שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    כיל: דרישת הגדלת התמלוגים - הפרת הסכם

    בנייר עמדה שהגישה כיל לוועדת ששינסקי 2, שבוחנת את מדיניות התמלוגים ממשאבי טבע, היא קובעת כי בשל הכספים שהיא כבר משלמת, המדינה לא יכולה לגבות ממנה ולו שקל נוסף עד לשנת 2030

    "הממשלה כבר נקטה בשורה של צעדים, אשר הגדילו מאוד את חלקה של המדינה ברווחי כיל והעמידו את שיעור חלקה של המדינה - GOVERNMENT TAKE - במקום ראוי ויותר מכך. על כך העיד שר האוצר הקודם, והעידה החשבת הכללית במשרד האוצר והחליטה ממשלת ישראל, וטענה בהצלחה מדינת ישראל בפני בית המשפט העליון", כך כותבת חברת כיל בנייר עמדה שהגישה לוועדת ששינסקי 2 שבוחנת את מדיניות התמלוגים ממשאבי טבע.

     

    המסמך עב הכרס חתום בידי עו"ד דודי תדמור, לשעבר הממונה על ההגבלים עסקיים וכיום שותף מנהל במשרד תדמור ושות'. המסמך כולל את עמדתה המשפטית המפורטת של כיל, מספרים וחישובים התומכים בטענותיה וחוות דעת של מומחים שונים המחזקים את עמדתה בהם: פרופ' גבריאלה שלו מומחית לדיני חוזים, רו"ח הווארד רוזן מומחה בתחום משאבי טבע וכריית מחצבים, פרופ' ג'יימס אוטו מומחה במיסוי משאבי טבע ועוד.  

     

    במסמך המפורט מונה כיל את טענותיה הרבות כלפי עצם הכנסתה לדיון בוועדת ששינסקי 2 - הכנסה שלדעתה אינה מוצדקת לאור הסכם המדינה מול כיל שנחתם רק לפני שנה, וטענות על גובה המסים והתמלוגים מהגבוהים בעולם המגיעים עד ל-45%, אותם לטענתה, היא משלמת בישראל.

     

    הטיעון הראשון של כיל, כאמור, נוגע לעצם סיפוחה לדיון בוועדת ששינסקי 2. כיל סבורה כי עליה להיות מוחרגת מהדיון בוועדה שאמורה לבחון את מדיניות התמלוגים ממשאבי הטבע של המדינה משתי סיבות מרכזיות: הראשונה כי המדינה כבר הגיעה להסכם עם כיל בראשית 2012 בנוגע למימון הקציר והעלאת תמלוגים - שמשמעותה הכספית היא תוספת של 7 מיליארד שקל שכיל משלמת למדינה עד שנת 2030. והשנייה כי בשנת 2011 המדינה החריגה את כיל מחוק עידוד השקעות הון - מהלך שעולה לכיל 80 מיליון דולר בשנה (משנת 2014 והלאה).  

     

    אחת מטענותיה המרכזיות של כיל מתמקדת בעובדה כי בינואר 2012 אישרה הממשלה את ההסכם אליו הגיעו משרד האוצר (בראשו עמד באותה תקופה יובל שטייניץ) וכיל לגבי מימון הגנות ים המלח-קציר המלח והעלאת התמלוגים שתשתלם החברה למדינה. ההסכם שנחתם לאחר משא ומתן בן 7 חודשים קבע כי כיל תישא ב־80% ממימון קציר המלח, שהצטברותו יוצרת סכנת הצפה של המלונות באזור, בעלות של 3.04 מיליארד שקל. כמו כן התמלוגים שהיא משלמת יועלו מ־5% ל־10% על כל כמות אשלג שתמכור מעבר ל־1.5 מיליון טונות.

     

    עוד נטען כי באותה תקופה אף התבטא שר האוצר שטייניץ בתקשורת ואמר: "השלמנו היום בהסכמה מהלך של העלאת חלקה של המדינה במשאבי האשלג לרמה המקובלת בעולם המערבי, כפי שעשינו באמצעות ועדת ששינסקי לגבי משאבי הגז והנפט". כמו כן, בהודעה לעיתונות שהוציא משרד האוצר באותה תקופה נאמר: "משמעות הסכמה זו היא תוספת משמעותית מוערכת של 175 מיליון שקל לשנה וכ-1.772 מיליון שקל עד תום תקופת הזיכיון (מהוון) שנת 2030".

