועזבו את המקום, ניגשתי אל ג'יני, חיבקתי אותה ושתינו התחלנו לבכות. היא היתה בעצם הקשר שלי לסופרת האהובה עלי כל כך וזה מאוד ריגש אותי".

הנסיעה לאיי הנסיך אדוארד היתה פסטורלית ומדהימה ביופיה, מספרים השניים. הם החליטו שבמקום לטוס ישירות לקנדה, יטוסו לבוסטון ומשם ישכרו רכב ויעשו את הדרך בשלכת המדהימה של ניו אינגלנד, אל עבר אחד הגשרים הארוכים ביותר בעולם מעל המים: גשר הקונפדריישן. "הדרך מדהימה ביופיה. כשהגענו לאי, כמעט נישקתי את האדמה. הייתי בהלם מהיופי מסביב. הכל ירוק כל כך, פסטורלי ומדהים. שטחי דשא עצומים בכל מקום, אי אפשר לראות בכלל אדמה, רק דשא ירוק ופרחים. יש שם הרבה חוות המרוחקות אחת מהשניה ובין חווה לחווה כרים ירוקים של דשא".

"מעניין לספר שמונטגומרי שלחה את הספר שלה להוצאות לאור חמש פעמים ונדחתה", מספרת עדן בתימהון על סירובן של ההוצאות לאור לפרסם את יצירת המופת, "למרבה המזל, כך סיפרה לנו ג'יני, בית הדואר שכן בביתה, כך שהיא לא חששה להמשיך ולשלוח את כתב היד להוצאות לאור. אחרת, אם מכתבי הסירוב היו מגיעים לבית הדואר, היא היתה מתביישת שכל העיירה היתה מודעת לעובדה שהיא נדחתה שוב ושוב". באותם ימים, מן הסתם, כל השכנים ידעו בדיוק מי קיבל טלפון או מכתב ומה הדרמה החדשה בכפר.

"מונטגומרי שמה את כל הכתבים בקופסה של כובעים ורק אחרי שנתיים החליטה לתת לספר שלה שוב צ'אנס. בפעם השישית, הוצאה לאור החליטה לקבל את הספר והוא זכה להצלחה מסחררת. אחר כך היא סיפרה עוד למעלה מ-100 סיפורים קצרים שרבים מהם מתרחשים באותה עיירה פסטורלית". הספר 'האסופית', התפרסם כשמונטגומרי היתה בת 32 והוא הפך אותה לסופרת מפורסמת בקנדה ובכל רחבי העולם. הצלחת הספר הביאה אותה לפרסם ספרי המשך על חייה של אן שירלי.

עשרה ימים קסומים בילו עדן ולוין באיי הנסיך אדוארד כשהם טורחים לחרוש כל פינה וליהנות מהאוויר הצלול והנופים המרהיבים. בדרך חזרה לטיסה הביתה, הם עצרו לטיסת דאון, על מנת לספק ריגוש מסוג קצת אחר ללוין. "אורנה הסכימה לעלות על הדאון לאחר שאיימתי שאפסיק להוציא את הזבל החוצה והיא עשתה את זה באומץ".

"אני לא זוכרת שום דבר מהטיסה בדאון", מאשרת עדן, "רק את הנחיתה שאפילו לא התבצעה על המנחת אלא על הדשא כי זו היתה נחיתת אונס, אם כי רכה למדי".

בחזרה בוואלי אפוף השמש, האבק והפיח של לוס אנג'לס, מסכמת עדן את שיבתה מגן העדן של קנדה: "היה לנו מאוד קשה לחזור בחזרה. לו יכולתי, הייתי נשארת שם. הכל כל כך נקי וירוק ויפה, הבתים ציוריים וכולם מטופחים וצבועים למשעי. יום לפני שעזבנו, עברנו שוב ב'בית' של אן שירלי והם בדיוק התחילו לקלף את הצבע כדי להעניק לו שיכבת צבע חדשה. הם מאוד מקפידים על טיפוח המקום וזה ניכר בכל הבתים באיזור. הגענו לשם ממש בסוף עונת המבקרים, כי עכשיו כבר קר מדי מכדי לבקר שם והעיר מתרוקנת מתיירים, אבל למרות הכל, הייתי יכולה לגור שם בכיף".

עכשיו השניים שוקלים לאן יהיה היעד הבא שלהם. על הפרק: שר הטבעות של טולקין. ניו זילנד, אנחנו באים!

אז איך מגיעים לאיי הנסיך אדוארד?

מניו ברונסוויק סעו ב- Trans Canada Highway דרך גשר הקונפדרציה (באורך 13 ק"מ המחבר את האי ליבשה) אל האי. הנוסטלגים שבכם יכולים לקחת מעבורת, אלא אם אתם רוצים לחרוש את האי עם מכונית. אפשר לטייל באי ברכיבה על אופניים או בטיולים רגליים. אם אתם רוצים לרכב על אופניים, קחו בחשבון שאורך האי הוא 225 ק"מ ואפשר לרכוב לאורכו בחמישה ימים.