     

    בנוסף לכך מציינת כיל כי בשנת 2011 החריגה המדינה את כיל מהחוק לעידוד השקעות הון וקבעה אז כי יבוטלו ההטבות שניתנו לחברות כרייה ומחצבים וכך ביטלה לכיל את הטבות המס המפליגות, שכעת נחשף שהגיעו ‭2.2-ל‬ מיליארד שקל בשנים ‭,2011–2006‬ לפני התיקון. כאמור ההחרגה לפי חישובי כיל עולה לחברה כ-80 מיליון דולר לשנה שנכנסים היישר לקופת המדינה. כלומר, כיל סבורה כי המדינה כבר הצליחה להשיג ממנה תוספת מס ותמלוגים עוד בטרם הוקמה ועדת ששינסקי ולכן הכנסתה לסיבוב נוסף תחת הוועדה אינו צודק, לטענתה.

     

    כיל מאיימת בתביעה נגד המדינה

    כיל תוקפת בחריפות את מה שהיא רואה כהפרת ההסכמים בינה לבין המדינה - המתבטאים בהכנסתה לבחינה תחת ועדת ששינסקי 2 העלולה לבקש ממנה תמלוגים ומסים נוספים.

     

    "המדינה כלל אינה ראשית ליזום שינוי חד צדדי של ההסדר הפיסקאלי הנוהג ביחס לכיל ולמפעלי ים המלח, במיוחד אך לא רק בעיתוי הנוכחי: המדינה אינה רשאית ליטול מכיל ללא הסכמתה רווחים נוספים - אם באמצעות העלאת שיעור התמלוגים המשולמים על ידי כיל, ואם באמצעות הטלת מס ייחודי על רווחיה, בין אם בחקיקה או בכל דרך אחרת", נכתב בנייר העמדה.

     

    היא אף ממשיכה ואיימת בתביעה: "כל מהלך להגדלת חלקה של המדינה ברווחי כיל באורח חד צדדי, יהווה הפרת הסכם בוטה, יהא מנוגד לכללי המשפט המנהלי ויעלה כדי פגיעה פסולה בקניין. אם תחליט המדינה לפעול בדרך זו תקומנה לכיל ולבעליהן עילות תביעה כספית ואחרות כלפי המדינה, על כל העלול להשתמע מכך".

     

    לפי חשובי כיל בשל הכספים שהיא כבר משלמת, המדינה לא יכולה לגבות ממנה ולו שקל נוסף עד לשנת 2030. היא מציינת כי חלקה של המדינה ברווחי כיל בין 2014 ל-2030 הוא בשיעור של 45% (ללא מס על דיבדינדים ומעל 50% כולל) ומדובר בשיעור שהוא "גבוה יותר מאשר בכל מדינה אחרת בה מיוצר אשלג". לטענת כיל: "ממוצע ה-GOVERNMENT TAKE מאשלג, בקרב מדינות שהן יצרניות אשלג משמעותיות הוא כ29%" (לעומת 45% שגובה ישראל).

     

    כיל מול תמלוגי הגז

    לבסוף עושה כיל השוואה בין מיסוי הנפט והגז (שמוסו במסגרת ועדת ששינסקי 1) לבין תעשיית מחצבי ים המלח ומנמקת סעיף סעיף מדוע הייתה הצדקה למיסוי הנפט והגז, לעומת חוסר ההצדקה למיסוי מחצבי ים המלח.

     

    כך לדוגמא כותבת כיל, גז ונפט מוחזקים מכוח רשיונות לה אין הסכם מחייב בין היזמים למדינה, לעומת כיל והמדינה בינהם נכרת הסכם זיכיון מחייב. עוד טוענת כי בחוק הרישיונות של הנפט נקבעו הוראות מפורשות בדבר עריכת שינויים פיזקאליים בעוד לכיל המדינה התחייבה בחוזה שלא לשנות. לטענתה בגז ונפט חלקה של המדינה לפני וועדת ששינסקי היה נמוך משמעותית ביחס למדינות אחרות בעוד שבאשלג חלקה של המדינה גבוהה יותר מאשר בכל מדינה אחרת ועוד.

     

    מכל אלו סבורה כיל כי בשלוש השנים האחרונות נקטה המדינה בשורה של צעדים שעשו בדיוק את מה שמבקשים מוועדת ששינסקי 2 לבחון, ולכן אין טעם לגבות ממנה כספים מעבר לכך.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים